מה ההבדל בין נחירות לדום נשימה בשינה?
חשוב להבין את ההבדל בין שתי התופעות:
- נחירות: רעש הנוצר בזמן השינה כתוצאה מרטט של רקמות רכות בדרכי האוויר העליונות (כמו החך, הענבל או בסיס הלשון), כאשר מעבר האוויר דרכן מופרע חלקית. נחירות בפני עצמן, ללא הפסקות נשימה, נחשבות בעיקר למטרד חברתי או זוגי. עם זאת, נחירות חזקות וקבועות יכולות להיות סימן מקדים לדום נשימה בשינה.
- דום נשימה חסימתי בשינה (OSA): זוהי הפרעת שינה חמורה יותר. היא מאופיינת באירועים חוזרים של חסימה מלאה (אפניאה) או חלקית (היפופניאה) של דרכי האוויר העליונות במהלך השינה. חסימה כזו נמשכת לפחות 10 שניות וגורמת לירידה ברמת החמצן בדם וליקיצות קצרות (לרוב לא מודעות) מהשינה כדי לחדש את הנשימה.
- ההשלכות הבריאותיות של דום נשימה בשינה: השינה המקוטעת והמחסור בחמצן עלולים לגרום לעייפות כרונית, ישנוניות יתר במהלך היום, קשיי ריכוז וזיכרון, שינויים במצב הרוח, ובטווח הארוך להגביר משמעותית את הסיכון למחלות לב וכלי דם (כמו יתר לחץ דם, התקפי לב ושבץ מוחי), סוכרת מסוג 2, ואף תאונות דרכים ועבודה. לכן, אבחון וטיפול בדום נשימה בשינה חיוניים.
מתי צריך לחשוד בדום נשימה בשינה?
מספר סימנים ותסמינים יכולים להצביע על דום נשימה בשינה:
- דיווח של בן/בת הזוג: נחירות חזקות וקבועות, לעיתים עם הפסקות שקטות ואז השתנקות או התנשמות, או צפייה בהפסקות נשימה, בזמן השינה.
- תסמינים בלילה (שהאדם חווה בעצמו): יקיצות פתאומיות בתחושת מחנק, שינה לא רגועה, הזעת לילה מוגברת, וצורך לקום בלילה לשירותים, לעיתים קרובות.
- תסמינים יומיים (שהאדם חווה בעצמו): עייפות מתמדת וישנוניות גם לאחר שנת לילה "מלאה", קושי להישאר ער בפעילויות כמו קריאה, צפייה בטלוויזיה או נהיגה, כאבי ראש בבוקר, יובש בפה או כאב גרון כשקמים, קשיי ריכוז וזיכרון, שינויים במצב הרוח (עצבנות, נטייה לדיכאון), וירידה בחשק המיני.
- גורמי סיכון: עודף משקל (במיוחד היקף צוואר גדול), מין זכר, גיל מבוגר, היסטוריה משפחתית של דום נשימה, מבנה אנטומי מסוים של דרכי האוויר, עישון, צריכת אלכוהול (במיוחד לפני השינה), ושימוש בתרופות מסוימות (כגון תרופות שינה והרגעה).
חשיבות הזיהוי המוקדם: זיהוי מוקדם של תסמינים אלו ופנייה לייעוץ רפואי הם צעדים קריטיים. התעלמות מהתסמינים עלולה להוביל להחמרה במצב הבריאותי ולהגברת הסיכונים הנלווים.
כיצד מאבחנים דום נשימה בשינה?
אבחון מדויק של דום נשימה בשינה הוא תהליך רב-שלבי, והוא חיוני לקביעת חומרת הבעיה והתאמת הטיפול היעיל ביותר.
- הערכה רפואית ראשונית:
-
- שיחה עם הרופא (אנמנזה): הרופא יתשאל את המטופל ואת בן/בת הזוג על התסמינים, ההיסטוריה הרפואית, הרגלי החיים וגורמי הסיכון.
- שאלונים ייעודיים: לעיתים ייעשה שימוש בשאלונים להערכת רמת הישנוניות וחומרת התסמינים (לדוגמת שאלון ESS או STOP-Bang).
- בדיקה גופנית: מדידת לחץ דם, משקל, גובה, היקף צוואר, ובדיקה של מבנה הלוע.
- בדיקת שינה:
- בדיקת שינה מלאה במעבדת שינה: זוהי הבדיקה המדויקת ביותר לאבחון דום נשימה בשינה. המטופל מעביר את הלילה וישן במעבדת השינה, כאשר הוא מחובר לחיישנים רבים שעוקבים אחר פרמטרים פיזיולוגיים שונים במהלך השינה כגון:
- גלי מוח (EEG) – לקביעת שלבי השינה.
- תנועות עיניים (EOG) – לסיוע בקביעת שלבי השינה .(REM)
- מתח שרירים (EMG) – בדרך כלל בסנטר וברגליים.
- קצב לב (ECG).
- זרימת אוויר דרך האף והפה.
- מאמץ נשימתי (תנועות בית החזה והבטן).
- רמת ריווי החמצן בדם (סטורציה).
- נוכחות ורמת הנחירות (מיקרופון).
- תנוחת הגוף.
- בדיקת שינה ביתית: במקרים מסוימים, ניתן לבצע בדיקת שינה ביתית, פשוטה יותר. בדיקה זו מנטרת פחות נתונים (לרוב כן מודדת זרימת אוויר, מאמץ נשימתי, סטורציה ודופק) אך עדיין יכולה להתאים לאבחון דום נשימה חסימתי, במקרים מסוימים.
- AHI (Apnea-Hypopnea Index) פיענוח התוצאות:
טכנאי שינה ורופא מומחה מפענחים את נתוני הבדיקה. המדד המרכזי הוא שמייצג את מספר הפסקות הנשימה (מלאות או חלקיות) הממוצע בשעת שינה. אבחון מדויק הינו חיוני להתאמת הטיפול הנכון.
למה חשובה בדיקת רופא אף אוזן גרון עם סיב אופטי
בכדי להתאים את הטיפול הנכון והמדויק, יש לעבור בדיקה מקיפה אצל רופא א.א.ג המומחה בכירורגיית אף וסינוסים (רינולוג), הכוללת בדיקה אנדוסקופית עם סיב אופטי (מצלמה זעירה המוחדרת דרך האף, לצפייה ישירות במבנים האנטומיים) של דרכי האוויר העליונות.
מטרות הבדיקה:
- זיהוי מיקום החסימה: הסיב האופטי, המוחדר דרך האף, מאפשר לרופא לראות את המבנים האנטומיים של חלל האף, הלוע האפי (נאזופרינקס), הלוע הפומי (אורופרינקס) ובסיס הלשון והגרון התחתון (היפופרינקס). הבדיקה מאפשרת לרופא לראות את המיקום המדויק בו מתרחשת החסימה בדרכי האוויר, שגורמת לנחירות או לדום הנשימה (למשל חך רך נפול, שקדים מוגדלים, צניחת בסיס הלשון).
- איתור בעיות נוספות: הבדיקה האנדוסקופית יכולה לחשוף בעיות אנטומיות או פתולוגיות נוספות בדרכי האוויר העליונות, שעלולות לתרום להפרעת הנשימה או להשפיע על בחירת הטיפול, כגון: סטייה משמעותית של מחיצת האף, פוליפים באף, קונכיות אף מוגדלות, אדנואידים מוגדלים ןבמקרים נדירים יותר, ציסטות או גידולים.
- הערכת התאמה להתקן דנטלי: על סמך ממצאי הבדיקה, הרופא יכול לסייע בהערכת מידת ההתאמה של המטופל לטיפול באמצעות התקן דנטלי. התקן דנטלי פועל על ידי קידום הלסת התחתונה והלשון קדימה, ובכך מרחיב את מעבר האוויר מאחורי בסיס הלשון והחך הרך. אם החסימה העיקרית היא באזור גבוה יותר (למשל, באף), ייתכן שטיפול באמצעות התקן דנטלי בלבד לא יהיה יעיל מספיק. ביצוע דחיקה של הלסת התחתונה, בזמן שצופים בלוע עם סיב אופטי, מאפשר לוודא שאכן יש הרחבה של דרכי האוויר ומכאן ניתן להסיק שהטיפול באמצעות התקן דנטלי צפוי להיות יעיל.
- המלצה על טיפול משולב או אחר: במקרים מסוימים, ייתכן שיידרש טיפול א.א.ג נוסף (כמו ניתוח כריתת שקדים, יישור מחיצת אף וכו') לפני או בשילוב עם השימוש בהתקן הדנטלי.
בדיקה זו מספקת "מפה" של דרכי האוויר ועוזרת להחליט מהו הפתרון המתאים.
