Category Archives: אוזניים ושיקום השמיעה

פורסם באתר הארץ, מדור בריאות, בתאריך 23.09.2024

עם יציאתה לדרך של שנת הלימודים החדשה,  מסבירים ד"ר משה חייצ'יק מומחה א.א.ג ילדים בא.ר.ם ואביבה לוריא, קלינאית תקשורת ואודיולוגית במכון א.ר.ם H.ear, מהן הסיבות לליקויי שמיעה אצל ילדים, מהן ההשלכות הקשות שעלולות לגרום בעיות שמיעה שאינן מאובחנות ומטופלות כבר בגיל מוקדם, מהם הסימנים לזיהוי בעיות שמיעה אצל ילדים ואיך בדיוק מבצעים בדיקת שמיעה לפעוטות וילדים.

החזרה לגנים והעלייה לבית הספר היא הזדמנות מצויינת להעלות את המודעות לחשיבות שבאיתור בעיות שמיעה בשלב מוקדם ככל שניתן. שמיעה היא אחד החושים החשובים ביותר להתפתחות תקינה של רכישת שפה, דיבור, היגוי נכון וכמו כן, להתפתחותן של יכולות חברתיות וקוגניטיביות בפעוטות וילדים. מכאן, שלאור העובדה, שירידת שמיעה היא הלקות החושית הנפוצה ביותר בגילאי הילדות – כדאי להיות עירניים לכך, בכדי לאבחן את הליקוי בזמן אמת, לתת את הטיפול הנכון ובכך למנוע פגיעה משמעותית וקבועה בשמיעה.

מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרד הבריאות

כ-3 מתוך כל 1,000 תינוקות, נולדים עם ליקוי שמיעה משמעותי כאשר כ-60% ממקרים אלו, נגרמים מסיבות גנטיות. במהלך שנות הילדות, הנערות ועד לגיל 18, כ-16.9% מהילדים בישראל יסבלו מירידת שמיעה כלשהי באוזן אחת או בשתיהן. לרוב, ירידת השמיעה בגילאים אלו תהיה זמנית בשל היותה הולכתית (בעקבות דלקות, הצטברות שעווה מרובה, הצטברות נוזלים) אך היא גם יכולה להיות פרמננטית וקבועה למרות אופיה ההולכתי, כאשר היא נגרמת למשל: בעקבות חור בעור התוף או נזק לעצמות השמע. מצבים אלו, מחייבים התערבות רפואית מקצועית. מתוך מקרים אלו, נמצא שכ-25% ממקרי ירידת השמיעה בילדים, נגרמים מסיבות סביבתיות כמו זיהומים, תגובה לתרופות או חשיפה לרעש. ב-15% מהמקרים הסיבה אינה ידועה.

ילדים עם ליקויי שמיעה שאינם מטופלים, עלולים להתקשות ברכישת השפה ובהבנת הנשמע. כמו כן, עלולות להיפגע אצלם היכולות הקוגניטיביות והכישורים החברתיים כגון: פגיעה בביטחון העצמי וביצירת קשרים חברתיים, היכולת לתקשר ולהגיב באופן מילולי ולא-מילולי לסיטואציות מגוונות ובמקרים מורכבים, עלולות להתפתח תחושות של תסכול עמוק, דיכאון ובדידות אצל אותם הילדים. לכן, יש חשיבות הרבה של אבחון מוקדם ומניעת התפתחות הליקויים השמעתיים.

גנטיקה או בעיות רפואיות

מאז שנת 2010, ישראל כמו רבות ממדינות העולם המערבי, מבצעת בדיקות 'סקר סינון שמיעה' אוניברסליות לכל היילודים וכ-98% מהתינוקות בישראל עוברים בדיקת סינון שמיעה בסמוך ללידתם, במטרה לזהות בעיות שמיעה מולדות, בשלב מוקדם ככל האפשר. תינוק שלא עבר בהצלחה את הבדיקה, עובר בדיקה חוזרת כבר ביום שלמחרת משום שייתכן והסיבה לכך היא כניסת נוזלים לאוזניים, במהלך הלידה עצמה. כ-20% מקרב התינוקות, שבדיקת סקר הסינון הראשונית שלהם כשלה, מאובחנים בסופו של דבר עם ליקוי שמיעה כלשהו.

בקרב תינוקות שאובחנה אצלם ירידה מולדת בשמיעה, בייחוד אם האבחנה מושתתת על רקע גנטי משפחתי, חשוב שהתינוק יהיה במעקב שמיעה, כבר מרגע הלידה.
ירידות בשמיעה שאינן מולדות, נגרמות בשל בעיות רפואיות שונות באוזניים, ביניהן נוזלים באוזניים, דלקת חריפה, חור בעור התוף או בעיה בעצמות הפנימיות במבנה האוזן. חלק קטן מאוד מאותן הבעיות, גורמות לירידה תמידית בשמיעה ואילו היתר, גורמות לבעיות שמיעה זמניות, הניתנות לטיפול.

בפעוטות וילדים שלא אובחנו עם ליקוי שמיעה מולד, האבחון הראשוני יקרה בד"כ ב'מגרש הבייתי', מדגיש ד"ר חייצ'יק ולכן, קורא להורים להיות ערניים. בתינוקות, חשוב לשמור על ערנות כלפי תגובות לגירויים קוליים ביום יום, מלמולים כאשר התינוק לבד, חיקוי מילים או צלילים מהסביבה. בהמשך, בילדים שכבר אמורים לרכוש כישורי דיבור ושפה, על ההורים להיות ערניים על פי ניסיון עבר, דווח של הגננת, המורה וכו'. חלק מהסימנים שכדאי לשים אליהם לב: הילד או הילדה נראים חולמניים ולא מרוכזים בנעשה סביבם, הם לא מגיבים לקריאה בשמם ולדברי הסובבים אותם, הם מבקשים להגביר יתר על המידה את עוצמת הטלוויזיה או המוזיקה, מבקשים לחזור שוב ושוב על הנאמר או לא משתפים פעולה עם הנדרש מהם. כמו כן, הילד או הילדה עשויים לסבול מעיכוב שפתי, מאוצר מילים דל, מהפרעת הגייה ומובנות דיבור ירודה.
במקרים אלו, הילד או הילדה מתקשים לאסוף את כל האינפורמציה שסביבם ונדרשים לרמת ריכוז גבוהה יותר, לעומת ילדים ששמיעתם תקינה. לכן, חלק מהילדים יפתחו הפרעה התנהגותית שעלולה להתפרש כהפרעת קשב וריכוז כאשר למעשה מדובר בליקוי שמיעה.

הורים רבים מגיעים אליו למרפאה עם התינוקות או ילדיהם הקטנים כדי להעריך האם שמיעתם תקינה, לאחר שהועלה חשד לליקוי שמעתי. במרבית המקרים כשמדובר בפעוטות, מדובר בירידה הפיכה בשמיעה החולפת מאליה או דורשת ניתוח ״כפתורים״ – שהינו פעולה קלה וקצרה.
בילדים, כאשר מדובר בירידה משמעותית בשמיעה, עקב בעיה מורכבת מהממוצע, יש לפנות לתהליך אבחון מקיף שתוצאתו – הבניית תכנית שיקום שמיעתי המותאמת לצרכי הילד שבאמצעותה, ניתן לשקם את השמיעה ובהמשך להגיע לרמות דיבור, שפה ותקשורת חברתית תקינים. במידת הצורך, השיקום השמיעתי יכלול גם התאמת מכשירי שמיעה, שתלים וטכניקות טכנולוגיות נוספות.

לזהות את הליקוי

עם תחילת שנת הלימודים והעלייה לכיתה א', עוברים ילדי ישראל בדיקות שמיעה, ואלה שלא עוברים את הבדיקה בהצלחה, מופנים לביקורת מקיפה יותר אצל רופאי א.א.ג, המומחים בכירורגיית האוזן ובשיקום שמיעה. לרוב הם יופנו גם לבדיקה במכון שמיעה שמתמחה בבדיקות לילדים, על מנת לזהות את הבעיה הספציפית שגורמת לירידה בשמיעה ולטפל בה.

בדיקת שמיעה לפעוטות וילדים היא פעולה פשוטה, המתבצעת במספר דרכים בהתאם לגיל הילד או הילדה ולרמת שיתוף הפעולה מצידם. לילדים בגילאים צעירים, חשוב לבצע בדיקות שמיעה באופן תקופתי, כדי לזהות מוקדם ככל האפשר כל ליקוי או ירידה משמעותית בשמיעה.

להלן סוגי בדיקות השמיעה הנפוצים, המתבצעות כולן במכון השמיעה ושיווי המשקל א.ר.ם H.EAR:

בדיקת אובייקטיבית אבחונית–  (OAE)  משדרים גירוי "צליל" לתוך האוזן באמצעות משדר קטן ובודקים את תגובת התאים השומעים באמצעות מיקרופון רגיש. בדיקה זו, נפוצה מאוד אצל תינוקות וילדים קטנים.

בדיקה אודיומטרית התנהגותית – הילד מתבקש להגיב לצלילים באמצעות תגובה התנהגותית כמו הרמת יד, הנהון או הזזת צעצוע. מתאימה לגילאי 6 חודשים ועד לשנה וחצי.

בדיקה אודיומטרית משחקית – הילד מתבקש לבצע משימה או משחק מסוים, כמו להכניס כדור לחור, בכל פעם שהוא שומע צליל. נפוצה בגילאי שנה וחצי עד חמש.

בדיקה אודיומטרית טונאלית – זוהי הבדיקה הסטנדרטית לילדים מגיל 5 ומעלה. הילד מתבקש ללחוץ על כפתור או להרים יד, כשהוא שומע צליל דרך אוזניות מיוחדות.

בדיקה תגובות ברה (ABR) –  מדובר בבדיקה אלקטרו-פיזיולוגית שבודקת את התגובות החשמליות של העצב השמיעתי, לגירויים קוליים. מתאימה לתינוקות וילדים שלא משתפים פעולה.

לסיכום, בדיקות שמיעה אבחנתיות החל מגיל ינקות ולאחר מכן, בדיקות תקופתיות והקפדה על מעקב מתמשך, הן המפתח לזיהוי ליקוי שמיעה וטיפול יעיל בו. אבחון מוקדם וטיפול נכון ומקיף מאפשרים לילדים עם ליקויי שמיעה להתפתח בצורה תקינה בהיבטים של רכישת שפה, דיבור, היגוי נכון ויכולות חברתיות וקוגניטיביות ובכך לחיות חיים חברתיים נורמליים וללא דופי משמעותי.

 ד"ר משה חייצ'יק הוא מומחה א.א.ג ילדים בא.ר.ם, המרכז הרב-תחומי לרפואת אף אוזן גרון.
אביבה לוריא היא קלינאית תקשורת ואודיולוגית במכון השמיעה ושיווי המשקל א.ר.ם H.ear, הפועל בא.ר.ם.

פורסם באתר מעריב on-line, מדור בריאות, בתאריך 26.06.2023

יום הפירסינג הבינלאומי, הוא יום חג אופנתי במיוחד. בכל שנה ושנה, אנו עדים שאופנת הפירסינג מתפתחת וצומחת ורבים אוהבים לקשט את גופם באותם אקססוריז מיוחדים ויפים. גם מצד מעצבים ומעצבות רבים, הדרישה והביקוש לתכשיטים שמהותם לעטר את אזורי האוזניים והפנים הכה עדינים – פתחו צוהר למגוון רחב של רעיונות חדשים ולרצון להעשיר את הקו האופנתי.

ניקוב איברי גוף שונים במטרה להרכיב ולענוד בהם פירסינג הוא מנהג המוכר משחר האנושות. בעשורים האחרונים, המנהג רווח בעיקר בקרב בני נוער וצעירים, כצורך לביטוי אישי ואמירה אופנתית. האוזן בכללותה וחלל הפה – הלשון, השפתיים ואף הלחיים, הם האזורים הנפוצים לביצוע פירסינג. ללא קשר לסוג התכשיט, החומר ממנו עשוי ומיקומו, חשוב לדעת שלמנהג זה יתכנו סיבוכים רפואיים כלליים ומקומיים ובשנים האחרונות, אנו עדים ליותר ויותר מקרים כאלו, עד כדי כך שבתי החולים מקבלים מדי שבוע מטופלים שחטפו זיהומים והתאשפזו לקבלת טיפול מלא.

טרנד הפירסינג באוזניים, בחלל הפה ובאזורי הפנים, נמצא בעלייה מתמדת בארץ ובעולם. אם בעבר הטרנד האופנתי היה קלאסי יותר ומאופיין בחור עגילים יחיד לכל אוזן ובעיקר אפיין את המגדר הנשי, בשנים האחרונות אנו עדים למגמה חוצת מגדר ולכך שכמות העגילים בכל אוזן ובכלל בפנים אינה אחידה ואינה תחת הגדרה אופנתית כזו או אחרת – אלא בהתאם לטעם אישי הייחודי.

קיימות כיום מס' שיטות לניקוב חורים: מחט, קליפס ואקדח. לא משנה באיזו שיטה בוחרים, חשוב לוודא שהפעולה תעשה באופן הסטרילי ביותר שניתן. בחירור וניקוב אזורי הפנים, ההחלמה לא תמיד פשוטה – לדוגמא בניקוב אוזניים, החלמה מלאה של הסחוסים יכולה להמשך בין שלושה חודשים ועד שנה.

איך נזהרים ונשמרים מהתפתחות זיהומים?

בניקוב אוזניים, זמן ההחלמה הוא כפועל יוצא של מבנה האפרכסת הייחודי, אזור רגיש הנוטה לזיהומים. פרופ' אופיר הנדזל, מומחה לכירורגית האוזן ושיקום השמיעה בא.ר.ם, המרכז הרב-תחומי לרפואת אף אוזן גרון, משתף שבאופן תמידי מאושפזים מטופלים במחלקת אף-אוזן-גרון בגלל זיהום שהתפתח בעקבות פירסינג, כאשר האזור הבעייתי יותר הינו הסחוס, במעלה האוזן.

פרופ' הנדזל מסביר: "לעומת תנוך האוזן, המורכב מרקמת חיבור ושומן, הסחוס הינו מיוחד מכיוון שהוא מורכב מרקמה אלסטית, עם חילוף חומרים איטי ואספקת דם שמגיעה מציפוי האוזן ולא מחלקה הפנימי של האוזן. עקב כך, במידה והמקום מזדהם, הזיהום עלול להסתבך ועלולים להיווצר כיסי מוגלה, שלא פשוט להתמודד איתם ומקרים כאלו, מצריכים מתן אנטיביוטיקה תוך ורידית, שנעשית באשפוז בבית חולים. סיבוכים נוספים שיצריכו טיפול באשפוז הם ביצוע פעולות מקומיות של ניקוז הסחוס ופינוי סחוס שמת וזאת על ידי ניתוח. כנאמר, אזור הסחוסים עשוי מרקמה אלסטית שבנויה באופן מאוד מסוים ולכן קשה לשחזר אותה. מכאן, שעלול להיווצר נזק בלתי הפיך לצורת האוזן".

פרופ' הנדזל מדגיש שהוא אינו מתנגד לפירסינג באוזניים באופן עקרוני, אך ממליץ בחום למי שבוחרים ובוחרות כן לעשות פירסינג, לשים לב היטב שהכל נעשה תחת רמה גבוהה של סטריליזציה. עוד הוא מדגיש, שבמידה ומבחינים בתחילתו של זיהום, חייבים לטפל באופן מיידי ולא להמהמה, כי בזיהום התחלתי ניתן לטפל באנטיביוטיקה ואם מתמהמהים הזיהום עלול להסתבך ולהפוך למשמעותי הרבה יותר. גם במקרה של טיפול מוצלח, עדיין יכול להיווצר עיוות באפרכסת האוזן, שישאיר פגם אסתטי".

בנוסף לזיהום, ייתכנו בעיות אחרות עם סימפטומים הדומים לאלו של זיהום כגון תגובה אלרגית לניקל או למשחה אנטיביוטית, מוסיף פרופ' הנדזל וגם ממליץ, "בכל מקרה של אודם או חשד לזיהום, מומלץ להוציא את העגיל ולגשת מיידית לרופא". על הערנות לטיב אזור הפירסינג כדאי לשמור במשך תוקפה ארוכה לאחר הניקוב, כי גם טראומה מקומית כמו נפילה, מכה, או משיכה של קסדה יכולה ליצור זיהום על כל ההשלכות שלו.

ומה בפה?

כפי שהוסבר עד כה בהקשר של ניקוב אוזניים, הסיבוך הבריאותי השכיח ביותר גם בפירסינג שבחלל הפה ואזורי הפנים,  הוא זיהום באזור הניקוב, אם כתוצאה מכך שהפרוצדורה בוצעה בתנאים לא סטריליים או עקב המשך טיפול לא נכון באזור, מסבירה ד"ר איילת זלוטוגורסקי-הורביץ, מומחית לרפואת הפה בא.ר.ם, המרכז הרב-תחומי לרפואת אף אוזן גרון. בשני המצבים הללו, חיידקים המצויים בפה עלולים לחדור דרך הפצע אל זרם הדם ולהתפשט לכל הגוף. לעיתים נדירות, ובעיקר באנשים עם מחלות רקע מסויימות, למשל, בעלי מומי לב מולדים או מערכת חיסון מוחלשת, לזיהומים אלו עלולות להיות השלכות קשות עד לכדי סכנת חיים. סיבוכים נוספים שעלולים להופיע מיד עם ביצוע הפירסינג הם כאב, נפיחות, דימום משמעותי או קרע של הרקמה. בתקופה שמיד לאחר התקנת הפירסינג, תיתכן גם עליה בקצב הפרשת הרוק בפה, עד כדי זליגה לא רצונית מחלל הפה החוצה. התופעה הזו חולפת לרוב כעבור מספר שבועות.

הפרעות לתפקוד, למשל בפעולות של לעיסה, בליעה ודיבור, עלולות להופיע אף הן בעיקר כשהפירסינג ממוקם בלשון. קיים גם סיכון אפשרי של בליעה או חמור מכך, שאיפה של התכשיט או אחד מחלקיו, במקרה שהוא משתחרר.

בעיה שכיחה נוספת שעלולה לקרות בעקבות ענידת פירסינג, היא פגיעה מקומית ברקמות הרכות והקשות הסמוכות לתכשיט. במחקר מסוג סקירה שיטתית ומטה-אנליזה שפורסם ב-2022 נמצא כי לשליש מבעלי פירסינג בחלל הפה יש נסיגת חניכיים וכי הם בסיכון הגבוה פי 7 לכך, בהשוואה לאוכלוסייה דומה ללא פירסינג. בנוסף, נמצאה שכיחות גבוהה של נזקים לשיניים, הופעת סדקים, שברים ושחיקה של חומר השן. הפגיעות נובעות בעיקר מנשיכה חוזרת של התכשיט הנוקשה או כתוצאה מחיכוך או חבטה חוזרת שלו כנגד השיניים הסמוכות. גם הרקמה הרכה סביב התכשיט או הסמוכה לו עלולה להיפצע, מהחיכוך החוזר.

חשוב לזכור שבטרם ביצוע פירסינג בחלל הפה, כדאי מאוד להתייעץ עם רופא/ת השיניים, בכדי להכיר ולהבין אילו סיבוכים עלולים לנבוע מכך. בנוסף, חשוב מאוד להיות במעקב במרפאת השיניים גם לאחר ביצוע הפירסינג וזאת בכדי לאתר סיבוכים, מוקדם ככל הניתן ועל מנת לקבל הנחיות כיצד לשמור על היגיינת התכשיט וסביבתו, שכן מחקרים מראים שרובד חיידקי ואבנית נוטים להצטבר עליהם ולהוות מקור לזיהומים.

 פורסם באתר 'עכשיו 14, ערוץ החדשות של ישראל', מדור בריאות, בתאריך 09.03.2023

זהירות: אובדן שמיעה פתאומי שלא מטופל מיד – עלול להביא לירידה קבועה בשמיעה ולטנטון תמידי!

אובדן שמיעה פתאומי נחשב לתסמין מפחיד ומדאיג שמביא את החולים לפנות לעזרת רפואית דחופה. בין 470 ל-2,500 מקרים של אובדן שמיעה פתאומי (חושי-עצבי SENSORINEURAL) מאובחנים מדי שנה בישראל. הסובלים מהתופעה מלינים בדרך כלל על תחושה סובייקטיבית של ירידה בשמיעה או שינוי בשמיעה באחת מהאוזניים ורעש נלווה באוזן המעורבת. בחלק מהמקרים, מלינים גם על תחושת סחרחורת.

ברוב המכריע של מקרי אובדן שמיעה פתאומי לא ניתן לאתר את הגורם הספציפי הישיר. עם זאת, ידוע כי איבוד שמיעה פתאומי עלול להיגרם כתוצאה מזיהום ויראלי (CMV, הרפס, אדמת או חצבת), דלקת קרום המוח, חבלות ראש או תרופות (אנטיביוטיקה – גליקוזידים ותרופות כימותרפיה). במקרים מעטים מאוד, הסיבה היא גידול לא ממאיר בתעלת השמע הפנימית – שוואנומה וסטיבולרית או בשמו הנפוץ Acoustic newroma.

אובדן שמיעה פתאומי "אידיופטי", מוגדר כשיש ירידה בשמיעה עצבית של 30 דציבל או יותר, המעורבת לפחות ב-3 תדרים עוקבים, ללא איתור הגורם הישיר לפגיעה על אף ביצוע אבחון מתאים ומספק.

מקרה של אובדן שמיעה פתאומי "אידיופטי" שלא מאובחן בזמן ומטופל כראוי תוך מספר ימים, עלול להביא לירידה קבועה בשמיעה ולטנטון תמידי ובכך, לגרום לפגיעה משמעותית באיכות החיים.

במקרה של אובדן שמיעה פתאומי – חשוב ביותר לקבל טיפול ראשוני כבר בשלושת הימים הראשונים!

לכן, יש צורך בבדיקה דחופה על ידי רופא מומחה א.א.ג, שידאג לבקש מהמטופל בדיקת שמיעה מידית ודחופה, על מנת לוודא שאכן מדובר בליקוי שמיעה חושי-עצבי (בשבלול האוזן) ולא הולכתי (הפרעה בתעלת השמע החיצונית או אוזן תיכונה). במקרה כזה, יש להתחיל טיפול בסטרואידים ללא דחייה מיותרת.

במקביל לתוכנית הטיפולית, מבוצעים בחלק מהמקרים בירור מעבדתי מקיף וביצוע בדיקת MRI לתעלת השמע הפנימית על מנת לאתר מקרים נדירים של נוירומה אקוסטית.

בדיקת הדמיית MRI זו ניתן לבצע בטווח של חודש עד חודשיים במסגרת קופות החולים. חלק מהבירור והטיפול נעשה במסגרת אשפוז, כמקובל בחלק ממחלקות א.א.ג בביה"ח ברחבי הארץ ובחלק אחר, משחררים את החולים לטיפול ביתי ומעקב במסגרת הקהילה.

מספר רב של מחקרים ניסו לבחון שיטות טיפול שונות ולהעריך את סיכויי ההחלמה מהמחלה. חלק מהמחקרים מצאו ששיעור החלמה ספונטנית, ללא כל טיפול, יכול להגיע לכ- 32-65% מהמקרים. אך במקביל, מחקרים אחרים קבעו ששיעור זה הינו מוגזם.

הטיפול המקובל היום לאובדן שמיעה פתאומי הוא מתן סטרואידים סיסטמי (דרך הפה) ובמקביל, שוקלים תוספת טיפול משולב ע"י הזרקות אינטראטימפנאליות (לתוך חלל האוזן) וטיפול בתא לחץ.

מעקב שמיעתי לאחר סיום הטיפול חשוב לקביעת תוכנית שיקום שמיעה, במקרים בהם המטופלים חווים ירידת שמיעה קבועה, שעלולה עוד להימשך לאחר אובדן השמיעה הפתאומי. אופן שיקום השמיעה תלוי בחומרת ליקוי השמיעה הסופית ובדרך כלל מתבצע באופן יעיל ומספק, בעזרת מכשיר שמיעה קונבנציונלי ומתקדם. במקרים של אובדן שמיעה קשה עד עמוק או חירשות מלאה, ניתן לשקם את השמיעה בעזרת ניתוח שתל שבלולי.

על הצלחת הטיפול במקרים של אובדן שמיעה פתאומי משפיעים מספר גורמים: גיל החולה, מחלות רקע, עישון, BMI, חומרת ליקוי השמיעה וצורת האודיוגרמה (בדיקת השמיעה), הימצאות סחרחורת והזמן שעבר מאז תחילת הופעת אובדן שמיעה ועד תחילת הטיפול בסטרואידים.

חשוב לזכור, שהופעת טנטון הינה שכיחה עם אובדן שמיעה פתאומי ויכולה להפוך לתמידית. תופעה זו, הופכת לדאגתם העיקרית של החולים. ההשלכות הפסיכולוגיות והתקשורתיות, יחד עם הפוטנציאל לליקוי שמיעה וטנטון קבועים עם הזמן, מעצימים את הרצון לספק טיפול יעיל למצב זה.

שיקום שמיעה אופטימלי הוא אבן היסוד לטיפול יעיל בטנטון. שיקום שמיעה הן בעזרת מכשיר שמיעה והן בעזרת שתל שבלולי יכול למזער בצורה משמעותית את חומרת הטנטון ובכך להקל על המטופלים.

במקרה של ירידת שמיעה פתאומית – אנא פנו לא.ר.ם URG.ENT, מוקד מומחים לרפואת אף אוזן גרון – לבדיקה וטיפול מידיים.

טל': 03-5117204, במרכז הרפואי א.ר.ם.

שודר בתכנית 'הבוקר' עם דרור רפאל וארז קליימן, ברדיו 90FM, בתאריך 12.06.2022

במסגרת היחידה, מבוצעים בא.ר.ם מכלול ניתוחים בילדים ומבוגרים לצורך טיפול במחלות אוזן זיהומיות ודלקתיות, שיקום שמיעה וטיפול בגידולים.

הניתוחים כוללים החדרת צינוריות אוורור במקרים של דלקות אוזניים חריפות חוזרות ודלקת אוזן נסיובית, טימפנופלסטיקה לצורך סגירת נקבים בעור התוף ושיקום שמיעה, מסטואידקטומיה, כולל שיחזור של המסטואיד, במקרים של דלקות כרוניות וכולסטאטומה, השתלת שתל שבלול ומכשירי שמיעה במטופלים הזקוקים לכך. לפי הצורך מתבצעים הניתוחים דרך חתכים מזעריים באמצעות ציוד אנדוסקופי מתקדם.

היחידה מתמחה גם בטיפול בגידולי האוזן וסביבתה ומחלות מערכת שיווי משקל וסחרחורת. במידת הצורך, הניתוחים מתבצעים במשותף עם נוירוכירורג ופלסטיקאי. לרשות היחידה עומד הציוד והמכשור המתקדם הנדרש לביצוע הניתוחים, לרבות מערכת לייזר וציוד אנדוסקופי משוכלל.

התפרסם במגזין 'את', בתאריך 10.03.2022

פורסם באתר רשת 13, מדור בריאות, בתאריך 16.12.2021

פורסם באתר Ynet, מדור בריאות, בתאריך 16.06.2021

פרופ' מיכל לונץ, פורסם בעיתון הרפואה, מאי 2021

ניתן לחלק את סוגי הסחרחורות הסיבוביות (True Vertigo) בצורת אפיזודות לשלוש קבוצות, בהתאם למשך כל התקף הסחרחורת:

סחרחורת עם התקפים קצרים – התקף בין מס' שניות ועד מס' דקות

המחלה המייצגת בקבוצה זו ונחשבת למחלה השכיחה ביותר היא ורטיגו התקפי, תנוחתי שפיר BPPV – BENIGN PAROXYMAL POSTIONAL VERTIGO.

BPPV מוסברת ע"י השתחררות גבישי סידן ("קריסטלים") הנמצאים ביוטריקל אל תוך התעלות החצי קשתיות ולרב מערבת את התעלה האחורית. תזוזת "הקריסטלים" בעת שינוי תנוחה גורמת לתחושת אשליית תנועה. כפיצוי נוצר ניד סיבובי בכיוון התעלה המעורבת. הביטוי הקליני הוא סחרחורת התקפית קצרה המלווה לפעמים בהקאות, ללא תלונות שמיעתיות נלוות. האבחנה מתבצעת באמצעות הנקיטה ע"ש דיקסהולפייק Dix-Hallpike, ROLL ,BOW AND LEAN.

דרכי הטיפול:

ניתן לטפל במחלה זו באמצעות תמרון פיזיותרפיה ע"ש Epley (כאשר התעלה המעורבת היא התעלה האחורית), או תמרונים מותאמים אחרים כאשר תעלות אחרות מעורבות.

סחרחורת עם התקף בינוני – התקף בין מס' דקות ועד מס' שעות בודדות

המחלה המייצגת בקבוצה זו היא מחלת מנייר MENIERE.

MENIERE מתאפיינת בהתקפי סחרחורת סיבובית ספונטניים הנמשכים בין חצי שעה למספר שעות והמלווים בירידת שמיעה, רעש באוזן ולעיתים תחושת אטימות באוזן המעורבת. המנגנון המקובל למחלה הוא עליית נפח ולחץ באוזן הפנימית hydrops. חולי מנייר סובלים בד"כ מהידרדרות חד-צדדית בשמיעה ובתפקוד הווסטיבולרי, לעיתים המחלה מערבת את גם האוזן השנייה.

דרכי הטיפול:

הטיפול בעת ההתקפים הוא סימפטומטי. הטיפול המניעתי כולל דיאטה דלת מלח, טיפול בתרופות משתנות (דיזוטיאזיד או דיאמוקס) וכן תרופות אגוניסטיות לקולטני H3 כגון ביטאהיסטין. ברב המקרים החולים מגיבים לטיפול השמרני, אולם כאשר הטיפול אינו יעיל והתקפי הסחרחורת ותדירותם לא נשלטים ניתן להתקדם לטיפול באבלציה כימית (הזרקת גנטמיצין שיש לה אפקט טוקסי למערכת ווסטיבולרית או הזרקות עם סטירואידים בחלק מהמקרים). טיפולים כירורגים פחות נפוצים היום ומהווים אופציה טיפולית במקרים קשים ועקשניים.

סחרחורת עם התקף ארוך – התקף בין מס' שעות ועד מס' ימים

המחלה המייצגת בקבוצה זו היא נוירוניטיס ווסטיבולרית – Vestibular Neuritis.

האטיולוגיה המקובלת במחלה היא זיהום ויראלי נוירוטרופי (כגון הרפס) המערב את העצב הווסטיבולרי העליון, בד"כ ללא מעורבות של השבלול. הסחרחורת האופיינית בד"כ היא חריפה וקשה אשר נמשכת מספר ימים, לאחריהם חלה נסיגה הדרגתית בחומרת הסחרחורת עד החלמה מלאה או חלקית.

דרכי הטיפול:

בשלב החריף הטיפול כולל מתן סטרואידים וטיפול תומך (נוזלים, תרופות לדיכוי ווסטיבולרי ונוגדי הקאות). עם חלוף הסחרחורת החריפה, נעזרים בתרגול פיזיותרפיה לשיפור התפקוד הווסטיבולרי.

סחרחורת נחשבת לאחת החוויות הקשות, הלא נעימות ואפילו המפחידות שאנו יכולים לחוות. רב מקרי הסחרחורת אינם קשורים בגורמים מדאיגים או מסוכנים והגוף שלנו יכול לפצות על חוסר שיווי המשקל בעזרת מנגנוני פיצוי די טובים.

שכיחות הסחרחורת עולה עם הגיל, ובכל שנה בין 10-20% מהאוכלוסייה הבוגרת חווים אירוע של סחרחורת.

פניה לרופא מומחה במחלות סחרחורת ושיווי המשקל – אוטונוירולוג – המצויד בכלי אבחון מתאימים הינו צעד קריטי בהערכת סחרחורת וקביעת תוכנית הטיפול המתאימה.

סחרחורת אינה המחלה אם כי התסמין ותהליך האבחון והטיפול בה מאתגר במיוחד. ברוב המקרים, ניתן להגיע לאבחנה מדויקת אם מקפידים על אנמנזה (תיעוד המקרה לעומקו תוך התייחסות להיסטוריה הרפואית של המטופל) מעמיקה ובדיקה גופנית ייעודית יחד עם שימוש מושכל בבדיקות עזר אובייקטיביות לאפיון התפקוד הווסטיבולרי ובדיקות הדמיה נבחרות.

סיבות ואבחנה

ניתן לחלק את הסיבות לסחרחורת לשתי קבוצות:

• סיבות ברמת מערכת שיווי המשקל של האוזן הפנימית: גורם פריפרי והתיאור של סחרחורת בקבוצה הזו הינו בד"כ סיבובי (ורטיגו).
• סיבות מרכזיות: ברמת המח, גזע המח והמוחון (האזור במוח אשר מעורב בין השאר בתכנון, ויסות ולמידה של תנועות מוטוריות).

קבוצת הגורמים הפריפריים שכיחה יותר בקרב חולים צעירים ואילו קבוצת הגורמים המרכזיים שכיחה יותר בגיל המבוגר עם גורמי סיכון ווסקולרים (מחלות כלי דם).

בסחרחורת סיבובית (ורטיגו) התקפית, משך ההתקף יכול לעזור באבחון המחלה. ורטיגו תנוחתי התקפי אשר נמשך מספר שניות מתאים למחלת ה"קריסטלים", אשר אלו נפלטים בשוגג לאחת התעלות החצי קשתיות של האוזן הפנימית. מחלה זו שפירה בהתנהגותה ובעזרת תמרונים ייחודיים, מבטיחים את החזרת "הקריסטלים" למקומם הטבעי. לעומתה, ורטיגו התקפי ספונטני (שלא קשור לשינויי תנוחה) אשר בו כל התקף נמשך מספר שעות ומלווה בתחושות רעש, אטימות באוזן או ירידה בשמיעה, יכול להתאים למחלת מנייר – מחלת נדירה יחסית והטיפול המקובל בה שמרני וכולל דיאטה דלת מלח ותרופות משתנות. במקרים עקשניים ניתן להציע טיפול בהזרקות של סטרואידים או גינטאמצין לתוך חלל התוף (אבלציה כימית). ורטיגו ספונטני חריף אשר נמשך יותר מיממה וללא תלונות אוזניות, מתאים יותר לנוירוניטיס ווסטיבולרית (דלקת ויראלית של העצב הווסטיבולרי) והטיפול במחלה זו הינו טיפול תומך (מתן נוזלים, נוגדי הקאות וסטרואידים) עד חלוף התסמינים.

שתי מחלות הנחשבות כסיבות לורטיגו ממקור מרכזי:

התקפי סחרחורת ספונטניים הנמשכים מספר שעות ומלווים בכאבי ראש עם היסטוריה של מיגרנה, יכולים לרמוז על ורטיגו תלוי מיגרנה. בורטיגו מסוג זה, נדרש טיפול מכוון למיגרנה שיכול בהחלט להעלים את התקפי הסחרחורת.

מצד שני, וריטגו מלווה בכאב ראש חד עם היסטוריה של מחלות כלי דם (גורמי סיכון ווסקולרים) יכול לרמוז למאורע מרכזי חריף כגון אסכימה או דימום במוחון, מצב שנחשב למסוכן מאוד ודורש טיפול והתערבות מיידית.

הטיפול בהפרעות יציבה וסחרחורת כרוניות ברב המקרים הוא שילוב של טיפול תרופתי וטיפול פיזיותרפיה ווסטיבולרית (תרגילי סיגול ופיצוי), להשגת התאמה אופטימלית בין תנועות העיניים לתנועת הראש, יחד עם חיזוק מערכות שווי המשקל האחרות (ראיה ותחושה עמוקה) עד השגת תפקוד יציבתי אופטימלי.

הגורמים השכיחים לסחרחורת

בסקירות גדולות נמצא שכ-56% ממקרי הסחרחורת קשורים בתחלואה של האוזן הפנימית – מערכת שיווי משקל ווסטיבולרית פריפרית. ואילו תחלואה במערכת שיווי משקל מרכזית מהווה רק כ-7%, וכוללת הפרעה בזרימת דם למוחון, גזע מח, והמח, אירוע מוחי, פרקינסון וסחרחורת הקשורה במיגרנה. כ16% מהמקרים קשורים בחרדה או תחלואה פסיכיאטרית, ו-1% לגידול מוחי. שאר המקרים כ-20% כוללים מספר גורמים מערכתיים כמו שינוי ברמת סוכר, הפרעות קצב לב, תת לחץ תנוחתי, אנמיה, חוסר ויטמין B12, הפרעה ברמת האלקטרוליטים והפרעות אנדוקריניות (תת פעילות של בלוטת המגן וסוכרת).

באופן כללי, גיל מבוגר, תזונה לקויה, עייפות, צריכת אלכוהול, תופעות לוואי של תרופות, בעיות שרירים ומפרקים (דלקת פרקים, מצב לאחר ניתוח החלפת מפרקים), נוירופתיה פריפרית בחולי סוכרת ובעיות ראיה כגון קטרקט, משפיעים לרעה על כושר היציבה שלנו.

בסקירות אחרות נמצא שמרבית המקרים של הפרעת יציבה וסחרחורת נבעו משילוב מספר גורמים יחדיו MULTIFACTORIAL.

הביטויים השונים לסחרחורת

בסחרחורת סיבובית "ורטיגו" החולה חש שהעולם סובב סביבו או שהוא עצמו מסתובב. ורטיגו מרמז בדרך כלל על בעיה שמקורה במערכת הווסטיבולרית הפריפרית, אך לא תמיד ובמיוחד במצבים של פגיעה ווסטיבולרית כרונית, בהם החולים מפסיקים להתלונן על ורטיגו אמיתי, בזכות מנגנון פיצוי של מערכות היציבה האחרות בגוף שלנו ובזכות הפיצוי המרכזי (מערכת העצבים המרכזית).

תיאורים של אי יציבות, כאבי ראש, טשטוש ראיה ותחושת 'כמעט עלפון' מרמזים על בעיה במערכות אחרות. בחילות, הקאות וחרדה מופיעות לעיתים בהתקפי סחרחורת חריפים.

תסמונת ורטיגו חריפה מוגדרת כסחרחורת חריפה אשר נמשכת שעות ארוכות עד ליותר מיממה. במצב זה נעזרים ברמזים "HINTS" רגישים בבדיקה הגופנית, על מנת להבדיל בין גורמים הקשורים לפגיעה ווסטיבולרית פריפרית (כמו נוירוניטיס ווסטיבולרית, שנחשבת למחלה לא מסוכנת עם החלמה עצמונית הדרגתית), לבין פגיעה מרכזית כמו אוטם או דימום במוחון הכרוך בסכנה יותר גדולה עד לכדי סכנת מוות. שלושת הרמזים HINTS כוללים: קיום או היעדר ניד "ניסטגמוס" (רטט/רעד) עם מאפיינים ספציפיים, תנועת תיקון מהירה של עין "סקאדה" בעת הנעת ראש מהירה לצדדים, ותזוזה אנכית של גלגל העין בבדיקת כיסוי עיניים עוקבת. סקירות שונות הראו שאותם רמזים – HINTS יכולים לשמש כתחליף מספיק מדויק לבדיקת MRI בכדי להבדיל בין פגיעה פריפרית למרכזית.

איך מאבחנים הפרעות יציבה וסחרחורת?

תהליך האבחון הינו מאתגר במיוחד. האבחון מתחיל בלקיחת אנמנזה (סיפור המקרה) מהחולה, בדגש על אופי הסחרחורת, מהלכה, גורמים מחמירים, קיום תלונות נלוות שמיעתיות כגון טנטון, אטימות באוזניים, או ירידה בשמיעה. בנוסף, בודקים תלונות נוירולוגיות כגון כאבי ראש, חולשת צד גוף, או התכווצויות ואת מחלות הרקע והתרופות השונות שהמטופל צורך אותם.
כחלק מהאבחון מבצעים בדיקה גופנית ייעודית שכוללת בדיקת אוזניים ובדיקת תנועות העיניים (סקדות ועקיבה), קיום ניד (רטט/רעד). בדיקות נוספות כגון: רומברג, טנדם, דריכה במקום, ניד אחרי ניעור ראש ובדיקת תנועת הראש המהירה HIT – ישלימו את הבדיקה הגופנית הבסיסית. בדיקת Dix-Hallpike (הטלת הראש למטה לשני הצדדים), בדיקת ROLL (סיבוב ראש בשכיבה לשני הצדדים) או בדיקת BOW – LEAN  (רכינה קדימה והרמה למעלה של הראש) – נועדו לאבחן סחרחורת שפירה פתאומית תנוחתית – "מחלת הקריסטלים" (benign paroxysmal positional vertigo BPPV).

בדיקות נלוות המשלימות להערכת מערכת היציבה

בדיקות שמיעה, בדיקות מעבדה והדמיה (CT או MRI מח וגזע מח כולל אוזניים) הן חלק בלתי נפרד מבדיקות העזר החשובות בתהליך הבירור. לעיתים קרובות נעזרים בבדיקות מעבדה אובייקטיביות כמו בדיקת  VNG – VIDEONYSTAGMUGRAPHY וידיוניסטגמוגרפיה, בדיקת  VHIT – VIDEO HEAD IMPULSE TEST  ובדיקת הכיסא המסתובב. שלוש הבדיקות האלו בוחנות את תפקוד התעלה החצי קשתית הרוחבית, כל אחת בתדר ייחודי שונה.

בדיקת פוטנציאלים וסטיבולרים מעוררים שריר – VEMP – VESTIBULAR EVOKED MUSCLE POTENTIAL נחשבת לבדיקת חדשה יחסית אשר באפשרותה להעריך את תפקוד האברונים האוטוליטים (היוטריקל והסקול). השילוב של בדיקות קודמות בשיטת מקבץ הבדיקות –  TEST BATTERY APPROCH ניתן לבחון את התפקוד של כל מערכת שיווי המשקל של האוזן הפנימית (3 התעלות החצי קשתיות, סקול ויוטירקל) בתדרים שונים (דרגות מהירות שונות) וכך בעצם מקבלים ווסטיבולגרם בדומה לאודיוגרם של תדרי בדיקת השמיעה.

שודר בתכנית הבוקר של פאולה וליאון רוזנברג, ערוץ 12, בתאריך 03.11.2020