אולטרסאונד וניקור של התירואיד – FNA

בלוטת התירואיד הידועה גם בשמותיה העבריים בלוטת המגן או בלוטת התריס היא בלוטה אנדוקרינית המפרישה הורמונים המשפיעים על קצב חילוף החומרים בגוף.
קשר או מוקד בבלוטת התירואיד שכיחים מאוד (עד כ-70% מהאוכלסיה הבוגרת) רק כ- 3-7 אחוז מתוכם מתגלים במישוש מרביתם מתגלים באקראי. למרבה המזל מרבית הקשרים שפירים ורק 5-7 אחוז הנגעים הם ממאירים (סרטניים).
בדיקת האולטרסאונד היא בדיקת הבחירה כיום לאיתור המוקדים אך הבדיקה אינה מסוגלת להבחין בודאות בין נגע שפיר או ממאיר. עם זאת, במחקרים רבים שבוצעו נמצאו מאפיינים מסויימים במוקדים שנוכחתם בנגע מעלה את החשד או את הסבירות להיות הנגע ממאיר.
האבחנה הסופית מתבצעת ע"י ניקור של הנגע במחט עדינה ואבחון ציטולוגית במיקרוסקופ. לעיתים ניתנת רק לאחר ניתוח בו המוקד נכרת בשלמותו עם חלק או כל בלוטת המגן.

מהו הניקור של בלוטת התירואיד וכיצד הוא מתבצע?

הבדיקה מתבצעת לרב בשכיבה על הגב כשהראש מוטה אחורה.
הניקור מתבצע ע"י החדרה של מחט עדינה דקיקה (בתרגום חופשי מאנגלית FNA- Fine Needle Aspiration) . קוטר המחט זהה לרוב לזו המשמשת לבדיקת דם רגילה. החדרת המחט נעשית דרך עור הצואר לעומק של כ-3 ס"מ מקסימום. המחט מוחדרת תוך כדי ביצוע אולטרהסאונד כך שמוודאים שהמחט בדיוק במקום הנכון. לאחר מכן נשאבת דגימה עם מזרק. משך הזמן שהמחט "בתוך הצואר" כ-10-15 שניות.
התשובה הציטולוגית אינה ניתנת במקום. לעיתים ניתן לתת תשובה ראשונית אך היא אינה בודאות התשובה הסופית. התשובה הסופית מגיעה לרוב לאחר כשבוע. אנחנו יוצרים קשר טלפוני לדווח על הממצאים וכיצד יש לפעול הלאה, במקביל אנו דואגים לשלוח את התשובה במייל או בפקס.

מה הסיכונים הכרוכים בפעולה?

בכל החדרה של מחט לגוף קיימת סכנה של זיהום או דימום. הניקור נעשה לאחר חיטוי באופן סטרילי עם אלכוהול (אם קיימת רגישות – נא להודיע) וכך הסיכון לזיהום מזערי. הסיכון לדימום משמעותי בעקבות הניקור נמוך מאוד. בצוואר יש כמובן כלי דם כולל בתוך בלוטת המגן עצמה. כאשר הניקור נעשה תחת הכוונה סונוגרפית (US) הרופא יכול לראות בזמן אמת את כלי הדם ולהיזהר שלא לעבור דרכם ובכך להמנע מדימום.
עדיין לעיתים עלול להופיע שטף דם קטן בסמוך או בתוך הבלוטה כתוצאה מפגיעה בכלי דם קטנים כפי שקורה גם בלקיחת דם מהמרפק. רק לעיתים נדירות מאוד יש לכך משמעות קלינית. לרוב שטף הדם יספג מאליו. הנבדק עשוי לחוש תחושת נפיחות בצוואר או כאב אך מדובר בכאב קל שניתן להקל עליו באמצעים פשוטים כמו קירור מקומי ותרופות פשוטות כמו אקמול או אופטלגין .
בכדי להוריד את הסיכון לדימום, הרופא יבקש מהטופל שלא לדבר או לבלוע רוק בזמן הניקור כדי למנוע תזוזות של בלוטת התירואיד כשהמחט בתוכה.

האם צריך לבצע בדיקות דם מיוחדות לפני הניקור והאם צריך להפסיק שימוש במדללי דם (כגון אספירין, קומדין וכדומה)?

כיון שכאמור הסיכון לדימום נמוך אין צורך לבצע בדיקות תפקודי קרישה לפני בצוע ניקור. אולם, כיון שהבדיקה מתוכננת מראש ואינה מבוצעת בדחיפות מיידית מומלץ להפסיק שימוש בתרופות לדילול הדם מספר ימים לפני הפעולה. עם זאת בנבדקים המקבלים תרופות אלו לצורך טיפולי ולא למניעה, ניתן לבצע את הניקור גם תחת השימוש בתרופות אלו. בשל כך כדאי להתייעץ עם רופא המשפחה לפני ביצוע הפעולה לגבי הפסקת טיפול בתרופות אלו.

האם הבדיקה כואבת? האם מבוצעת בהרדמה מקומית? 

בדרך כלל הניקור נסבל מאוד, כמו בדיקת דם רגילה (לא נעים אבל לא נורא…) ומרבית הנבדקים מדרגים את הכאב הכרוך בפעולה כדרגת כאב 2-3 מתוך 10.
כאמור, העובי והעומק של המחט זהים למצב של לקיחת דם ולכן לרב אין צורך בהרדמה מקומית. מה גם שזריקת ההרדמה עצמה כואבת למספר שניות בשל הדקירה ובשל חומר האלחוש שהוא עצמו צורב למספר שניות. כך שניקור ללא הרדמה מתבצע לרב בדקירה אחת ואורך פחות זמן מאשר דיקור עם הרדמה שאורך יותר זמן ומצריך שתי דקירות (הרדמה + ניקור).
לנבדקים שיש להם "פוביה" ממחטים או שנמצאים בדרגת חרדה גבוהה מאוד מהניקור אנו ממליצים לקחת טיפול מוריד חרדה – טיפות רסקיו או תרופת מרשם כגון קסנקס או וליום (באישור רופא מטפל) וכן טיפול משכך כאבים (אקמול , אופטלגין או תרופה אחרת שהנבדק נוהג לקחת כנגד כאבים) כחצי שעה לפני הבדיקה. כמו כן ניתן למרוח משחת אמלה EMLA על איזור הדקירה כחצי שעה לפני הניקור.

כמה פעמים צריך "לדקור" את הבלוטה? 

כמות הניקורים נעה בין 1 ל-4. הניקור הראשון הינו לרב האבחנתי ביותר וב-90% מהמקרים אין צורך בניקור נוסף. הגורם המשפיע ביותר על מספר הניקורים הוא נוכחות ציטולוג בזמן הניקור. הציטולוג מקבל את החומר מהרופא ומסתכל תחת מיקרוסקופ על כמות ואיכות החומר שנדגם. לא ניתן בעין בלתי מזויינת להעריך את החומר התקבל בניקור ולכן במרכזים בהם אין ציטולוג נוכח הרופא יטול יותר מדגימה אחת מהנגע. במידה ויש ציטולוג נוכח מבוצע לרוב ניקור בודד או שניים ורק במידה וכמות החומר אינה מספקת יבוצעו ניקורים נוספים.

האם חלות הגבלות לאחר הניקור?

לאחר הניקור רצוי לשהות במקום כ-10-15 דקות על מנת לוודא שאין סחרחורת ולא מופיעה נפיחות מיידית.
ניתן לחזור לפעילות מלאה. אין צורך בחבישה של הצוואר ואין הגבלה על אוכל, שתיה או תרופות. באם מפסיקים מדללי דם לפני הפעולה – ניתן להתחיל לקחת שוב יום לאחר הבדיקה.
מומלץ להמנע מפעילות גופנית מאומצת כגון הרמת משקלות או ספינינג למשך 24 שעות. פעילות מתונה כגון יוגה או הליכה – אפשרית.
במידה ומופיע כאב מקומי ניתן להקל עליו בתרופות פשוטות נגד כאבים כגון אקמול או אופטלגין או ע"י קירור מקומי (קומפרס עם קרח) אך לרוב אין צורך בכך.
באם מופיעה נפיחות ניכרת או אודם מקומי או כאבים חזקים או חום מומלץ לדווח לנו ולפנות לרופא המשפחה לקבלת אנטיביוטיקה (נדיר מאוד!)

אם התקבלה תשובה לא אבחנתית. האם יש לבצע את הבדיקה שוב? מדוע?

הדיווח הפתולוגי לרוב מסווג את הנגעים כשפירים או ממאירים. בחלק מהמקרים עשויה להתקבל תשובה של דגימה לא אבחנתית. זה עלול לקרות לדוגמא כשאין ציטולוג נוכח, בחלק מהמקרים הסיבה היא שהמוקד עצמו עשיר מאוד בכלי דם או עני בתאים ומכיל נוזל בלבד כגון ציסטה.

חשוב לציין שכאשר מתקבלת תשובה לא אבחנתית לרוב אין סיבה לדאגה כיון שהסיכון לממאירות במקרה זה היא נמוכה מאוד כ- 1-4 אחוז.

קיימים מקרים אחרים בהם כן התקבל חומר מספיק בניקור אך הפתולוג לא יכול להגיע למסקנה אם הנגע שפיר או ממאיר. במקרה כזה, התשובה לא תהיה " חומר דל אבחנה" אלא תשובה שמדובר בדגימה שאינה ניתנת לאפיון ודאי. גם במקרה זה הסיכוי לממאירות הוא נמוך אך הוא עשוי להגיע ל- 15 אחוז ולכן ההמלצה במקרה זה היא לחזור על הניקור לאחר 3 חודשים.

התמחויות וטיפולים נוספים ביחידה זו: