Category Archives: ללא קטגוריה

פורסם במגזין "גלובס".

"וכי אראה בחולה רק את האדם" – תפילת הרופא של הרמב"ם תלויה במקום בולט במרכז הרפואי א.ר.ם, וחתימותיהם של כלל רופאי המרכז מעטרות אותה. האסוציאציה הראשונית היא של מעין מגילת עצמאות, של מרכז רפואי אשר חרט על דגלו את המוטו העתיק. הרוח המנשבת מהמקום עשתה לי חשק לגשת ולבחון אותו מקרוב. נפגשנו לשיחה עם מנכ"לית המרכז הרפואי א.ר.ם, נעה מנלה, כדי להבין מה מייחד אותו וכיצד הוא פועל.

המחקר נועד למצוא שיטה חדשה לזיהוי גידולים של הפרתירואיד לפני ניתוח. גידולים אלו גורמים לתסמונת שעלולה להיות קשה כולל ירידה בצפיפות עצמות עד שברים פתולוגיים, אבני כליות, כיב פפטי, שינויים מנטליים עד פסיכוזה ממש וכן תלונות כלליות כגון עייפות, עצבנות, לחץ דם גבוה, עצירות ועוד. הטיפול הינו איבחון מיקום הגידול וכריתה שלו בניתוח זעיר פולשני. כשיש מיקום מדוייק של הגידול -הכריתה הופכת להיות פשוטה וזו גדולתו של ה PET/MRI :ככלי חדש הבדיקה עוזרת למקם את הגידול על ידי חומר מסויים שנקלט על ידו- ובמקביל בעזרת ה MRI מצליח למקם אותו במיקומו המדוייק בצוואר. הפוסטר הינו חדשני ואיכותי ולכן נבחר למקום הראשון בכנס הרופאים הרדיולוגים בשנת 2017.

פורסם באתר "nrg".

קריסטינה, שהצליחה לברוח עם משפחתה מוורשה, איבדה את שמיעתה כשהחלה המלחמה. במשך שנים היא התנסתה במכשירים שונים, אבל לדבריה, "כל רעש הפריע לי". עד שבישראל היא עברה את הניתוח המיוחל: "היום אני שומעת יותר טוב מחבריי הקשישים".

"למדתי לבד לקרוא שפתיים, וכילדה, חשבתי שכולם מתקשרים כך אחד עם השני. המיומנות הזו עזרה לי בהמשך גם בבית הספר. פשוט הסתדרתי", כך מספרת קריסטינה מריאנסטרס, ניצולת שואה בת 81 וחצי מרמת גן.

היא הייתה בת 3 כשחלתה בדלקת קרום המוח וכתוצאה מכך איבדה את שמיעתה. לרוע מזלה, הדבר אירע בדיוק כשפרצה מלחמת העולם השנייה, כך שלא זכתה לטיפול כלשהו. בזכות העובדה שכבר ידעה לדבר, הצליחה קריסטינה להערים על הסובבים אותה ואפילו הוריה לא היו מודעים לחירשותה. אלא שפעם הגיע לביקור דודה, שהיה גם רופא ילדים. הוא קרא לילדה בשמה אך היא לא ענתה, וכך התגלתה העובדה כי היא אינה שומעת.

היה לה מכשיר ידידותי אמנם, אבל היא לא הצליחה להשיג לו סוללות. קריסטינה עם מכשיר שמיעה בצעירותה צילום: גדעון מרקוביץ

כריסטינה נולדה ב-5 בנובמבר 1935. משפחתה הצליחה לברוח מוורשה בנובמבר 1939 לביאליסטוק שברוסיה. הם חיו בעוני גדול וסבלו עד כדי כך שחלק מהאנשים שהגיעו לשם רצו לחזור לפולין. למזלם, הגרמנים לא אישרו להם מעבר חזרה לפולין, וכך הם ניצלו מהשמדה.

הק.ג.ב העביר את הפליטים מפולין לעומק רוסיה, שם הם חיו בצריפים מעץ כשהם ישנים על דרגשים, מופרדים אחד מהשני. כשרוסיה הצטרפה למלחמה נגד גרמניה, שוחררו כל הפליטים מהמקום והם היו צריכים להסתדר לבד, מה שהיה קשה אפילו עוד יותר.

כל אותו זמן אבי המשפחה לא חי איתם כלל. כשהייתה קריסטינה בת 6 וחצי, קיבל האב החלטה – שהתבררה כשגויה – לעבוד בנציגות ממשלת פולין. הוא הואשם בריגול ודנו אותו, ללא משפט, ל- 15 שנות מאסר. בתחילה ידעו בני המשפחה מה איתו, אך אחר כך איבדו כל קשר עמו.

ב-1946 חזרה המשפחה לפולין. קריסטינה ואחותה שהו בבית ילדים, ושם מתנדבים של הג'וינט שמו לב לכך שהילדה לא שומעת. הם רכשו עבורה את מכשיר השמיעה הראשון שלה – מכשיר לא מאד גדול, אבל עם סוללות ענקיות ומסורבלות. המכשיר השני שקיבלה קריסטינה היה יותר ידידותי אמנם, אבל אז היא לא הצליחה להשיג לו סוללות.

"היום אני עוד יותר בטוחה שצדקתי". קריסטינה מריאנסטרנס עם בעלה דניאל, בביתם ברמת גן צילום: גדעון מרקוביץ

רק ב-1955 נוצר קשר עם האב שהשתחרר שנה לאחר מכן, ואז המשפחה התאחדה וחזרה לפולין. "אני לא נשאר כאן יותר", הצהיר האב, והמשפחה עלתה לישראל.

קריסטינה למדה כימיה ועבדה כלבורנטית במעבדה בקופת חולים בפתח תקווה. שנה לאחר שעלתה לארץ היא הכירה את בעלה, איש התעשייה הצבאית, שלו היא נשואה 58 שנה. בסמוך לחתונה, משפחה מבלגיה הביאה לקריסטינה מכשיר שמיעה חדש מחו"ל, מחובר לאוזניה, אבל האיכות לא הייתה טובה. "כל רעש הפריע לי", אמרה. "צלילים רגילים היו עבורי רעש. אוטובוס חולף, דיבורים, רדיו. היה לי קשה מאד להתרכז עם כל המהומה שמסביב".

כשהגיע לארץ מכשיר שמיעה חדש, כזה שמתלבש על האוזן, מיהרה קריסטינה לרכוש אותו. המכשיר הזה שימש אותה עשרות שנים, עד שבוקר אחד לפני כשלוש שנים התעוררה לדממה מוחלטת: המכשיר נדם.

לאחר סבב של בדיקות והתייעצויות, ובעקבות המלצה של בת דודה, הגיעה קריסטינה אל רופאה שהמליצה לה על השתלת "שתל שבלול" (שתל קוכליארי). להפתעתה של קריסטינה, הרופאה, פרופ' לונץ', סיפרה לה שהיא בעצמה עברה השתלה דומה, וגם לה ניסיון לא נעים עם מכשירי שמיעה שלא עשו את העבודה.

היא רק מצטערת שלא שמעה את נגינתה של אמה. קריסטינה מריאנסטרנס צילום: גדעון מרקוביץ

"פרופ' לונץ שאלה אותי מה אני רוצה. אמרתי לה: 'לשמוע', והייתי נחושה בדבר. היא התרשמה מהנחישות שלי. לאחר הערכה שמיעתית מקיפה וביצוע הדמיה, היא החליטה שאני מתאימה לעבור השתלת שבלולית", אמרה קריסטינה. "היום אני עוד יותר בטוחה שצדקתי, כי אחרת כל החיים שלי היו סגורים".

בשלב זה החלה קריסטינה במרוץ לקבלת השתל, כאשר בקופת החולים, שבה עבדה עשרות שנים, לא הסכימו לאשר לה את הניתוח, אולי בשל גילה. זאת, על אף שמגיע לה גם במסגרת הסל וגם משום שהיא ניצולת שואה. קריסטינה כבר שקלה לתבוע את קופת החולים, אך בסופו של דבר היא החליטה לעבור את הניתוח במימון חלקי פרטי. הניתוח עבר בהצלחה, ולאחריו היא עברה שיקום שמיעה וטיפול אצל קלינאי תקשורת, שעזרו לה להסתגל לשתל.

היום היא מאושרת. אמנם בהתחלה לא היה לה קל להסתגל לשתל, והיא הייתה צריכה להתרגל לצלילים גבוהים אשר אינה זוכרת ששמעה אי פעם. אבל ככל שעברו הימים, הטיפול במכשיר השתפר וכך גם שביעות רצונה.

היום היא מאושרת. קריסטינה מריאנסטרנס צילום: גדעון מרקוביץ

כעת יכולה קריסטינה לתקשר עם העולם טוב יותר מאי פעם. לדבריה, איכות חייה השתפרה בצורה משמעותית ביותר, והיא ממליצה על הניתוח הזה לכל המתקשים בשמיעה. "אנשים טועים לחשוב שמדובר בניתוח מוח וחוששים מהתהליך", אמרה, "אבל זה 'רק' ניתוח אוזן. יום אחרי כן יצאתי מבית החולים. היום אני בטוחה שכל מי שזקוק לשתל, מוטב שיעבור את התהליך מוקדם ככל שניתן. זה משנה חיים. עובדה: חבריי הקשישים תמיד שמעו טוב ממני. היום התהפכו היוצרות ואני שומעת הרבה יותר טוב מהם".

רק על דבר אחד קריסטינה מצטערת: "אמא שלי היתה פסנתרנית, ובמשך שנים לא שמעתי את נגינתה". אבל סוף טוב, הכל טוב.

פורסם במגזין "דרייבר".

פורסם בתכנית "עולם הבוקר"- ערוץ 2.

פורסם באתר "Ynet".

אחרי שמונה ניתוחים גולן גהלי התחיל לנשום מהאף ו"נולד מחדש" כהגדרתו. מהניסיון האישי והכואב שלו הוא יצא לא רק מחוזק, אלא גם עם מסר בלתי מתפשר לכל מי שנמצא במקום שהוא היה ועל סף ייאוש.

אני אומנם בן 48, אבל החל מהשנה אני חוגג שני ימי הולדת. האחד לפי התאריך המקורי הרשום לי בתעודת הזהות, והשני את היום שבו עברתי את הניתוח והצלחתי בפעם הראשונה לקחת נשימה ארוכה ולהכניסה לריאות בעזרת אפי.

זה אולי יישמע לכם כמו עוד ניתוח אף פשוט שמבצעים אלפים בכל שנה, אבל בשבילי מדובר בלא פחות מחיים חדשים.

אחרי 7 ניתוחים שלא צלחו ורופאים שאמרו לי להשלים עם המצב ופשוט לחיות עם זה, לצד עשרות תרופות ועזרים, הגעתי לד"ר רועי לנדסברג, מנהל היחידה לניתוחים אנדוסקופיים של הסינוסים ובסיס הגולגולת בא.ר.ם, אסותא, אשר ניתח אותי בפעם השמינית. כבר במחלקת ההתאוששות הרגשתי את השינוי והתפללתי שכך זה יישאר, גם לאחר התפוגגות חומרי ההרדמה.

מגיל 3 הייתי צריך להתאמץ כדי לנשום

עוד בהיותי בן 3 נותחתי לראשונה להוצאת השקדים, אבל לא ידעתי שיהיה זה רק הניתוח הראשון שלי מבין רבים. כנער הייתי מאוד פעיל, עסקתי בספורט, שחקתי כדורסל והצטיינתי בריצה. בכל מסגרת זה לווה תמיד במאמצי על ובמלחמות אישיות לאספקת אוויר סדירה, פשוט התקשיתי לנשום.

הפעולה שרבים מכם רואים כמובנת מאליה הייתה בשבילי כמעט בלתי אפשרית. האוויר לא נכנס במאה אחוז לריאות בשל נחיר אחד שנסתם כדרך קבע. כשאני בן 17 ורגע לפני גיוס עברתי את הניתוח השני שנועד לכרות את הקונכיות התחתונות של האף והייתי בטוח שהבעיה מאחוריי, אבל תוך תקופה קצרה חזרתי אל נקודת ההתחלה.

למרות שהמשכתי לסבול ולא נשמתי כראוי התגייסתי לקרבי. שלוש שנים לאחר מכן, לקראת שחרורי מצה"ל, הוסבר לי שהקונכיות אותן הסירו בניתוח הקודם ככל הנראה גדלו.

אחרי ביקור נוסף אצל עוד רופא מומחה נכנסתי לניתוח מספר שלוש ליישור מחיצת האף. לאכזבתי נאלצתי לעבור עוד 4 ניתוחים נוספים במהלך חיי, כולל ניתוחי לייזר חדשניים והשתלת סחוס מהאפרכסת בגשר האף, בניסיון לפתור את הבעיה שאף אחד מהמומחים אליהם הלכתי לא עלה על הגורם שלה. לבסוף שמעתי את המשפט ממנו חששתי יותר מכל – 'אין מקום להתערבות כירורגית נוספת. עליך להשלים עם גורלך'.

להשלים עם גורלי משמעו שינה לקויה, עייפות כרונית וחוסר ריכוז. בימים חמים ולחים הרגשתי שאני נחנק. נלחמתי לאורך כל שלושת התארים האקדמאיים שלי, ולא רק במבחנים ועבודות ההגשה, קשיי הריכוז העצימו את האתגר והאף הסתום הקשה עליי מאוד להתרכז בכל פעם מחדש.

אחרי כל ניתוח הייתה החמרה במצבי ושוב חזרתי לעזרים שליוו אותי במהלך חיי. השתמשתי בטיפות אף, תרופות סבתא, נטורופתיה, דיקור סיני, מסאז'ים, כדורים לאלרגיה, ומה לא. הייתי עוקב אחרי כל תכשיר חדש שיוצא לשוק תוך התמודדות עם ההגבלות הרפואיות שעל גבי התכשירים לבין נוחות ומציאת פתרון לבעיה. יכולתי לבחור בין לחיות חצי חיים לבין הכרזת 'מלחמה'.

רציתי להפסיק את התלות בתרופות

תחושת הבטן שלי אותתה לי שעוד לא אבדה התקווה. אחרי שבזבזתי המון כספים, זמן והתאוששתי מניתוחים קשים, צללתי לחיפושים אינטנסיביים אחר הרופא שיהיה מוכן להרים את הכפפה עוד פעם אחת. הזדמנות אחת, זה כל מה שביקשתי. הייתי מתוסכל, רציתי להפסיק את התלות בתרופות. אמנם, עברתי דרך ארוכה עם אף פגום או 'אף דפוק' כפי שקרא לו אחד הרופאים הבכירים שטיפל בי, אבל הייתי משוכנע שהישועה עוד תגיע.

אחרי בירור עם חברים, המלצות, נבירה בנבכי האינטרנט וקריאת כל מאמר אקדמי בתחום, מצאתי לבסוף את ד"ר לנדסברג. יממה לפני הפגישה תהיתי כיצד אציג לו את מצבי ואשכנע אותו לבדוק את המקרה. לא רציתי להתחנן, אבל עשיתי משהו מאוד קרוב לזה, פרשתי לפניו את כל העזרים והתכשירים ל'דורותיהם' והכנתי טבלה ענקית עם כל ההיסטוריה הרפואית שלי. האפקט והסיפור המיוחד כנראה עשו את שלהם.

הבדיקה של ד"ר לנדסברג העלתה תמונה עגומה. הוא התקשה לראות איך עושים סדר בין כל הצלקות, הגדמים, הניתוחים והבצקות. סיכויי ההצלחה הקטנים והחשש מפני כישלון נוסף גרמו לו להתלבטות ארוכה.

למזלי, הוא החליט להרים את הכפפה. בעוד אני מקבל את חומר ההרדמה, ורגע לפני התחלת הניתוח, הודיתי לו על הרצון לנסות לשפר את חיי ולקחת אותי כפרויקט, בין אם הניתוח יצליח ובין אם לאו, ובלבי הכנתי את עצמי לכישלון נוסף. הדבר ממנו חששתי יותר מכל היא ההתאוששות, אבל כשהתעוררתי מיד הרגשתי בהבדל. סוף-סוף הצלחתי לנשום, להריח.

בדיעבד התברר לי שמורכבות הניתוח לא הייתה בקושי הטכני, אלא בקבלת ההחלטה הנכונה ובזכות נחישותי ואמונתי הצלחתי לעשות את הבלתי אפשרי.

רק כעת, 7 חודשים אחרי, אני מתחיל לעכל את הבשורה. אני כבר לא סובל מיובש או אף סתום, לא משתמש יותר בטיפות אף, לא מדביק פלסטרים בלילה, לא משתמש בעזרים להרחבת שסתומי האף, לא שוטף סינוסים, לא ולא ולא – לא משתמש יותר בכלום.

אני מאושר, מרגיש מצוין, נושם טוב יותר, ישן מעולה ומרוכז הרבה יותר. ציון הדרך הגדול ביותר שלי היה כשזרקתי את כל התרופות והתכשירים. חוויתי סוג של לידה מחדש והחלטתי לחגוג את התאריך בו נותחתי. נתתי לתחושת הבטן להוביל אותי, הלכתי אל הלא נודע ובמבחן התוצאה הרווחתי את חיי בחזרה. יש הרגשה של תחושת ניצחון אל מול כל הסיכויים והכישלונות.

ואם יש מסקנה אחת מכל הסיפור שלי היא שאם משהו משבש לכם את איכות החיים, אל תוותרו, עשו הכל כדי לזכות באיכות החיים שמגיעה לכם.

פורסם באתר "Ynet".

דום נשימה בשינה אינו שם נרדף למוות פתאומי כתוצאה מהפסקת נשימה לילית, אבל השפעותיו בטווח הקצר ובטווח הארוך עלולות להוביל למחלות לב, אירועים מוחיים ושינוי התנהגותי קיצוני. איך לזהות – ומה הטיפול שיעזור.

זה קורה לכם כמעט כל לילה. אתם עייפים, מקווים להשלים שעות שינה חסרות, אבל בפועל לא מצליחים להירדם. בן הזוג (וכן, גם בת הזוג) מתחילים לנחור.
חלקכם ינסו להשלים עם העובדה של אותם לילות לבנים, אחרים פשוט יעברו לישון בחדר סמוך ויהיה גם מי שלצערו ייאלץ לפרק את מערכת היחסים. אולם, בעוד אתם סובלים מאי נעימות, לבן זוגכם הנוחר זה עלול לעלות בבריאות.

עד כמחצית מהאוכלוסייה נוחרת בלילות. נחירה היא תופעה מטרידה אך מעבר לכך – היא סימפטום שיכול להעיד על בעיה קשה הרבה יותר – הפסקות נשימה בשינה (דום נשימה). היחידים שישימו לב לזה הם אתם, שישנים לצד אנשים נוחרים.

בן הזוג יקום בבוקר עייף ולא יבין למה, ואילו אתם תצטרכו להסביר לו שפרט לנחירות, לאורך כל הלילה הוא השמיע קולות של חנק, הפסיק לנשום לשניות ארוכות, התעורר כמה פעמים במהלך הלילה ונלחם על נשימה וכניסת אוויר בזמן השינה.

הבעיה אינה מסתכמת רק בשינה עמוסה בהפרעות, אלא עלולה להוביל לנזקים בריאותיים כרוניים, שינויי אישיות והתנהגות עתידיים.

מה זה בעצם דום נשימה בשינה?

דום נשימה בשינה (Sleep Apnea) הוא אירוע בן שניות ספורות או רבות של הפסקת נשימה בזמן שינה, הכולל לרוב גם נשימה בפה פתוח, נחירות, נשימה רועשת ותזוזה במיטה. למסתכל מהצד, במקרה הזה בן/בת הזוג, דום נשימה דומה מאוד להשתנקות.

מדובר בבעיה שכיחה ממנה סובלים 4%-2% מהאוכלוסייה (יותר גברים מנשים). עד חמש הפסקות נשימה בשעה עדיין נחשבות במסגרת הנורמה, אולם אם הפסקת הנשימה מתארכת מעל 10 שניות ולמעלה מחמש פעמים בשעה, זה מעיד על בעיה קלינית המצריכה התייחסות וטיפול.

את הפסקות הנשימה בשינה ניתן לחלק לשלוש דרגות חומרה – קלה, בינונית וקשה, תלוי בתדירות הפסקות הנשימה בשעה (דבר אשר נבדק במעבדת שינה).

מדוע יש צורך לטפל בדום נשימה?

נחרה ודום נשימה אצל מבוגרים נובעים מחולשה של שרירי הבליעה והנשימה וחסימה של מעבר האוויר. שרירי העזר הנשימתיים הולכים ומתרפים עד לקריסה שלהם אל תוך מעבר האוויר וחסימתו המוחלטת. הבעיה מחריפה כאשר למשוואה מתווספים גם עלייה בגיל ובמשקל.

דום נשימה עלול להשפיע הן מבחינה סוציאלית והן מבחינה בריאותית. בטווח הקצר יסבול האדם מיקיצות מרובות במהלך הלילה, יובש בפה, עייפות כרונית, תפקוד לקוי בצל אותה עייפות והוא אף עלול להירדם במצבים יחסית סטטיים, כגון נהיגה.

בטווח הארוך הפסקות הנשימה יהוו גורם סיכון למחלות לב, יתר לחץ דם, הפרעות קצב, אירועים מוחיים, פגיעה בתפקוד המיני ועד לשינוי התנהגותי ואישיותי קיצוני.

מתי יש לטפל בדום נשימה?

מודעות לבעיה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר בדרך לפתרון. לא כל אדם שנוחר יסבול מדום נשימה בשינה, אך כל מי שסובל מהפסקות נשימה הוא מי שגם נוחר. נחרה היא סימפטום שצריך לברר ולחקור.

האבחון הראשוני יכול להיעשות אצל רופא המשפחה, אך חייב לכלול פניה לרופא אף אוזן גרון אשר יבצע בדיקה גופנית של המטופל, הכוללת שימוש בסיב אופטי דק וגמיש להדגמת נתיבי האוויר (אף, לוע וגרון) כדי לנסות לאתר את האזור האנטומי האחראי להפסקות הנשימה. בנוסף, ובטרם יוחלט על טיפול כלשהו, המטופל יתבקש לעבור בדיקה במעבדת שינה כדי לאמוד את מידת חומרת התופעה.

לאחר שמתקבלים כל הנתונים, נבחן יחד עם המטופל איזה מהטיפולים העומדים לרשותנו עשויים לעזור לו. ראשית, אם המטופל סובל מעודף משקל, ההמלצה תהיה לרדת במשקל.

בהמשך ניתן להציע עזרים חיצוניים שיקלו על התסמונת, ביניהם: מסכה המזרימה אוויר בלחץ גבוה (CPAP) או סד לשיניים המושך את הלסת התחתונה קדימה – שניהם בזמן השינה.

אם הטיפולים השמרניים נמצאים לא מתאימים, או אם נמצא כי הגורם למחלה מקורו בבעיה מבנית משמעותית (כגון: מחיצה הגורמת לאף אטום, קונכיות מוגדלות, פוליפים בחללי האף, שקד שלישי (אדנואיד) מוגדל, חיך רך רפוי ובצקתי, שקדי לוע מוגדלים, מבנה חריג של בסיס הלשון וכו'), תיבחן אפשרות של התערבות כירורגית.

היות שלעתים הבעיה נובעת ממספר גורמים, ההחלטה מה וכיצד לנתח הינה מורכבת. על מנת לבחור את הפתרון הטוב ביותר רצוי להתייעץ עם צוות מנתחים אשר מתמחה במגוון הפעולות הכירורגיות הנדרשות, באזורי האף, הלוע והגרון. עבודת הצוות מתקיימת גם במרפאה וגם בחדר הניתוח, כשכל כירורג תורם את חלקו היחסי, ביחד או לחוד.

בתוך ארסנל הטיפולים הכירורגיים נמצא רובוט שנועד לניתוחים של בסיס הלשון, אך עם הזמן פותחה גישה אנדוסקופית ייחודית המאמצת את רוב היתרונות של הרובוט מבלי להתפשר על התוצאה, תוך שימוש באמצעים מתקדמים וללא שום חתך חיצוני בעור הפנים או הצוואר.

חשוב לציין שבמקרה של דום נשימה במבוגרים אין פתרונות קסם ואין 100% אחוזי ההצלחה. עם זאת, הטיפול השמרני או הכירורגי חייב להיות מותאם אישית לכל חולה, כדי שהסיכוי להצלחה יגדל.

ד"ר רועי לנדסברג, מנהל היחידה לניתוחים אנדוסקופיים של האף, סינוסים ובסיס הגולגולת;ד"ר יונתן להב מומחה לכירורגיה של מיתרי הקול, הפרעות נשימה ובליעה במרכז א.ר.ם אסותא ת"א

פורסם דרך אתר "Infomed".

פורסם באתר "אינפומד".

סרטן בלוטת התריס, הינו אחד מהגידולים הממאירים השכיחים בקרב נשים ישראליות. יוד רדיו אקטיבי ניתן במסגרת הטיפול במחלה, במטרה להרוס כליל את התאים הממאירים שנותרו באזור לאחר הניתוח. כיצד מתבצע ומהן ההנחיות לאחר הטיפול? מומחה מסביר.

בלוטת התריס, הנקראת גם בלוטת המגן או בלוטת התירואיד, היא בלוטה אנדוקרינית הממוקמת בחלקו הקדמי של הצוואר ומורכבת משתי אונות המחוברות בניהן.

בלוטת התריס הינה חלק מהמערכת האנדוקרינית (מערכת הפרשה פנימית), עיקר תפקידה נובע, בין השאר, בשל ייצורם של שני הורמונים החיוניים לתפקוד תקין של הגוף:  תירוקסין (Thyroxine, T4) ותריודוטירונין (Triiodothyronine, T3). האחרונים, משפיעים על פעולת מערכות הגוף השונות, על הזיכרון, רמת האנרגיה ועוד. ייצור ההורמונים מתאפשר על ידי אספקה קבועה של יוד לגוף ככלל ולבלוטת התריס בפרט.

בעשורים האחרונים, עולה שכיחותם של גידולים בבלוטת התריס ומדי שנה מאובחנים בישראל כ- 1000 חולים חדשים. הגידול הסרטני בבלוטת התריס נפוץ בעיקר בקרב נשים בגילאי 26-59: ומחקרים שונים מצאו כי גידול ממאיר זה מאובחן פי שלושה יותר אצל נשים בהשוואה לגברים. הגורמים לסרטן בלוטת התריס אינם ידועים  עם כל זאת, ידוע על קיום קשר חיובי בין התפתחות הגידולים הממאירים ברקמה זו  לבין חשיפה לקרינה רדיו אקטיבית וקיימת הסתברות גבוהה יותר להתפתחות הגידול הממאיר בקרב אלה שקרובי משפחתם הם חולי בלוטת התריס.

סרטן בלוטת התריס נחלק לשתי קבוצות מרכזיות:

1. סרטן בלוטת התריס עם התמיינות שפירה differentiated thyroid cancer.

2. סרטן בלוטת התריס עם התמיינות נמוכה poorly differentiated or anaplstic carcinoma.

הקבוצה השכיחה ביותר היא הקבוצה הראשונה, בה נכללים כ-90-95% מכלל חולי בלוטת התריס.  המראה הפתולוגי הוא גידול פפילרי, פולי קולרי או שילובם. יש לציין כי קיימים גידולים נוספים בבלוטת התריס שמקורם מתאים אחרים כדוגמת קרצינומה מדולרית הנוצרת מהתמרה ממארת של תאי C  האחראים לייצור הורמון קלציטונין. שיעור התלונות השכיחות המובילות לאיתור המחלה הם נפיחות או גוש בצוואר, אי נוחות או כאב בגרון או גם ממצא אקראי בעקבות ביצוע בדיקת  אולטרא סאונד של הצוואר מסיבות רפואיות אחרות.

מהן דרכי הטיפול בסרטן עם התמיינות טובה של בלוטת התריס?

הטיפול הראשוני בגידולים ממאירים הינו הסרה חלקית או מלאה של בלוטת התריס.  החלטה לגבי מימדי הניתוח מותנית בגודל הגידול, במאפיינים פתולוגיים ייחודיים או אם קיים חשש למעורבות בלוטות הלימפה בצוואר. לאחר הפעולה הכירורגית, מתבצעת בדיקה פתולוגית מקיפה של הגידול לצורך קביעת שלב המחלה. האמצעי המקובל בקביעת שלב המחלה כיום מתבסס על גודל הגידול בסנטימטרים, פריצה אל הרקמה שמסביב לבלוטת התריס, מעורבות בלוטות לימפה בצוואר הקדמי או בצוואר הצדדי ונוכחות נגעים או שלוחות מרוחקות TNM- tumor node metastases). בנוסף בתשובה הפתולוגית יש מידע לגבי תת סוג התא, חדירה של הגידול לכלי דם ולימפה ועדו.  נתונים אלו מסייעים לקבוע האם החולה זקוק להשלמת הכריתה  של בלוטת התריס (בהנחה שנכרתה אונה אחת) והאם זקוק לטפול ביוד רדיואקטיבי (בהנחה ששתי אונות בלוטת התריס הוסרו).

מהי מטרתו של הטיפול ביוד?

בכל ניתוח  להסרה של בלוטת התריס  יישארו  תמיד מספר מועט של תאי רקמת  בלוטת התריס מבלי שנדע בבטחה האם מדובר בתאים נורמליים של בלוטת התריס או חלילה, בתאים ממאירים. מטרת הטפול ביוד הרדיואקטיבי הוא לחסל את התאים הסרטניים, ולוודא שאין תא כלשהו ממקור בלוטת התריס.  תאים נורמלים אלו של בלוטת התרי מייצרים חלבון הנקרא בשם תירוגלובולין. מאחר וגם תאים הנורמאליים יחוסלו בעקבות היוד הרדיואקטיבי, לא ייוצר חלבון זה כלל. אם חלילה, במהלך המעקב הרפואי לאורך שנים בחולים אלו תתגלה רמה גבוה של חלבון זה יהיה חשש סביר להתלקחות המחלה.

הטיפול ביוד הרדיואקטיבי מתבצע תוך נטילת קפסולה יחידה המכילה יוד רדיואקטיבי (יוד 131). כמות היוד הרדיואקטיבי נקבעת על סמך מטרת הטפול מלכתחילה. אם יש חשש סביר לשארית תאים ממאירים המנה תהיה גבוהה (150 מיליקירי) ואם החשש הוא נמוך מאוד ומטרת הטפול הוא להקל על המעקב הרפואי, המנה תהיה נמוכה (30 מיליקירי).

מהן תופעות הלוואי שעשויות להופיע עקב הטיפול?

הטיפול ביוד רדיו אקטיבי הינו טיפול קל יחסית, המלווה בתופעות לוואי מינימליות ולכן הוא העדיף מאשר טפולים נוספים כדוגמת קרינה חיצונית של הצוואר או טפול תרופתי או ביולוגי.

תופעות הלוואי המיידיות, דהיינו אלו המופיעות במהלך ימים והשבועות שלאחר הטפול כוללות נפיחות בצוואר, יובש בפה או יובש בעיניים, הפרעות בחוש הטעם, בחילה ובמקרים נדירים גם קושי בנשימה.  תופעות אלו חולפות בדרך כלל לא טפול כלשהו. במצבים נדירים נהוג לתת טפול קצר מועד בסטרואידים.

תופעות לוואי מאוחרות כוללות מחלה ממארת נוספת כדוגמת לויקמיה או דיכוי במח העצם. הגורם לכך הוא הקרינה הרדיואקטיבית הנפלטת מהיוד הרדיואקטיבי. תופעות אלו הן מאוד נדירות ושיעורן הינו שברי אחוז אחד בלבד. לכן, טרם נטילת היוד הרדיואקטיבי יש להעריך נכונה את יתרונות הטפול לעומת תופעות לוואי אלו.

בטיחות קרינה

היוד הרדיואקטיבי ניתן כקפסולה במתן פומי. הוא נספג לדם ומשם מגיע אל תאי בלוטת התריס, באשר הם. תאי בלוטת התריס מיוחדים בכך שהם קולטים את היוד בשיעור גבוה לאין ערוך מאשר תאים ברקמות אחרות. היוד הרדיואקטיבי הוא למעשה סוס טרויאני. בספיגה שלו אל התא הוא גורם להרס שלו. הוא נפלט מהגוף באמצעות נוזל הגוף, בעיקר בשתן ובשיעור קטן ביותר באמצעות רוק וזיעה.

היוד הרדיואקטיבי לכשעצמו אינו מסוכן לחולה אולם אלו הנמצאים בקרבתו (של החולה ושל היוד הרדיואקטיבי) להזהר מחשיפה מיותרת לקרינה זו.  הסיכון המרכזי הוא גרימת סרטן כתוצאה מהקרינה. כאמור שיעור הופעת הסרטן בעקבות הקרינה הוא נמוך למדי, גם אצל החולה וגם לסביבתו.

הנחיות משרד הבריאות לבטיחות קרינה כוללים, בין השאר, שמירת מרחק של 2-3 מטרים מהחולה לתקופה של שבוע (מותנה בכמות היוד) ואף יותר בקבוצת ילדים ונשים בהריון.  שמירה על כללי הגינה בסיסית ועוד.

בעבר נהוג היה לאשפז חולים אלו למשך מספר ימים בבית חולים בחדרי בידוד. בנוסף לכך שתנאי הבידוד היה לא נעימים בעליל, תור ההמתנה לטפול בחדרי בידוד אלו התארך. לאור זאת גם בארצות הברית וגם באירופה ומזה עשור וחצי שנים גם בארץ מקובל לתת טפול זה במסגרת אמבולטורית. דהיינו המטופל מקבל הנחיות ברורות איך להתנהג בביתו מבלי לסכן את בני משפחתו או את הציבור.

באחד הניסויים שנערכו בארץ ניתנו לחולה ולבני משפחתו תגי קרינה בכדי לבדוק את שיעור החשיפה. מתברר שהחולה הישראלי הממוצע הקפיד יותר מאשר עמיתו האירופאי/אמריקאי על כללי בטיחות הקרינה ותגי הקרינה האלו היו בשיעור חשיפה נמוך ביותר.

כשבוע לאחר הטפול ובסיום תקופת הבידוד המטופל משלים מיפוי כל גופי לאיתור אזורי קליטת יתר של היוד הרדיואקטיבי. בדרך כלל נצפית קליטת יתר באזור הצוואר, דהיינו במיטת בלוטת התריס. הממצא צפוי ומציין שהייתה שארית רקמת בלוטת התריס (מבלי שנידע בבטחה האם מדובר בתאים נורמליים או ממאירים) והיוד לאורך שבועות/חודשים יחסל תאים אלו. לעיתים נדירות נצפים מוקדי קליטת יתר פתולוגיים מרוחקים. ממצאים אלו מחשידים להימצאות גרורות ממקור בלוטת התריס. גם במצב זה היוד הרדיואקטיבי פעיל ומקובל שלאחר מספר חודשים יינתן טיפול חוזר ביוד הרדיואקטיבי עד לחיסול מלא של מוקדים מרוחקים אלו.

המשך המעקב הרפואי מבוצע על ידי האנדוקרינולוג או האונקולוג והוא כולל בין השאר נטילת בדיקת דם. בבדיקה זו יש לעקוב אחר תירוגלובולין. רמתו צריכה להיות אפסית.

לסיכום, הטפול ביוד רדיואקטיבי הוא טיפול מונחה מטרה האופטימלי ביותר, לטיפול בגידול ממאיר ממקור בלוטת התריס. הוא יעיל ונושא בחובו תופעות לוואי מינימליות. הוא מומלץ כטיפול ראשון ומרכזי בחולי בלוטת התריס בהתמיינות טובה.

פורסם בחדשות "ערוץ 2".

פורסם ב"ידיעות אחרונות- זמנים בריאים".