שברים ברצפת הארובה נובעים בעיקר מחבלה כהה, ממכת אגרוף או תאונת דרכים בין היתר.
לאחר שבר עצם הלחי (זיגומה) או רצפת הארובה, נוצר מצב בו העין אינה ממוקמת במקומה הנכון והיא יורדת לתוך החלל מתחתיה בפנים הנקרא הסינוס המקסילרי (זוג חללים משני צידי האף). במקרים אלו, המוח מקבל מידע כפול מכל עין והתוצאה לרוב היא ראייה כפולה במבט קדמי, צידי, עליון או תחתון. מצב זה נקרא ברפואה דיפלופיה (ראייה כפולה).
בנוסף לחלק האסתטי, קיימת חשיבות גדולה להחזיר לארובת העין את הנפח החסר.
תיקון שבר רצפת הארובה ע"י משתל סינתטי:
לקראת הניתוח מבוצע סיטי תלת מימדי של ארובת העין והמנתח מתרשם מהנפח החסר בארובה. באמצעות תוכנת מחשב שמעתיק את הצד הבריא על הצד החולה ניתן לזהות בדיוק כמה נפח חסר לארובה הפגועה. בהמשך המידע מועבר למדפסת תלת מימדית המייצרת משתל אנטומי מדויק שמשלים את החלק החסר בארובת העין הגרמית (העצם החסרה). השלב האחרון הוא הניתוח שנמשך כשעה אחת ובו המנתח מבצע חתך, לרוב חתך סמוי ואסתטי שלא משאיר צלקת חיצונית, והמשתל שתוכנן והודפס מוחדר ומקובע להשלמת המבנה התקין של ארובת העין.
לרוב, הראייה הכפולה נעלמת לאחר מספר שבועות מהניתוח כשהבצקת והנפיחות יורדות. במרבית המקרים, המשתל המוחדר מורכב מחומר מסוג PEEK (פולי אתיל אתר) שאינו מגיב עם הגוף ונקלט בהצלחה. ניתן גם להשתמש בטיטניום שמודפס אף הוא במדפסת לייזר תלת מימדית ואיתו ניתן להשלים לא רק חלקים מהארובה או הזיגומה אלא אף חלקים מהלסת התחתונה או העליונה שיהווה את הבסיס הגרמי החדש שחסר.
סיכוני הניתוח: מיקום לא אופטימלי של העין לאחר הניתוח עקב רמת צלקת מניתוח קודם, דבר שיש לקחת בחשבון בתכנון הניתוח.
התאוששות: בין יומיים לשלושה מהניתוח.
המלצות לאחר הניתוח: ביקורת והסרת תפרים 7 ימים לאחר הניתוח.
השתלת עצם עצמית לרצפת הארובה:
מהלך הניתוח: במהלך הניתוח, משלימים את החסר של עצם רצפת הארובה על ידי שימוש בעצם טבעית הנלקחת מאגן או גולגולת המטופל והיא מותאמת ידנית במהלך הניתוח. לאחר מכן, החדרת והתאמת העצם עד להגעה למיקום גלגל העין הרצוי.
סיכוני הניתוח: מיקום לא אופטימלי של העין לאחר הניתוח בעקבות צלקת מניתוח קודם שיש להתחשב בה בתכנון הניתוח. בנוסף, מכיוון שהעצם נלקחת לרוב מאגן המטופל, תתכן חוסר תחושה ליד אזור הניתוח בירך וצליעה זמנית למשך כמה ימים.
משך הניתוח: כשעה וחצי
התאוששות: בין 3-4 ימים מהניתוח.
המלצות לאחר הניתוח: ביקורת והסרת תפרים 7 ימים לאחר הניתוח.
פורסם באתר "Walla".
חשבתם שווירוס הפפילומה מסכן רק נשים? מסתבר שהוא אחד המחוללים העיקריים לסרטן הפה, שרובם המוחלט של החולים בו הם גברים. גם סיגריות ואלכוהול מגדילים את הסיכון לסרטן, שאם לא מאובחן בזמן עלול להוביל לכריתה של הלשון ואף למוות.
כ-200 איש מאובחנים מדי שנה כחולים בסרטן חלל הפה, מתוכם 85 אחוזים הם גברים ו-15 אחוזים נשים. סרטן הפה הוא אחד מגידולי ראש-צוואר האלימים יותר. מקורו בריריות המצפות את מערכת הנשימה והבליעה העליונות – לשון, שפתיים, לחי, חך קשה ובית הבליעה. גילוי מוקדם והימנעות מגורמי הסיכון יגבירו את הסיכויים להחלמה עד לכדי 90 אחוזים בשלבים המוקדמים.
הגורמים העיקריים המעלים את הסיכון לחלות בסרטן הפה הם עישון סיגריות או מקטרת, לעיסת טבק, שתיית אלכוהול ומין אוראלי. כאשר החומרים המסרטנים השונים (עישון ושתיית אלכוהול) באים בשילוב, הם מזיקים הרבה יותר מאשר בנפרד, ולכן אדם הנוהג לצרוך טבק ולשתות אלכוהול, חשוף פי כמה וכמה לסרטן בחלל הפה.
העישון מוגדר כגורם המוות הגדול ביותר בעולם, הניתן למניעה. על פי הערכות ארגון הבריאות העולמי, העישון גובה את חייהם של כ-6 מיליון בני אדם מדי שנה. מדו"ח משרד הבריאות לשנת 2014 עולה כי חמישית מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל מעשנת וכשליש מציבור הלא מעשנים נחשף לעישון פסיבי. המסקנה המתבקשת היא שיותר ממחצית מהישראלים יסבלו בשלב כזה או אחר מנזקי עישון מצטברים.
עשן הסיגריות מכיל כמות גבוהה של חומרים מסרטנים הגורמים להתמרה של תא נורמלי לתא סרטני, ומגדילים את הסיכויים להתפתחות גידול סרטני פי 6-15. השפעת החומרים המסרטנים על הרירית שמצפה את מערכת הנשימה והבליעה גורמת לשינוי בחומר הגנטי באחד התאים. שינוי זה גורם לתא להתרבות ללא הפסקה. בהדרגה ניתן לראות גדילתו של נגע טרום סרטני ובהמשך סרטן פולשני. השינוי הגנטי בתא עלול לקחת חלקיקי שניה אך התפתחות גידול ממאיר עלולה לקחת שנים רבות לאחר מכן. רוב החולים אינם מאובחנים בשלב הטרום-סרטני, אלא רק בשבל שבו כבר התפתח גידול.
יש לציין שההשפעה של עישון על הסיכוי לסרטן מתפוגגת עם הזמן. לאחר מספר שנים ללא עישון (תלוי בכמות ומשך החשיפה) החולה מפחית את סיכוייו לחלות ומשווה אותו לאוכלוסייה הלא מעשנת. גם אם אובחן גידול סרטני, סיכויי ההחלמה גבוהים יותר בחולים שהפסיקו לעשן.
בניגוד לאמונה הרווחת, שתיית משקאות חריפים אינה מחטאת את הפה. נהפוך הוא – האלכוהול מכיל חומרים מסרטנים ולאחרונה משקאות אלכוהוליים אף הוגדרו על ידי הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן כמסרטנים ודאיים. במחקרים שונים נמצאה עדות לכך ששתיית אלכוהול מופרזת מעלה את הסיכון לא רק למחלות כבד, אלא גם לתמותה מסוגי סרטן שונים, ביניהם סרטן הלוע, הגרון והוושט.
עדיין לא ברור כיצד בדיוק מגביר האלכוהול את הסיכון ללקות בסרטן, אולם ההערכה היא שחומרים בתהליך התסיסה וחילוף החומרים של אתנול במשקאות אלכוהוליים יוצרים מולקולות כימיות המכילות חמצן ועלולות לגרום נזק לדנ"א – החומר הגנטי המרכיב את הגנים. וכך, מתחילה שוב שרשרת שינויים שיובילו להתפתחות גידול סרטני.
אנשים השותים 4 משקאות אלכוהוליים ביום נמצאים בסיכון גבוה פי 6-9 בהשוואה לאלה שאינם שותים. וככל שהצריכה עולה, כך עולה הסיכון לפתח סרטן.
וירוס הפפילומה (HPV – Human Pappiloma Virus) אומנם נקשר לרוב לסרטן צוואר הרחם, אבל הוא אחראי גם לכרבע ממקרי סרטן הלוע. בעשור האחרון נמצא סרטן הלוע במגמת עלייה משמעותית וקבועה כתוצאה מהתפשטות הווירוס דרך מין אוראלי, המגביר בעשרות אחוזים את הסיכון ללקות בו והוא אף צפוי לתפוס את מקומו של העישון ולהפוך לגורם המוביל לסרטן זה. מחקרים קודמים הראו כי אנשים המקיימים מין אוראלי עם שישה או יותר בני או בנות זוג במהלך החיים, נמצאים בסיכון גבוה פי 8 להידבק בסרטן הקשור ל-HPV.
וירוס הפפילומה הוא שכיח מאוד, מדבק ומשפיע על אזורי העור בגוף החשופים ללחות כגון צוואר הרחם, הגרון והפה. הנגיף, שלו למעלה מ-150 תתי זנים שונים, נכנס אל תוך התאים באזור ההדבקה ומתרבה בתוכם. הדבר יוצר גידול שפיר שנראה כמו יבלת, שבהעדר טיפול עלולה להתפתח לגידול ממאיר. מאחר שהנגיף עובר בקלות ביחסי מין אוראליים, אין הבדל בשיעורי ההדבקה בין גברים ונשים.
במטרה למנוע את התפשטות הווירוס, ההמלצה הטובה ביותר כמובן היא המנעות מקיום תדיר של יחסי מין אוראלי בפרט, זאת לצד קבלת חיסון נגד הווירוס, שנמצא יעיל במניעת סרטן הפה. ההמלצה להתחסן תקפה לנשים ולגברים כאחד.
הסימנים העיקריים שעלולים להעיד על הופעת סרטן הפה הם כיב או גוש בחלל הפה שלעיתים מלווים בכאב. אותו גוש או פצע יכולים לגרום לתסמונות נקודתיות. אם הסרטן פוגע לדוגמה בבסיס הלשון, ייגרם קושי ניכר בבליעה. אם הוא פוגע בחניכיים תיגרם אי יציבות של השיניים. כמו כן, יש מצבים בהם יופיע נגע בצבע לבן או אדום בריריות הפה. באופן כללי, אם הנגעים לא חולפים בתוך שבועיים-שלושה, מומלץ להגיע לבדיקה אצל רופא א.א.ג.
אם הגידול לא מתגלה בשלב מוקדם, הוא נוטה להתפשט לבלוטות הלימפה הצוואריות. בלוטות מוגדלות במשך תקופה ממושכת עלולות להוות סימן נוסף למחלה. ככל שהזמן חולף, קל יותר לזהות את הגידול, אך הסיכון גובר.
ההבדל העיקרי בין טיפול בסרטן הפה לטיפול בגידול סרטני באיברים אחרים הוא בהשלכות אפשריות על הדיבור, הבליעה ועל המראה החיצוני של החולה. בניגוד לאיברים פנימיים, בסרטן הפה ההתערבות הכירורגית היא גלויה לעין בהרבה מהחולים. לעיתים הניתוח גורם לעיוות בפנים וחשוב להכין את החולה לשינוי במראה החיצוני שלו. בצוואר עוברים מבנים חשובים כגון כלי הדם המובילים דם למוח וממנו ללב, עצבים שונים המעצבבים את הידיים, כתפיים, מיתרי הקול, השפתיים ועוד. המבנה האנטומי של האזור מורכב, ולכן הכירורגיה קשה יותר ויש צורך במיומנות גבוהה כדי לשמר את כל המבנים והמנגנונים הללו.
טיפול בסרטן בחלל הפה נחלק לשניים: ניתוח להסרת הגידול (בדרך-כלל הטיפול הראשוני כגון כריתה חלקית או מלאה של הלשון, האיבר בו מתגלים רוב הגידולים הסרטניים בחלל הפה) והקרנות (בדרך-כלל כטיפול משלים). במקרים של גידול שנגרם על ידי וירוס הפפילומה – לעיתים די בטיפולי הקרנות, עקב נטייתו של הגידול להגיב מצוין לקרינה. משך השיקום של החולה נע ממספר שבועות עד מספר חודשים.
במידה שהכריתה לא הייתה מלאה והגיעה עד למחצית הלשון, החולה חוזר לתפקוד מלא לאחר הניתוח. כריתת לשון מבוצעת בדרך-כלל ביחד עם כריתת בלוטות לימפה מהצוואר. במקרה של כריתה משמעותית יותר של חצי לשון ו/או של גידול מרצפת הפה קיימת אפשרות לבצע שחזור הלשון או הרקמה שנכרתה על ידי נטילת רקמה מאיבר אחר בגוף וחיבור לאזור שנכרת. זו אפשרות שהתפתחה בעשורים האחרונים ומאפשרת שחזור אידיאלי לאחר כריתה אונקולוגית מסוג זה.
כמו במחלות סרטן באיברים אחרים, גם במקרה של סרטן הפה יש לגילוי המוקדם השפעה ניכרת על סיכויי ההחלמה. ככל ששלב המחלה מתקדם יותר, סיכויי ההחלמה יורדים. בשלב הראשון, הסיכוי להירפא עומד על מעל לתשעים אחוזים והוא יורד אל מתחת ל-50 אחוזים בשלב מתקדם של המחלה. בין 10 ל-20 אחוזים מהחולים מפתחים גידול שניוני נוסף, והסיכוי גבוה יותר בחולים שממשיכים לעשן, גם לאחר שניתנת להם האבחנה.
פורסם באתר "Doctors".
יותר מאלף ישראלים מאובחנים מדי שנה כחולים בסרטן בלוטת התריס. אבחון מוקדם וטיפול נכון מעלים את סיכויי ההחלמה ל-90%. כל מה שכדאי לדעת.
סרטן ראש-צוואר הוא הסרטן השישי בשכיחותו בעולם המערבי ומדי שנה מתים ממנו בעולם כ-350 אלף איש. מבין גידולי הראש-צוואר, המחלה השכיחה ביותר בישראל היא סרטן בלוטת התריס המאובחנת בכ-1,100 חולים בשנה, רובן נשים מגילאי 30 ומעלה.
בלוטת התריס, הנקראת גם בלוטת המגן או התירואיד, היא בלוטה קטנה הממוקמת בחלקו הקדמי של הצוואר ואחראית בין היתר על הפרשת הורמונים החיוניים לתפקודו התקין של הגוף ומשפיעים על קצב הלב, רמת הכולסטרול, משקל הגוף והזיכרון. ברוב המקרים הסיבות לסרטן בלוטת התריס אינן ידועות, אך קיימים מספר גורמים הידועים כמעלים את הסיכון לחלות במחלה, בהם רקע תורשתי, חשיפה לקרינה לאחר טיפול באזור הצוואר ומחלות שפירות בבלוטה הגורמות לפעילות יתר או לתת-פעילות של בלוטת התריס.
סרטן בלוטת התריס נוטה להתפתח באיטיות, ויכולות לחלוף שנים בטרם ייצור בעיה כלשהי בגוף. לעיתים הוא מאובחן בצורה אקראית במסגרת בדיקות הדמיה של הצוואר, אך הוא יכול להתגלות מוקדם הודות לתמרורי אזהרה שבדרך. בחלק קטן מהחולים יופיעו סימנים מחשידים, כגון גוש בצוואר, צרידות על רקע של מיתר קול משותק ועד השתנקות בעת הארוחות. כל אחד מהתסמינים האלה מחייב בדיקה מלאה של רופא אף-אוזן-גרון שתכלול בדיקת גרון ולעיתים גם הדמיות וביופסיה. לאחר טיפול מתאים, כ-90% מהחולים נרפאים לחלוטין, גם אם המחלה התפשטה לקשרי הלימפה שבצוואר. לפניכם כל מה שכדאי לדעת כדי להעלות את סיכויי ההחלמה ולמנוע סיכונים עתידיים.
אם עולה חשד לגידול, המטופל יופנה לסדרת בדיקות שיחלו בבדיקת אולטרסאונד לאזור הצוואר. הבדיקה תבדוק את קשרי הלימפה בצוואר וכמובן את בלוטת התריס, תבחן את מבנה הבלוטה ותאתר גושים מוצקים, ציסטות או קשרי לימפה חשודים. בדיקת האולטרסאונד מצוינת לאבחנה של גידולים ממאירים בבלוטת המגן וכן לאבחנה של קשרי לימפה גרורתיים מגידולים אלו. יעילותה של הבדיקה עולה על בדיקות דימות אחרות – בעיקר כאשר היא מבוצעת בידיים מיומנות.
בדיקת אולטרסאונד מתייחדת בכך שרמת הדיוק שלה תלויה במיומנות של הרופא הבודק, שהינו רדיולוג במקצועו ומומחה בתחום זה. חשוב לדעת כי אין מדובר בתשובה אוטומטית של מחשב, אלא בחוות דעת רפואית מקצועית של מומחה בתחום והממצאים העיקריים מתקבלים כבר בעת הבדיקה. בדיקה על-ידי בודק בלתי מיומן עלולה לפספס ממצאים חשובים והצילומים במקרים אלו אינם אבחנתיים, כי אם הבודק לא זיהה את הפתולוגיה – הוא גם לא צילם אותה. לבדיקות האולטרסאונד יש גם חשיבות מכרעת במעקב לאחר הניתוח והטיפולים על-מנת לוודא שאין חזרה של המחלה, זאת ללא חשיפה לקרינה וללא כאבים. בנוסף לכך, לאולטרסאונד ניתן לבצע בדיקות דימות משלימות נוספות, כגון CT, MRI, מיפוי ואפילו PET CT וזאת על פי שיקול דעתו של המומחה המטפל (מנתח א.א.ג, אנדוקרינולוג או אונקולוג).
כאשר מאובחן ממצא משמעותי בבדיקת האולטרסאונד, יופנה המטופל לבצע ביופסיית מחט עדינה (ניקור של הבלוטה). במסגרת הבדיקה תוצא דגימה באמצעות מחט מהגידול ותישלח אל המעבדה. האתגר הראשוני הוא לבצע את הניקור מהאזור החשוד ביותר בבלוטה ולכן הבדיקה מבוצעת באופן כמעט תמידי בהכוונת אולטרסאונד כדי לוודא שהמחט תגיע ליעד הנכון בבלוטה. כמובן שבדיקה זו דורשת מיומנות גבוהה ביותר, במיוחד כשמדובר בגושים קטנים יחסית או בקשרי לימפה סמוכים לכלי הדם הגדולים של הצוואר. אחד האתגרים הנוספים בבדיקה הוא לוודא כי כמות הדגימה שנלקחה בניקור הינה מספקת לצורך ביצוע הבדיקה הפתולוגית. לכן, יש יתרון בביצוע ניקור של הבלוטה כאשר במקום נוכח גם ציטולוג (מומחה לפתולוגיה שהתמחה בהסתכלות על תאי גידול שנשאבו בניקור). הדבר יקטין את הסיכון שהמטופל יצטרך לחזור על התהליך לצורך קבלת תשובה.
הדרך להחלמה מתחילה בכריתה של הגידול
המאמץ העיקרי של הכירורגים בתחום הוא להבטיח הוצאה מלאה של הגידול עם מינימום פגיעה באיברים אחרים או תופעות לוואי. כיום ניתן לבצע כריתה של בלוטת התריס בגישה זעיר פולשנית דרך חתך שגודלו כ-4 ס"מ בלבד. מדובר בניתוח יעיל, המקטין משמעותית את החתך העורי בלא שיעלה החשש לפגיעה באיברים נוספים בצוואר, כגון העצבים המעצבבים את מיתרי הקול או בלוטות יותרת המגן, שאחראיות על משק הסידן בגוף. הניתוח המזערי מבוצע בחולים עם גידולים שלא התפשטו לקשרי לימפה בצוואר הצדי. היתרון הינו מזעור הצלקת לגודל מינימלי ללא שינוי מהותי באופן הניתוח.
אם הגידול התפשט לקשרי הלימפה, ההמלצה היא לבצע דיסקציה צווארית – כריתה של קשרי הלימפה בצוואר. בניתוח נכרתים כל קשרי הלימפה שנמצאים בסיכון גבוה לנוכחות גרורות. פרוצדורה זו מקטינה את שיעור ההישנות של הסרטן ומעלה את שיעור ההישרדות בקבוצת החולים שבסיכון גבוה, כגון גברים או חולים בגיל מעל 45.
בדרך לנצח את הסרטן
מטרת הטיפול התרופתי שלאחר הוצאת הגידול היא להבטיח שגם אם נשארו תאים סרטניים בודדים הם לא יובילו לחזרתה של המחלה. הטיפול השכיח ביותר שניתן במקרה זה הוא טיפול ביוד רדיואקטיבי. מדובר בטיפול קל יחסית, מונחה מטרה, האופטימלי לטיפול בגידול ממאיר ממקור בלוטת התריס.
הטיפול ביוד הרדיואקטיבי מתבצע באמצעות בליעת כדור הנספג בדם ומגיע אל תאי בלוטת התריס הקולטים את היוד בשיעור גבוה יותר מתאי רקמות אחרים. היוד הוא למעשה סוס טרויאני, מכיוון שהוא קשור לחומר רדיואקטיבי וכאשר הוא נקלט על-ידי התאים – החומר הרדיואקטיבי מחסל אותם. בעצם הספיגה שלו בתא הוא גורם להרס שלו. היוד נפלט מהגוף באמצעות נוזלי הגוף, בעיקר בשתן ובשיעור קטן יותר ברוק ובזיעה.
היוד הרדיואקטיבי לכשעצמו אינו משפיע על איזון בלוטת התריס. הוא גם אינו מסוכן לחולה בצורה משמעותית ומלווה בתופעות לוואי מינימליות. תופעות הלוואי עשויות להופיע במהלך הימים והשבועות שלאחר הטיפול, והן כוללות נפיחות בצוואר, יובש בפה או יובש בעיניים, הפרעות בחוש הטעם, בחילה ובמקרים נדירים גם קושי בנשימה. תופעות אלו חולפות בדרך-כלל לא טיפול כלשהו, אולם אחת הבעיות שעלולות להיווצר כתוצאה מהטיפול היא חסימות בבלוטות הרוק עקב צמיגות גבוהה של הרוק המופרש.
מונעים פגיעה באיברים נוספים
כאמור, אחת מהפגיעות הנפוצות והלא מוכרות של הטיפול בסרטן בלוטת התריס היא פגיעה בבלוטות הרוק. הטיפול החשוב ביוד לצורך המאבק בסרטן עלול להשפיע וליצור פגיעה בתאים המייצרים רוק, וכן לגרום להיצרויות ולחסימות של צנרת בלוטות הרוק שבצדי האוזן ובהמשך לדלקות של הבלוטה שמלוות בכאב עז, תפיחות מקומית ואודם. תופעות אלה נוטות לחזור שוב ושוב ובסופו של דבר לגרום להרס הבלוטות הנגועות. האתגרים המרכזיים במקרה זה הם אבחון מהיר והתערבות ופתיחת החסימות.
לרוק יש תפקידים חשובים. הוא משמש לפירוק אוכל ועזרה בבליעת המזון. הוא גם מגן על השיניים מפני עששת ומאפשר סיכוך של הריריות. פגיעה בבלוטות הרוק מובילה להפרעה בייצור הרוק ועלולה לפגוע באיכות חייו של המטופל. הסימנים המוקדמים לפגיעה בבלוטות הרוק זהים לעתים לתופעות הלוואי של הטיפול ביוד ולכן נדרשות מודעות והפניה למומחה בתחום לצורך אבחון.
כיום ישנו טיפול כירורגי פשוט ויעיל להיצרות צנרת הבלוטות המבוצע באמצעות מכשור אנדוסקופי זעיר דרך הפה החודר אל הבלוטה, מזהה את המיקום המדויק של החסימות ומרחיבן. ציוד שפותח במיוחד למקרים אלו מאפשר להרחיב את צנרת בלוטות הרוק הפגועה מבלי לפגוע בבלוטות עצמן. טיפול מהיר מאפשר להחזיר את הבלוטה לתפקוד ולמנוע פגיעה משמעותית באיכות החיים.
לסיכום: חשוב לזכור כי רוב החולים בסרטן בלוטת התריס נרפאים מהמחלה וממשיכים בחייהם. אבחון מוקדם ומדויק וטיפול מתאים עשויים להגדיל סיכוי זה ולהבטיח איכות חיים מרבית בזמן ולאחר הטיפול.
פורסם באתר "Mako".
בפרק שישודר הערב בערוץ 24 בתוכנית "להיות זמרת", אביבה תבורי מגלה בעיה במיתרי הקול שמאיימת על עתידה כזמרת. בדקנו מה קורה כשמיתרי הקול שלנו נפגעים ואילו טיפולים יכולים לשקם אותם.
בפרק שישודר הערב ב"להיות זמרת", אביבה תבורי – בת זוגו לשעבר של שימי תבורי ואימו של בן-אל – מבקרת אצל הרופאה, המבשרת לה חדשות רעות לגבי מיתרי הקול שלה. הבעיה במיתרי הקול של אביבה עשויה למנוע ממנה לשיר בעתיד ואף מצריכה לעבור ניתוח.
גם כשאין בעיה רפואית מסוימת במיתרי הקול שלנו, עם הזמן הם נשחקים וגורמים לקול שלנו להישמע פחות טוב ויציב. עם הגיל נותנות השנים את אותותיהן גם במיתרי הקול, בדיוק כמו עור הפנים שבצעירותנו נראה מתוח, בריא, נקי מכתמים וחלק, אך עם הזמן מופיעים דלדול, רפיון וצלקות של פצעים שהגלידו.
אישה שמזוהה בטלפון כגבר, צעירה שנשמעת "זקנה מכפי גילה" או גבר שקולו הפך גבוה וצפצפני, או לחילופין נשמע חולה ועייף למרות שהוא מרגיש מצוין – אלה רק חלק מהתסמינים הנובעים מפגיעה במיתרי הקול. מעבר לבעיה הרפואית, אותם אנשים נתקלים גם בקשיים אישיים, כאשר הדימוי העצמי שלהם נפגע והם חוששים ליצור קשרים חברתיים. טיפולים ייחודיים לשינוי והצערת הקול משיבים את החיוניות למיתרי הקול, מחזקים אותם ועשויים להחזיר את הגלגל לאחור.
מיתרי הקול הם זוג שרירים מצופים בשכבות רכות, אשר ממוקמים מעל קנה הנשימה. כשאנחנו נושמים הם פתוחים לרווחה והאוויר יכול לעבור דרכם, וכשאנחנו מפיקים קול או מדברים, המיתרים נצמדים והאוויר שעובר דרכם גורם לרטט של שכבות הציפוי. קול צעיר וצלול מאופיין במיתרים חלקים וגמישים, אשר יכולים להתארך ולהתקצר באופן סימטרי בעת השמעת קולות מגוונים. שינויי גיל, שימוש מרובה לאורך השנים, עישון, מחלות שונות וניתוחים – כל אלו יוצרים מצבים של הצטלקויות, דלדול של הרקמה, רפיון, בצקת ומיתרים לא סימטריים. כתוצאה מכך מיתרי הקול כבר לא נסגרים ונצמדים זה לזה והקול הופך צרוד או חורק, לא יציב ועייף.
כשאנחנו שומעים את קולו של אדם, באופן טבעי מתגבשת אצלנו עמדה ודעה לגביו. קול עייף, רועד, נשבר – כל אלו יכולים לפגוע בביטחון העצמי, ביכולת השכנוע, היכולת למצוא עבודה ויכולת לפתח קשרים חברתיים. מבחינה רפואית, מיתרים שקשה להפיק איתם קול הם מיתרים שגורמים לקוצר נשימה ולהתעייפות ולעיתים גם להפרעה בבליעה.
בשלב הראשון נדרש אבחון מדויק. רופא המומחה למיתרי הקול מבצע בדיקה הנקראת וידאו-סטרובוסקופיה. בטכניקה זו, מצלמה אנדוסקופית מוחדרת בעדינות ובאלחוש מקומי דרך האף או הפה ומצלמת את המיתרים. שימוש במיקרופון ותוכנה ייעודית מאפשרים צפייה בתנועת המיתרים בהילוך איטי ומאבחנים את מצבם באופן מדויק וברזולוציה גבוהה. בשיטה זו ניתן לזהות יבלות/צלקות/בצקת/רפיון מיתרים ועוד הפרעות נוספות אשר גורמות לשינוי בקול.
לעיתים הבעיה היא לא במיתרים עצמם אלא בטכניקת שימוש לא נכונה, למשל באופן לחוץ מדי או רפוי מדי. במקרה כזה המטופל יופנה לקלינאית תקשורת לטיפולי קול שיחסכו את הצורך בהתערבות ניתוחית. כמובן ששינויי הרגלים כמו הפסקת עישון והימנעות מצעקות רמות הם תנאי להצלחה. לעיתים אין מנוס מהתערבות ניתוחית, כגון אחת או יותר מהפעולות הבאות: אם המיתרים מדולדלים ולא נצמדים, ניתן לעבות ולמלא אותם עם חומרים סינתטיים כגון חומצה היאלורונית, הידרוקסי-אפטיט או שומן שנלקח מהגוף ממקום אחר. במידה והמרקם החיצוני של המיתרים הוא לא אחיד, כתוצאה מקיום יבלות, צלקות, שקעים, כלי דם מורחבים וכו', ניתן לבצע טיפול לייזר אשר מסיר את השכבה השטחית ומחליק את פני השטח. תהליך הריפוי יביא לצמיחת רקמה חדשה וצעירה.
הטיפולים הם זעיר פולשניים, ללא חתכים וללא כאב משמעותי. בדיון משותף עם המטופל מוחלט האם לבצע את הטיפול בהרדמה כללית או מקומית. לרוב הטיפול הוא חד פעמי, אולם לעיתים תידרש סדרת טיפולים. החזרה לשגרה מהירה ובדרך כלל אין צורך באשפוז. במשך תקופת ההחלמה מומלץ על שתיקה של שבוע ולאחר מכן חזרה הדרגתית לדיבור רגיל. את ההבדל נרגיש, או יותר נכון נשמע, כעבור שבועות בודדים.
לסיכום, בעידן בו ניתן להצעיר את עור הפנים ולתקן נזקים אסתטיים חיצוניים, ניתן על ידי ניתוח זעיר לטפל גם בנזקי הזמן שנתנו אותותיהם במיתרים, כדי שהקול ישמע צלול יותר, צעיר, יציב ובטוח יותר.
פורסם באתר "Infomed".
הפרעה תפקודית של הלסתות ומפרקי הלסת הינה מצב בו שתי הלסתות אינן מצויות במנח האנטומי הנכון שיאפשר תפקוד תקין. מעבר להיות הבעיה פגם אסתטי היא עשויה לגרום לבעיות באכילה, בדיבור ואף בנשימה. כיצד מאבחנים ומהן דרכי הטיפול? מומחה מסביר.
הפרעה תפקודית של מפרק הלסת (TMJ), של הלסת העליונה או התחתונה משמשת כדי לתאר עיוות בלסתות, הנגרם בשל הפרעות גדילה לא פרופורציונלית של אחת הלסתות ביחס לשנייה, ואף מקרי גדילה של שתיהן, במקרים בהם הלסת התחתונה ניצבת במנח אחורי מדי או באחרים בהם הלסת העליונה נמצאת במנח קדמי, ואף במצבים בהם מפרק הלסת גדל ביתר או שאחת הלסתות גדלה ביתר באחד המימדים (במימד הרוחב, מימד הגובה ואף במימד העומק).
הפרעה זו עשויה להופיע כמום מולד, כתוצאה מפגיעה בכלי דם בלידה או בתקופת ההיריון, או להתפתח עם ההתבגרות עקב גדילת יתר. מעבר להיותה פגם קוסמטי, ההפרעה הפונקציונלית עלולה לגרום לבעיות שונות, לרבות בעיות נשימה, קשיים בדיבור ובאכילה והפרעות סגריות קשות. כיצד מאבחנים את הבעיה הנפוצה ומהן דרכי הטיפול בה? כל התשובות.
אבחונה של ההפרעה מתבצע באמצעות בדיקות שונות, כמו בדיקת הדמיה, בהן מזוהה הליך גדילה לא פרופורציונלי, בדיקה קלינית ומדידות מתמטיות מורכבות. בבדיקת המדידה, בוחר הרופא המטפל נקודות ייחוס קבועות בגולגולת שאינן נתונות במרבית המקרים לשינוי עקב עיוותים, ומודד את המרחק בניהן לבין עצמות הפנים. בעזרת מדידה זו, מתבצע אבחון ספציפי של הפגם (בין אם מום מולד או גדילת יתר של אחת הלסתות או המפרקים) ומתגבשת האסטרטגיה הכירורגית. בנוסף, בעזרת המדידה, ניתן לחזות את מראה המטופל לאחר הניתוח באמצעות ההבנה של מידת התנועה והשינוי של הרקמות הרכות ביחס לתנועת עצמות הפנים.
בני נוער מגילאי 16-17 ומעלה, אשר סיימו את הגדילה. במקרים מסוימים יתבצע ההליך גם במהלך הגדילה, במטרה למנוע עיוות נרחב יותר בתום הליך הגדילה. לרוב ניתוח בשלבי הגדילה עלול ליצור עיוות נוסף ובכך להוביל לנסיגה של התוצאה הרצויה שהתקבלה בסיום הניתוח הראשוני.
האסטרטגיות לביצוע הניתוח האורטוגנטי משתנות בהתאם לאבחון הבעיה. ככלל, מתבצע ניסור של הלסת והתאמתה עד להגעה לסגר נכון ותקין, ולאחר מכן מקבעים את הלסתות על ידי פלטות טיטניום וברגים. בנוסף, במקרים מסוימים תתבצע סגירה של הפה באמצעות סד מיוחד (וויפר), או ללא הסד במידה והסגר שמתקבל יציב באופן חד משמעי. במקרים קלים לא יהיה צורך בסגירת לסתות כלל. כמו כן, ברוב הטיפולים משולב גם הליך אורתודנטי מכין או הליך אורתודונטי מאוחר.
הליך זה מתבצע כולו בחלל הפה, במהלכו מפצל המנתח את הלסת התחתונה ומתאים על ידי כך את מיקומה החדש. לאחר מכן, מקבע אותה בעזרת ברגים קטנים או לוחיות מטיטניום.
הליך זה מתבצע אף הוא כולו בחלל הפה, ללא צלקות חיצוניות, ובמהלכו מתבצע חתך מעל לשורשי השיניים בלסת העליונה, אשר מאפשר גישה ישירה אל עצם הלסת העליונה. הלסת מנותקת במספר מקומות ומנויידת. לאחר מכן מבוצעת התאמה מחודשת של מיקום הלסת בממד החסר או העודף, והיא מקובעת בעזרת ברגים קטנים או לוחיות טיטניום חזרה למקומה החדש בהתאם לסגר בין הלסתות.
ישנם מקרים בהם מבוצעים ניתוחים דו לסתיים: במצבים בהם הפגם האנטומי קיים בשתי הלסתות, או במקרים בהם סובל המטופל מתסמונת דום נשימה (OSA). מדובר בטיפול בעל אחוזי הצלחה גבוהים (קרוב ל-100%), במסגרתו נכללת הזזה של שתי הלסתות קדימה, הגדלת חלל האורופרינקס (אזור הפה ולוע) והפסקת דום הנשימה והבעיות הרבות הנלוות אליו.
הליך זה אינו מבוצע תוך הזזת אחת הלסתות, אלא באמצעות הזזת עצם הסנטר בלבד וגם הוא מתבצע כולו בחלל הפה, באמצעות חתך באזור השפה התחתונה, ניסור של עצם הסנטר והזזה אל מיקומה החדש. במרבית המקרים בהם ישנו חוסר ומיקום הסנטר הוא אחורי, התאמת תותב סיליקוני כפי שמבוצע בחלק מהפעמים אינו פותר את הבעיה. למעשה, הפתרון המוחלט יתאפשר בעזרת הזזת עצם הסנטר. כך ימנעו מקרים של תזוזת השתלים הסיליקוניים וזיהומים מיותרים.
רוב הניתוחים האורטוגנטיים ישלבו גם טיפול אורתודנטי שיתבצע לפני הניתוח או לאחריו. במקרים בהם הטיפול האורתודנטי יתבצע טרם לניתוח, האורתודנט המטפל יכין את השיניים והסגר לפעולה הכירורגית ולרוב נמשך עד כשנתיים. בשיטת "כירורגיה ראשונית", מתבצע הניתוח טרם לטיפול האורתודנטי, וכך מביאים את הלסתות לסגר הכי יציב שניתן, או שמשתמשים בסד (וויפר) להגעה לסגר תקין במהלך הפעולה הכירורגית. ההליך האורתודנטי יתבצע לאחר מכן. במקרים של כירורגיה ראשונית הטיפול האורתודונטי של הזזת השיניים לקבלת סגר תקין ותיקון העיוותים הדנטליים שנוצרו מתרחש מהר משמעותית בעקבות השינויים הגרמיים שנוצרו בשל הניתוח האורטוגנטי ומשכך כל השלב האורתודנטי מתקצר משמעותית.
הניתוח מתבצע בהרדמה מלאה. במסגרתו מבוצעים גם התיקונים הקוסמטיים הנוספים שנדרשים של השפה והאף, כולל עיצוב קצה האף, הארכת או קיצור השפתיים, וצמצום מחיצת האף וכל זאת לשם השגת סימטריה באזור הפנים ומניעת הפרעות שעלולות להיגרם בעקבות השינויים הדרמטיים בעצמות הפנים והלסתות.
ברוב המקרים, הסרה של הסד או חוטי המתכת אשר שימשו לקיבוע הלסת, תתבצע לאחר שבועיים עד לארבעה שבועות. במהלך פרק זמן זה הזנת המטופל תהא נוזלית . לאחר כשבוע מיום הניתוח ניתן יהיה לחזור לפעילות מתונה.
במקרים בהם המדידות אשר בוצעו טרם לניתוח לא היו מדויקות, או שלא אובחנו כל בעיותיו של המטופל ישנו סיכוי להישנות הבעיה. כמו כן, במצבים בהם הרגלי המטופל הם אלה אשר גרמו להיווצרות ההפרעה, כמו לדוגמה דחיפת לשון, הבעיה תחזור במידה ואלה לא יפסקו.
פורסם באתר "Ynet".
בראיון אישי מספרת לראשונה השחקנית העסוקה עדי הימלבלוי ("השמינייה", "אניגמה", "מלבי אקספרס", קמפיין ל"טו גו") על המאבק שלה בסרטן בלוטת התריס, מרגע הגילוי, דרך החרדות, הניתוח, ההתאוששות, וחשבון הנפש.
"היה לי אודישן שהייתי צריכה לשיר בו, אז הלכתי למורה לפיתוח קול שלי", נזכרת עדי הימלבלוי. "לא הייתי אצלה הרבה זמן, והיא אמרה לי שהמיתרים שלי נשמעים לא טוב. היא נתנה לי טלפון של רופא והשביעה אותי ללכת אליו. ביקשתי מאמא שלי לקבוע לי תור, וכבר באותו השבוע הגענו. ישבנו בחדר ההמתנה ופתאום הסתכלתי על השלט שתלוי לו על הדלת: 'מומחה לגידולים סרטניים בצוואר'. חשבתי לעצמי, מה אני עושה כאן? מה למיתרי הקול שלי ולרופא הזה?"
תסריט שנשמע מופרך.
"זו גם היתה ההרגשה. בקיצור, נכנסנו אליו והוא בדק לי את המיתרים. הכל היה בסדר איתם, אבל בלוטת הלימפה שלי היתה נפוחה והוא שלח אותי לאולטרסאונד.
באותו ערב התחילו לי כאבים בשן. יש לי שן בינה שאני מפחדת לעקור, ומדי פעם היא גורמת לדלקות. מכיוון שאני יודעת שכשיש דלקות בפה הלימפות מתנפחות, לא דאגתי. ובכל זאת אמרתי לאמא שלי, בואי ננצל את ההזדמנות ונעשה את האולטרסאונד. נכנסתי אל הטכנאית, סיפרתי לה את הסיפור והיא הרגיעה אותי: זו בטח דלקת בשן. היא התחילה לבדוק, עברה על הצוואר שלי עם המכשיר ואמרה: בצד שמאל הכל תקין. עברה לאמצע ואמרה: הכל תקין. עברה לצד ימין והשתתקה. שאלתי, מה?! והיא שתקה. התחלתי לבכות, ואמא שלי אחריי".
הבנת?
"הבנתי מיד. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי מוקפת בסרטן. המון אנשים שהכרתי מתו מסרטן. אבא שלי נפטר מסרטן; ילד בבית הספר שלי; דודה חורגת שלי; בני זוג לשעבר של אמא שלי; ילדים שביקרתי לאורך השנים. ידעתי שמתישהו הוא יגיע גם אליי.
"שנים הייתי עסוקה במה יגידו עליי", היא מתוודה. "לפני הסרטן פחדתי שאם אירשם ללימודי עיצוב פנים, אנשים יגידו, 'טוב, ברור, היא לא מצליחה במשחק, היא לא מספיק טובה, אז היא מחפשת משהו אחר'. איך שסיימתי את תקופת הבידוד, הדבר הראשון שעשיתי היה להירשם ללימודי עיצוב פנים. ועל הזין שלי מה יגידו. זה כל כך מצחיק כמה שפחות אכפת לי".
פורסם באתר "דוקטורס".
העתיד כבר כאן: ניתוחי שחזור פנים בעזרת מדפסת תלת ממד הם חלק מהמציאות הרפואית: אין עוד צורך בלקיחת עצם מאיבר אחר. כיצד בדיוק מתבצע הניתוח?
טכנולוגיית מדפסות תלת הממד נכנסה גם לעולם שיקום הפנים: עד כה נאלצו מי שנפגעו ממקרי טראומה או ממום מולד להסתפק בהליכי השחזור המסורתיים מתוך תפיסה שעליהם "לחיות עם מה שיש". כיום, אופציית השחזור בעזרת הטכנולוגיה המתקדמת הפכה אמנות למציאות קיימת שמחזירה צלם אנוש ומשפרת את איכות החיים של מי שנזקק לניתוחי שחזור:
א', בשנות ה-20 לחייה, נפצעה באורח קשה בתאונת דרכים. היא הגיעה לבית החולים כשהיא סובלת משבר בעצם הלחי (זיגומה) ומפגיעה בארובת עינה הימנית. בשל הפגיעה, עין ימין הייתה נמוכה יותר, בעוד עין שמאל נותרה במקומה. כתוצאה מכך, היא סבלה מראייה כפולה ומחוסר פרופורציה של הפנים שפגעו גם במראה פניה. אם הייתה א' נפגעת לפני חמש שנים, הטיפול בה היה מתבצע באמצעות לקיחת עצם (במקרה הזה מהגולגולת או מהאגן) והנחתה ברצפת ארובת העין, תוך ניסיון להתאימה לגובה הנכון – בדיוק כמו בפיסול. אלא שלמרבה המזל, בזכות כניסתן של מדפסות תלת ממד גם לתחום הרפואה, התאפשר טיפול אשר ייתר את הצורך בניתוח נוסף להוצאת עצם מאיבר בריא.
נשמע כמו מדע בדיוני. כיצד זה פועל?
כיום, בזכות טכנולוגית ה-PSI (Patient Specific Implant), יכולנו לראות באמצעות הדמיית סי-טי בתלת ממד את האזור החבול ובעזרת "תמונת ראי" של הצד התקין, המחשב הורה לנו על החלק האנטומי החסר בארובת העין, מה יש להוסיף (או לחילופין, להחסיר) – ולהדפיס אותו במדפסת הלייזר, כך שבניתוח אחד יכולנו לפתור בהצלחה גם את הבעיה הרפואית וגם את הבעיה האסתטית.
במקום חיבור של פלטות רבות, במספר ניתוחים, כפי שעשינו בעבר, השתל עצמו נעשה בהתאמה אישית; וכל התכנון מתקיים לפני הניתוח ולא במהלכו, דבר שחוסך זמן. אורך ההחלמה וקליטת האיבר נמשכים כשבוע-שבועיים עד לחודשיים (תלוי בגודל העצם ובאזור ההשתלה), והתוצאות המתקבלות איכותיות מבחינה אנטומית.
כיצד השתלבה טכנולוגיית הדפסת תלת הממד בתחום הרפואה?
על אף שטכנולוגיית הדפסת תלת הממד קיימת מזה שלושה עשורים, רק בשנים האחרונות היא הפכה לנגישה ומשמשת, בין היתר, גם ליצירת שתלים רפואיים, העוזרים לשיקומם של המטופלים בעשרות תחומים.
כאמור, עד להטמעת הטכנולוגיה החדשה, הפרוצדורה הקונבנציונלית, בכל הנוגע לתחום ניתוחי שחזור פנים, הייתה באמצעות לקיחת רקמה מאזור אחר בגוף של המנותח והשתלתה באזור החסר. כיום, בזכות אותה טכנולוגיה חדשה, הטיפולים הם לא רק אסתטיים, אלא בעיקר רפואיים. התפיסה הרווחת כי מדובר בעיקר באמנות הופרכה שכן מדובר במציאות קיימת שבמקרים קשים במיוחד מצליחה להחזיר צלם אנוש למנותח, ולחולל שיפור ניכר גם באיכות החיים שלו.
כמה מקרים טופלו עד כה בטכנולוגיית הדפסת תלת הממד?
בישראל ישנם מעל לכ-3,000 מקרי טראומה, שטופלו בפרוצדורות מקובלות, אך התקשו לתת את המענה הטוב ביותר למטופל. ניתוח שחזור פנים חדשני, בעזרת מדפסת לייזר להדפסה בתלת ממד, מבטיח הצלחה ודיוק מרביים לסובלים מחבלות מורכבות או לסובלים ממום מולד. בכך הטכנולוגיה החדשה עוברת, למעשה, מתחום האמנות – גם לתחום הרפואה הקונבנציונלית.
ניתוחי שחזור פנים מתמקדים, בעיקר, באוכלוסייה הסובלת מחבלות פנים קשות כתוצאה מאירוע טראומטי, כגון: תאונות דרכים, מקרי ירי ופיגועים' וכן ממום מולד, כדוגמת א-סימטריה בפנים, ראייה כפולה (דיפלופיה) או ממחלות אחרות. מעבר לאסתטיקה, מדובר במצב רפואי שהמטופל, ברוב המקרים, מרים ידיים ו"חי עם מה שיש", מבלי לדעת שקיימת היום אופציה לשחזור. המטרה העיקרית בטיפול זה היא לשחזר את החלק החסר במינימום התערבות כירורגית ובמקסימום הצלחה, ובהתאמה מדויקת למבנה פניו של המטופל.
מהם חומרי הגלם המשמשים בתהליך הדפסת תלת הממד?
אותן מדפסות הגיעו בשנים האחרונות לרמה גבוהה מאוד של דיוק העוזרת לנו, הרופאים, לשחזר בצורה מושלמת, ממש ברמה של מיקרונים בודדים, את האיבר החסר. ההדפסה בתלת ממד מתבססת על עקרון שכבות דקות, המודפסות זו על זו ומורכבת מחומרים כמו טיטניום או פלסטיק פולימרי, כדוגמת PEEK (Polyether ether ketone).
המדפסת מייצרת את הדגם הסופי, שכבה אחר שכבה, באמצעות נוזל פולימרי שהופך למוצק תחת תאורה על סגולית, כשמערכת לייזר משרטטת את הצורה הנדרשת, על כל שכבה שמודפסת. המוצר הופך בסופו של דבר לקשיח ולדגם תלת הממד המבוקש. ניתן להשלים כל איבר, כאשר ההדפסה עצמה נעה בין שעות ספורות (לאיברים קלים לשחזור) ועד ל-12 שעות לעצמים מורכבים יותר.
בנוסף, אין כל מגבלה בכל הנוגע לגודל האיבר החסר. הדבר החשוב ביותר הוא הצורך בהבנת האנטומיה שלו: שתל טיטניום יכול לשאת ב"עומס" גדול יותר ומתאים לכל איבר, בעיקר ללסת תחתונה; זאת, בעוד ה-PEEK מתאים יותר להשתלה במרכז הפנים.
האם השתלת העצם המלאכותית עלולה לגרום לזיהום או לשינוי בהבעות הפנים?
המטרה היא שהעצם תיקשר ותיקלט, וכל עוד אין קומוניקציה עם חלל הפה, אין גם סיבה שהיא תזדהם. חשוב להדגיש כי בכל הנוגע להבעות פנים, אין כל שינוי מהותי בפני המנותח לאחר ההשתלה. מעבר לכך שעל הרופא לדעת את עובייה של הרקמה, כדי למנוע פגיעה בתנועת הפנים, הבשורה הטובה היא ששרירי ההבעה, שהם שרירים שטחיים, אינם מחוברים לעצם כלל וכלל, כך שאין מקום לדאגה.
הטכנולוגיה החדשה, המתבססת על הדפסה בתלת ממד, עתידה בקרוב להתקבע כחלק בלתי נפרד בהליכים רפואיים. כבר כיום, אנחנו עדים למדפסת תלת הממד, היוצרת למעשה רקמות חיות, ומיועדת ליצירת תאי גזע ולהשתלתם, כך שסביר להניח שהמשך המהפכה הטכנולוגית עוד צפוי להפתיע אותנו אך יותר ולהפוך כל חלום למציאות.
פורסם באתר "YNET".
מותה של אהובה עוזרי ז"ל, לאחר מאבק ממושך בסרטן הגרון, העלה את המודעות לגורמי הסיכון וחשיבות הגילוי המוקדם של המחלה. כיצד מאבחנים, מהם שלבי הטיפול ומי האוכלוסייה המועדת לחלות.
הזמרת אהובה עוזרי הלכה אתמול (ג') לעולמה לאחר מאבק של למעלה מ-15 שנה בסרטן הגרון. בשנים האחרונות, למרות מגבלתה, המשיכה עוזרי להופיע בהרכבים שונים על הבמה, לנגן ולתקשר גם כאשר התקשתה לדבר, עד שנדם קולה.
סרטן הגרון הוא אחד מגידולי ראש-צוואר שמקורו בריריות הנקראות אפיתל רב שכבתי קשקשי, המצפות את מערכת הנשימה והבליעה העליונות – לשון, שפתיים, לחי, גרון, מיתרי הקול ובית הבליעה.
גילוי מוקדם והימנעות מגורמי הסיכון יגבירו את הסיכויים להחלמה מסרטן הגרון עד לכדי 95 אחוזים בשלבים מוקדמים.
הגרון הינו מבנה המצוי בקדמת הצוואר ומשמש כשסתום בין הוושט לקנה. פעילות תקינה של מיתרי הקול מונעת מחלקיקי מזון להגיע לקנה ("יקדים קנה את הוושט"). הוא מכיל מיתרי קול אמיתיים ומדומים שתפקידם למנוע מעבר מזון לקנה. כמו כן, המיתרים אחראים על דיבור תקין ועל פעולות כגון שיעול.
כ-200 איש מאובחנים מדי שנה כחולים בסרטן הגרון, מתוכם 85% גברים ו-15% נשים. סרטן באזור מיתרי הקול מתפתח בעיקר על רקע עישון סיגריות. מרביתם המכריע של הסובילים מסרטן גרון הינם מעשנים.
עשן הסיגריות מכיל כמות גבוהה של חומרים מסרטנים הגורמים להתמרה של תא נורמלי לתא סרטני, וכך להתפתחות גידול סרטני פי 5 עד 15 אחוזים לעומת אדם שאינו מעשן.
גורם נוסף הוא שתיית אלכוהול בכמות מופרזת המעלה באופן משמעותי את הסיכון לסרטן הגרון, בעיקר במיקום פתח הוושט. עישון בשילוב אלכוהול אף מעלה עוד יותר את הסיכון (השפעה סינרגיסטית של שניהם דהיינו יותר מסכום הפעילות של כל אחד בנפרד).
השפעת החומרים במסרטנים על הרירית שמצפה את הגרון ומיתרי הקול הינה דרך שינוי בחומר הגנטי באחד התאים. שינוי זה גורם לתא להתרבות ללא הפסקה. בהדרגה ניתן לראות גדילתו של נגע טרום סרטני ובהמשך סרטן פולשני.
השינוי הגנטי בתא עלול לקחת חלקיקי שנייה אך התפתחות גידול ממאיר עלולה לקחת שנים רבות אחר אותו שינוי גנטי ראשוני. במרבית החולים – השלב הטרום סרטני לא מזוהה כלל והחולה מגיע כבר עם גידול סרטני.
חייבים לציין שההשפעה של עישון ואלכוהול על הסיכוי לסרטן מתפוגגת עם הזמן, זאת אומרת שלאחר מספר שנים ללא עישון (תלוי בכמות ומשך החשיפה) החולה מפחית את סיכוייו לחלות בסרטן ומשווה אותו לאוכלוסיה הלא מעשנת.
לא רק זה אלא אף אם אובחן סרטן גרון – סיכויי ההחלמה גבוהים יותר בחולים שהפסיקו לעשן לעומת אחרים שהמשיכו. דהיינו בכל שלב מומלץ מאוד להפסיק לעשן ולשתות אלכוהול על בסיס קבוע.
הביטוי של סרטן על מיתרי הקול יגרום לצרידות בשלב מוקדם, וחולים רבים מגיעים לרופא בפעם הראשונה בגלל צרידות שלא עוברת.
ההשפעה על הקול ניכרת בגלל שהגידול שכיח באזור מיתרי הקול, זאת הסיבה שניתן לאבחן סרטן במיתרי הקול כבר בשלב ראשוני ולטפל בו בשיעורי הצלחה גבוהים ביותר של בין 90-95 אחוזים. לעומת זאת, כשחולה מגיע עם גידול נרחב יותר, סיכויי ההחלמה נמוכים מ-50 אחוזים.
הגידול עלול להיות ממוקם קרוב יותר לאזור הבליעה בגרון ואז ההשפעה על הקול תהיה פחותה ולעומת זאת עלול להיות כאב בבליעה, כיח דמי, כאב מקרין לאוזן באותו הצד, קושי נשימתי או הופעה של בלוטת לימפה מוגדלת בצוואר אותה ניתן למשש כגוש בצוואר הצדי. נוכחות בלוטה כזו מפחיתה בכ-50 אחוזים את סיכויי ההחלמה מהמחלה.
אבחון החולה מתבצע על ידי הסתכלות לגרון בדרך כלל באמצעות סיב אופטי או מצלמה קטנה שמחדירים מהאף או מהפה. רופא מיומן יכול לחשוד בגידול ממאיר רק מהסתכלות על המיתרים.
בשלב הבא נחוצה ביופסיה מהמיתרים שיכולה להיעשות בהרדמה או לעתים במרפאה. חלק חשוב בבדיקה היא בדיקת הצוואר מכיוון שנוכחות גוש בצוואר עלול לשנות את המדיניות הטיפולית.
אופי הטיפולים משתנה כמובן בהתאם לשלב בו זיהינו את הגידול. אנו מחלקים את הגידולים לשלבים כאשר stage 1 הינו גידול קטן ראשוני. Stage 2 הינו גידול גדול יותר וכו'.
אם הזיהוי נעשה בשלב מוקדם (1) הטיפול המומלץ הוא כריתת הגידול באמצעות לייזר ללא חתך עורי. הניתוח מבוצע בהרדמה כללית והחולה יכול להשתחרר לביתו לאחר יממה או שניים כמעט ללא מגבלות.
בשלב מעט מתקדם יותר (שלב 2) שבו לא ניתן לכרות את הגידול בלייזר, האופציות הן שתיים – האחת, כריתה חלקית של הגרון, והשנייה, טיפול קרינתי עם או ללא תוספת של כימותרפיה. בשלב מתקדם יותר של המחלה האופציה הכירורגית היא כריתת גרון מלאה כשהחלופה היא טיפול באמצעות הקרנות וכימותרפיה.
בעזרת טיפול משולב כזה, של קרינה עם כימותרפיה, אנחנו מצליחים להציל את הגרון ומיתרי הקול בכחצי עד שני שליש מהחולים עם סרטן גרון מתקדם. בשליש מהמטופלים, שאצלם הגידול חוזר אחרי טיפול כזה, עדיין עומדת בפנינו האופציה של כריתת גרון מלאה כאמצעי להצלת חייהם של החולים.
כריתת גרון הינה ניתוח מצוין מבחינה אונקולוגית, שנותן לחולה סיכוי לשרוד את מחלת הסרטן בסבירות לא מבוטלת אף כשמדובר בגידול חוזר.
הקושי העיקר הינו כמובן אובדן יכולת הדיבור – וניתן להתגבר עליו היום באמצעות השתלת תותב דיבור (פעולה שמבוצעת כיום באופן שיגרתי בכל חולה שעובר כריתת גרון).
במקרה שישנן גרורות מרוחקות, לרוב בריאות, הטיפול הוא כללי, כימותרפי וסיכויי ההחלמה, למרבה הצער, נדירים ביותר.
כמו בכל גידול סרטני, הטיפול הטוב ביותר הוא מניעת המחלה כלומר הימנעות מעישון וצמצום כמות צריכת האלכוהול. כמו כן, סימנים שיכולים להעיד על גידול סרטני כוללים צרידות, כאב או קושי בבליעה ועוד. תסמינים כגון אלו עליהם מתלונן החולה למשך פרק זמן של למעלה משלושה שבועות חייבים להדליק נורה אדומה (במיוחד בקרב מעשנים).
גילוי מוקדם הינו קריטי להצלת חייהם של החולים במחלה. סיכויי ההבראה מגילוי מוקדם הינם כ-90 אחוז לעומת כ-30-40 אחוז כאשר הגילוי נעשה בשלב מאוחר של המחלה.
פורסם בתכנית "אורלי וגיא- ערוץ 10"
קביעת תור למרפאה, בטל': 072-3942614
קביעת תור למוקד החירום, בטל': 6343*
וב Whatsapp:י 054-5059620
פקס: 03-7645462
כתובת:
סניף ראשי: בית החולים אסותא, הברזל 20, קומה 1, רמת החייל, תל אביב
©כל הזכויות שמורות לא.ר.ם
Recent Comments