Category Archives: כל הנושאים

פורסם בידיעות אחרונות- "זמנים בריאים".

הקול שלכם נמוך מדי, גבוה מדי, צרוד או חורקני? יש פתרון

נמוך מדי, גבוה מדי, צרוד או חורקני – הקול הוא חלק מכרטיס הביקור האישי שלנו, אך הוא עלול לפעמים לתעתע. בעידן של תקשורת שאינה תמיד חזותית, הקול שלנו יכול להציג תמונה שאינה קרובה למציאות: גבר שמזוהה כאישה ולהפך, צעירים שנשמעים מבוגרים מגילם ובריאים שהצרידות משווה לקולם תחושה של חולי.

"שימוש לא נכון, מאמץ יתר, מחלות וגם הגיל נותנים את אותותיהם במיתרי הקול" אומר ד״ר יונתן להב, מומחה לכירורגיה של מיתרי הקול במרכז א.ר.ם אסותא רמת החייל ומחלקת אא״ג בקפלן. למרבה המזל, יש לכך פתרון. "טיפולים פשוטים יכולים להשיב את החיוניות למיתרי הקול, לחזק אותם ולהחזיר את הגלגל לאחור גם בגיל מבוגר. בעידן שבו ניתן להצעיר את עור הפנים אפשר גם לטפל בנזקי הזמן שנתנו אותותיהם במיתרי הקול ולשחזר אותם, כדי שהקול יישמע צלול ,צעיר, יציב ובטוח יותר". מיתרי הקול הם זוג שרירים מצופים ברקמות רכות, הממוקמים מעל קנה הנשימה. בזמן הנשימה הם פתוחים והאוויר יכול לעבור דרכם, וכשמפיקים קול, המיתרים נצמדים זה לזה והאוויר שעובר גורם לרטט של שכבות הציפוי. כשהמיתרים חלקים וגמישים הם יכולים להתארך ולהתקצר באופן סימטרי ולהפיק קול צלול וצעיר. הגיל, שימוש מרובה ולא נכון, עישון, מחלות שונות וניתוחים עלולים לגרום להצטלקויות, לדלדול של הרקמה, לרפיון, לבצקת ולא־סימטריה של המיתרים. כתוצאה מכך המיתרים לא נסגרים ונצמדים זה לזה והקול אינו מופק כראוי.

אבחון מדויק

כדי לאבחן את מצבם של המיתרים, מבצע הרופא המומחה למיתרי הקול בדיקת וידיאו־סטרובוסקופיה תחת אלחוש מקומי. בבדיקה מוחדרת בעדינות, דרך האף או הפה, מצלמה אנדוסקופית המצלמת את המיתרים. תוכנה ייעודית מאפשרת לצפות לאחר מכן בתנועתם של המיתרים בהילוך איטי וברזולוציה גבוהה ולאבחן את מצבם באופן מדויק. השיטה מאפשרת לזהות יבלות, צלקות, בצקת, רפיון והפרעות אחרות שגורמות לשינוי בקול. "לעיתים, הבעיה אינה במיתרים עצמם אלא בטכניקת שימוש לא נכונה בהם" מסביר ד״ר להב. במקרים כאלה מפנה הרופא את המטופל לקלינאי תקשורת כדי לחסוך התערבות ניתוחית. במקרים אחרים המלצות על שינוי הרגלים, כמו הפסקת עישון או הימנעות מהרמת הקול יכולים לסייע למטופל. ואולם, כשאין אפשרות אחרת, עומדים לרשות הרופאים והמטופלים כמה הליכים כירורגיים זעירים פולשניים לא מסובכים שיכולים לשפר את המצב. "אם המיתרים מדולדלים ולא נצמדים, ניתן לעבות ולמלא אותם עם חומרי מילוי כמו חומצה היאלורונית. הידרוקסיאפטיט או שומן עצמי, שנלקח ממקום אחר בגוף", אומר ד״ר להב. כשהמרקם החיצוני של המיתרים לא אחיד, כתוצאה מיבלות, צלקות, שקעים, כלי דם מורחבים וכדומה, ניתן לבצע טיפול לייזר אשר מסיר את השכבה השטחית ומחליק את פני השטח. תהליך הריפוי יביא לצמיחת רקמה חדשה וצעירה"

הטיפולים נעשים באלחוש מקומי ואינם מלווים בחתכים או בכאב משמעותי. לרוב נדרש טיפול חד־פעמי, ללא אשפוז, אך במקרים קשים יותר תידרש סדרה של טיפולים. בתקופת ההחלמה מומלץ על שתיקה במשך שבוע ולאחר מכן חזרה הדרגתית לדיבור רגיל. תוצאות הטיפול ניכרות אחרי כמה שבועות. הטיפול במחלות מיתרי הקול בשיטות שהוזכרו מוכר על ידי סל התרופות והשב״ן (שירותי בריאות נוספים של קופות החולים). חומרי המילוי נכללים בכיסוי הביטוחים הפרטיים.

פורסם באתר "Walla".

כ-200 איש מאובחנים מדי שנה בישראל כחולים בסרטן הגרון, מרביתם המכריע הם מעשנים. מניעה, אבחון מוקדם וטיפול מהיר יגדילו את סיכויי ההחלמה ל-95 אחוזים.

עישון מוגדר כגורם המוות הגדול ביותר בעולם, הניתן למניעה. על פי הערכות ארגון הבריאות העולמי, העישון גובה את חייהם של כ-6 מיליון בני אדם מדי שנה. מדו"ח משרד הבריאות לשנת 2014 עולה כי כ-20% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל מעשנת וכי שליש מציבור הלא מעשנים נחשף לעישון פסיבי. מסקנה – יותר ממחצית מהישראלים יסבלו בשלב כזה או אחר מנזקי עישון מצטברים.

אחד מהנזקים הוא סרטן הגרון, השכיח בקרב גידולי ראש צוואר, בעיקר בקרב מבוגרים. כ-200 איש מאובחנים מדי שנה בישראל כחולים בסרטן הגרון, מתוכם 85 אחוזים הם גברים ו-15 אחוזים הן נשים. מדובר באחד מהגידולים שמקורו בריריות המצפות את מערכת הנשימה והבליעה – לשון, שפתיים, לחי, גרון, מיתרי הקול ובית הבליעה. גילוי מוקדם והימנעות מגורמי הסיכון יגבירו את הסיכויים להחלמה עד לכדי 95% בשלבים מוקדמים.

מרביתם המכריע של הסובלים מסרטן הגרון הם מעשנים. עשן הסיגריות מכיל כמות גבוהה של חומרים מסרטנים הגורמים לשינוי גנטי של תא נורמלי לתא סרטני, ומגדילים את הסיכוי להתפתחות גידול סרטני ב-5-15 אחוזים, לעומת אדם שאינו מעשן. שינוי זה גורם לתא להתרבות ללא הפסקה ובהדרגה נגע טרום סרטני עלול להתפתח לסרטן פולשני. במרבית החולים השלב הטרום סרטני לא מזוהה כלל, וכאשר החולה כבר מגיע לאבחון לרוב זה יקרה בשלב שבו הגידול הפך לסרטני. סימנים שיכולים להעיד על גידול סרטני כוללים צרידות, כאב או קושי בבליעה ועוד. תסמינים כגון אלו שנמשכים למעלה משלושה שבועות, חייבים להדליק נורה אדומה, במיוחד בקרב מעשנים.

סימני האזהרה הראשונים הם שינוי בגוון הקול וצרידות, המלווה לעיתים בקושי בנשימה. אחראים לכך שני שינויים המתרחשים במיתרי הקול בעקבות העישון – בצקת הגורמת לקול עבה ונמוך, והחלפת הציפוי התקין של המיתר ברקמה גידולית לא אחידה הגורמת לצרידות ניכרת.

החומרים הרעילים בעשן הסיגריות גורמים להצטברות בצקת בתוך מיתרי הקול. המיתרים משנים את צורתם וגודלם, הם אדמדמים, תפוחים ומעוגלים, ופני השטח של המיתרים מחוספסים ונוקשים. הקול הופך בהדרגה לעמוק, גס ולא נעים. מומלץ בחום לכל מעשן צרוד לעבור בדיקה, היות שהעישון עלול לגרום למגוון רחב של נזקים ומוטב להקדים ולאבחן מהו סוג הנזק.

אבחון מדויק מצריך בדיקה הנקראת אנדוסקופיה, המתבצעת באמצעות מצלמה עדינה דרך הפה או האף, בסיוע אלחוש מקומי המונע כאב או רפלקס הקאה. המצלמה מאפשרת לאבחן נגעים שפירים וממאירים במיתרי הקול בגודל של פחות ממ"מ. הבדיקה אינה קשה, נמשכת דקות ספורות וניתנת לביצוע בכל גיל. במידה שהיא מעלה שהעישון גרם רק לבצקת קלה, הפתרון יסתכם בהפסקת העישון. אולם, אם הבצקת חמורה, או כאשר יש חשד לגידול, יש לבצע ניתוח להסרת הבצקת וכריתת נגעים חשודים. הניתוח מבוצע דרך הפה, ללא חתך חיצוני וללא צלקות. במקביל לניתוח, על המטופל/ת להפסיק לעשן באופן מוחלט כדי לסייע להצלחת הטיפול ולמנוע הישנות של המחלה.

אולם, זו אינה הסכנה היחידה. הגידול יכול להתפתח גם במיקום קרוב יותר לאזור הבליעה בגרון, ואז ההשפעה על הקול תהיה פחותה. התסמינים שיכולים להעיד על גידול בלוע ובבית הבליעה מרובים וכוללים כאב בבליעה, שיעול דמי (המופטיזיס), קושי בבליעה, ירידה במשקל, כיב רגיש בלוע, כאב המוקרן לאוזניים ועוד. נוכחות בלוטת לימפה צווארית משנית לגידול זה מפחיתה בכ-50% את סיכויי ההחלמה מהמחלה.

גם גוש בצוואר עלול להעיד על מחלה גרורתית בלוע, שהתפשטה לבלוטות לימפה צוואריות. שכיחות בלוטות גרורתיות מגיעה לעתים לכ-80-90 אחוזים מהחולים. כל גוש בצוואר שאינו חלק ממחלה זיהומית ברורה ונמשך מספר שבועות חייב לעבור בירור. בדרך כלל רופא מיומן יכול לחשוד בגידול ממאיר כבר במהלך בדיקה ידנית, אך לאימות החשד יש צורך בבדיקה יסודית של מערכת הבליעה והנשימה העליונות, סריקת הצוואר על-ידי אולטרסאונד וניקור של הבלוטה הצווארית.

כיצד מטפלים?

אופי הטיפול משתנה בהתאם לשלב בו זוהה הגידול. אם הזיהוי נעשה בשלב ראשוני, כאשר הגידול קטן, הטיפול המומלץ הוא כריתתו באמצעות לייזר ללא חתך עורי. הניתוח מבוצע בהרדמה כללית והחולה משתחרר לביתו לאחר יום-יומיים ללא הוראות מיוחדות.

בשלב מתקדם יותר, שבו לא ניתן לכרות את הגידול באמצעות לייזר, האופציות הן שתיים: האחת, כריתה מלאה של הגרון. והשנייה, טיפול באמצעות הקרנות וכימותרפיה בעזרתן ניתן להציל את הגרון ומיתרי הקול אצל כחצי עד שני שליש מהחולים עם סרטן גרון מתקדם.

בשליש מהמטופלים, שאצלם ישנה הישנות של הגידול, עומדת האופציה של כריתת גרון מלאה כאמצעי להצלת חיים. כריתה של הגרון הוא ניתוח יעיל מבחינה אונקולוגית, שנותן לחולה סיכוי לשרוד את מחלת הסרטן בסבירות לא מבוטלת. הקושי העיקרי הוא כמובן אובדן יכולת הדיבור, עליו ניתן להתגבר היום באמצעות השתלת תותב דיבור (פעולה שמבוצעת באופן שיגרתי בכל חולה שעובר כריתת גרון).

גילוי מוקדם הוא קריטי להצלת חייהם של החולים במחלה. סיכויי ההבראה לאחר גילוי מוקדם עומדים על 95 אחוזים, לעומת 30-40 אחוזי החלמה, כאשר הגילוי נעשה בשלב מאוחר יותר. גם התחלואה מהטיפולים שונה לחלוטין בשלבי המחלה השונים. ככלל, מעשנים מצויים בסיכון גבוה לסרטן ראש צוואר, וכמו בכל גידול סרטני, הטיפול הטוב ביותר הוא מניעת המחלה, כלומר הימנעות מעישון. ההשפעה של עישון על הסיכוי לסרטן מתפוגגת עם הזמן. לאחר מספר שנים ללא עישון (תלוי בכמות ומשך החשיפה) החולה מפחית את סיכוייו לחלות בסרטן ומשווה אותו לאוכלוסייה הלא מעשנת. יתרה מכך, גם במקרה של אבחון סרטן בגרון סיכויי ההחלמה גבוהים יותר בחולים שהפסיקו לעשן.

העישון אחראי לכ-8,000 מקרי מוות בישראל בשנה ממגוון מחלות שונות, כ-800 ממקרי המוות האלה הם של אנשים שלא עישנו בעצמם, אלא נחשפו בצורה משמעותית לעישון כפוי. חשוב להזכיר שזו אינה גזרה משמיים וחובה לצמצם את הנזק האדיר הנגרם מהעישון.

הגרון הינו מבנה המצוי בקדמת הצוואר ומשמש שסתום בין הושט והקנה. מכיל מיתרי קול אמיתיים ומדומים ובאופן תקין תפקידם למנוע מעבר מזון לקנה. כן אחראיים על הדיבור התקין ועל פעולות כגון שיעול. מיתרי הקול התקינים נראים חלקים ובצבע וורדרד .

סרטן באזור מיתרי הקול מתפתח בעיקר על רקע עישון סיגריות. עשן הסיגריות מכיל כמות גבוהה של חומרים מסרטנים שגורמים התמרה של תא נורמלי לתא סרטני וכך התפתחות הגידול הסרטני. בנוסף לעישון שתיית אלכוהול בכמות מופרזת מעלה משמעותית את הסיכוי לסרטן הגרון (בעיקר במיקום פתח הושט).

ההתבטאות של סרטן על מיתרי הקול יגרום לצרידות בשלב מוקדם ולכן אבחנה של גידול על מיתרי הקול עשוייה להיות בשלבים מוקדמים של המחלה,באזורי בית הבליעה האבחון מאוחר יותר מאחר והסימנים הקליניים פחות בולטים.

בניגוד למיתרי הקול התקינים, סרטן על מיתרי הקול ייראה כגוש כרוביתי לבנבן המופיע על חלק או כל המיתר ולעיתים גורם להפרעה בתנועתיות המיתר.

תמונה 1 : סרטן מיתרי הקול – לפני כריתת גרון

האפיתאל הקשקשי המצפה את כל בית הבליעה והגרון (Squamous epithealium) מייצר גידולים מסוג סרטן האפיתאל הקשקשי ושכיח במיוחד בקרב מעשנים. גידולים אלו ( Squamous Cell Carcinoma- SCC) הינם אגרסיביים מאוד והתמותה הממוצעת מגידולים אלו מתקרבת ל 40-50% תוך שנתיים עד חמש שנים מגילויים.

הימנעות מהתפתחות המחלה (Primary prevention):

כמו בכל תחום מניעה ראשונית הינה היעילה ביותר במניעת תחלואה.

הגורמים להופעת SCC של הלוע והגרון הינם מרובים, אך ללא ספק ישנם שני גורמים שכיחים יותר הגורמים להופעת הגידולים הללו במרבית החולים: עישון (על כל סוגיו( ושתיית משקאות אלכוהוליים.

עישון דווח לראשונה כקשור למחלות הגרון כבר ב 1952 (2) ואלכוהול מייד לאחר מכן (3)

עשן הסיגריות מכיל חומרים מסרטנים רבים והעישון מגביר הסיכוי לסרטן הגרון ובית הבליעה בממוצע פי 6-15 מאדם שאינו מעשן. החשיפה לעשן הסיגריות חושפת את כל האפיתל המצפה את בית הבליעה והגרון לחומרים המסרטנים (קרצינוגניים) וכך סרטן האפיתל עלול להתפתח בכל מקום במערכת הבליעה והדיבור כגון- מיתרי הקול, לשון, רירית הלוע, בית הבליעה ועוד.

הגידולים השכיחים יותר הינם גידולי מיתרי הקול והלשון. ישנם סוגי עישון שחושפים רק אזורים מסוימים לחומרים המסרטנים: עישון סיגרים חושף את הלוע לסרטן בעוד שלעיסת טבק חושפת רק את הלשון והרירית הבוקלית וה gingivobuccal sulcus. ישנו בהודו מנהג של עישון הפוך (reverse smoking) שחושף את החיך להשפעה מזיקה ובקרב מעשנים אלו שכיח סרטן החיך באופן קשה יותר מאחרים.

צריכת אלכוהול קבועה מהווה גורם מסרטן משמעותי והסיכון גובר עוד יותר בשילוב עם עישון מכיוון שהשפעתם של שני חומרים אלו אינה אדיטיבית אלא סינרגיסטית, דהיינו הסיכוי לחלות בסרטן עולה משמעותית יותר מחיבור הסיכון המצוי בשני החומרים בנפרד.

הגברת המודעות להפסקת עישון וצריכת אלכוהול הינה קריטית במניעת גידולים אלו.

האפיתל שנחשף לגורמים המסרטנים בעשן סיגריות ובאלכוהול גורם ל”שירטון שדה” (field cancerization). זהו מונח שהוטבע ע”י Slaughter עוד ב 1956 (4) ומשמעותו הינה שאזורים שונים של בית הבליעה והדיבור היו חשופים לעשן ולאלכוהול וכל אחד מהם יכול באופן עצמאי לפתח סרטן נפרד. לכן הסיכוי למי שכבר יש לו סרטן הגרון או בית הבליעה לפתח סרטן נוסף הקשור לעישון או שתיית אלכוהול הינו כ 20% לאורך השנים (כ 4% כל שנה למספר שנים רב).

חשיבותו של גילוי מוקדם של סרטן הגרון ובית הבליעה:

גילוי מוקדם של גידולים אלו הינו קריטי להישרדות החולים ובניגוד להחלמה של כ 90-95% מהחולים עם גידולים מוקדמים (T1) של הלשון והגרון- הסיכוי להחלמה בשלב מאוחר יותר צונח לכדי 30% (T4).

הטיפול ותוצאות הטיפול בסרטן הגרון משתנה לפי השלב בו זיהינו את הגידול. בשלב מוקדם אחוזי הריפוי גבוהים (כ 90%) לעומת כ 50% בשלב מאוחר יותר.

גם אופי הטיפולים משתנה: אם בשלב מוקדם ניתן לכרות את הגידול עם לייזר ללא חתך עורי, הר בשלב מתקדם יותר אנו ממליצים על טיפולי קרינה בשילוב עם כימותראפיה כחלק מנסיון לשימור הגרון ובמידה ואלו לא עוזרים, או שהגידול מתקדם מידיי- ההמלצה הינה לכריתת גרון מלאה.

בניתוח זה שמתבצע דרך חתך צווארי אנו כורתים את הגרון בשלמותו ולכן התוצאה האונקולוגית הינה מצוינת- אך ההשפעה על איכות החיים בולטת בעיקר עקב הפתח (סטומה) בצוואר שמסמנת בעצם את הפתח של הקנה לעור .

תמונה 2 : צוואר לאחר כריתת גרון מלאה

החולה נושם דרך פתח זה,לא ניתן לסגור אותו לעולם ניתן להסתירו בלבד.

תמונה 3: מצב אחר כריתת גרון מלאה והחדרת תותב דיבור

כריתת גרון, מונעת מהחולה לדבר אך, ישנם דרכים שונות לשיקום הדיבור כשהאיכותית יותר הינה החדרה (בעת הניתוח) של הפיסטולה בין הקנה לושט ובהמשך החדרה של תותב דיבור שמאפשר דיבור ברמה טובה אפילו בטלפון.

התוצאות לאחר הכריתה, טובות ורוב החולים חוזרים לנהל חיים תקינים לאחר ההחלמה מהניתוח.

1. זיהוי אוכלוסיות בסיכון גבוה כגון חולים שהחלימו מסרטן ראש צוואר אחד- מצויים בסיכון גבוה להתפתחות גידול משני (Second Primarytumor). גידולים משניים אלו מתפתחים בכ: 20% מהחולים עקב “סרטון שדה”, ובד”כ הגידול השני יהיה אגרסיבי יותר מהראשון.

2. מעשנים ככלל מצויים בסיכון גבוה לסרטן ראש צוואר וריאות ויש לנקוט משנה זהירות בחולים אלו ולברר כל תלונה שלהם ביסודיות.

3. סימנים שיכולים להעיד על גידול בלוע ובית הבליעה מרובים וכוללים צרידות, כאב בבליעה, המופטיזיס, קושי בבליעה, ירידה במשקל, כיב רגיש בלוע, כאב מוקרן לאוזניים ועוד. תסמינים כגון אלו עליהם מתלונן החולה למשך פרק זמן מעל 3 שבועות חייבים להדליק נורה אדומה (במיוחד בקרב מעשנים). צריך לשלוח את החולה לבדיקת רופא אאג כולל בדיקה עם סיב אופטי של חללי האף, נזופרינקס, לרינקס והיפופרינקס.

4. גוש בצוואר עלול להעיד על מחלה גרורתית מאפיתל הלוע ועד לבלוטות לימפה צוואריות. בחלק מהגידולים ובעיקר אלו של בית הבליעה (אורופרינקס והיפופרינקס) שכיחות בלוטות גרורתיות עלולה להגיע ל 80-90% מהחולים.

כל גוש בצוואר במבוגר שאינו חלק ממחלה זיהומית ברורה ונמשך מעל 3 שבועות חייב לעבור בירור כולל בדיקה יסודית של מערכת הבליעה והנשימה העליונים (Upper Aerodigestive system) וניקור תחת סונאר (US) של הבלוטה הצווארית (US guided FNA) כולל סקירת הצוואר באותו US. יש לזכור שחלק מהגידולים הינם ממקור תירואידלי ו CT עם חומר ניגוד עלול לפגוע בחולה בהמשך דרכו (ולעכב את הטיפול ביוד רדיואקטיבי) ולכן הבירור הראשוני לגוש בצוואר בד”כ אינו כולל CT.

מניעת גידולים אלו מבוססת בעיקר על הימנעות מגורמים מסרטנים בכלל והימנעות מעישון (על כל סוגיו) ושתיית אלכוהול בפרט. עישון ושתיית אלכוהול פועלים בסינרגיזם ומגבירים משמעותית (פי עשרות) את הסיכוי לחלות בסרטן האפיתל הקשקשי של הגרון ובית הבליעה. חשוב מאוד לתת לציבור הרחב הסבר מפורט להגברת המודעות בנושא ולהימנע מחשיפה לחומרים מסרטנים המצויים בעשן הסיגריות ובאלכוהול. הימנעות מחשיפה לחומרים מסרטנים אלו הינה קריטית להפחתת התחלואה בסרטן מסוג זה.

כמו כן גילוי מוקדם של סרטן הראש והצוואר הינו קריטי להצלת חייהם של החולים במחלה. סיכויי ההבראה מגידול מוקדם של הלשון או הגרון לדוגמא הינם כ 90% לעומת כ 30-40% כאשר הגילוי נעשה בשלב מאוחר של המחלה. גם התחלואה מהטיפולים שונה לחלוטין בשלבי המחלה השונים: בגידולים קטנים של הלשון ניתן לבצע כריתה כירורגית מוגבלת של הלשון וסגירה ראשונית עם הפרעה מזערית בדיבור ובבליעה. לעומת זאת גידול מתקדם יותר של הלשון מצריך כריתה נרחבת ושיחזור עם מתלה חופשי מאיבר אחר והפרעה ניכרת בבליעה ובדיבור.

פורסם באתר "דוקטורס".

ילדים חולי CP (שיתוק מוחין) סובלים מריור מוגבר קבוע, הגורם נכות חברתית מטרידה. טיפול בבוטולינום טוקסין מבטיח אחוזי הצלחה גבוהים וכמעט אפס תופעות לוואי.

3.5 מתוך אלף לידות בישראל יסתיימו בשיתוק מוחין (בעיה נפוצה יותר בקרב בנים). מדובר בהפרעה בהתפתחות המוטורית הרצונית במוח, אשר גורמת ללקות בתנועה – וחומרתה נשארת קבועה לצמיתות.  בין היתר, שיתוק המוחין גורם לליקויים בתפקודים המוטוריים – והוא מלווה בדרך-כלל בשיתוק הגפיים ופגיעות נוירולוגיות אחרות.

ילדים הסובלים משיתוק מוחין, בנוסף לבעיה בטונוס (כוח השרירים) – עלולים ללקות בשלל בעיות – ובהן: ראייה, שמיעה, קושי בדיבור, בליעה וריור יתר. אחת הקבוצות הגדולות, הסובלות מריור יתר דרך קבע: ילדים עם שיתוק מוחין (CP); וגם בקרב ילדים החולים במחלות נוירולוגיות אחרות, כתוצאה מאותה פגיעה – נוצר הריור המוגבר.

מהו ריור יתר?
ילדים הלוקים בשיתוק מוחין מייצרים רוק בצורה מוגברת, או לחילופין קצב הבליעה שלהם אינו עומד בקצב הייצור הבסיסי של הרוק. מדובר בתופעה בה הילד מסתובב כל הזמן עם סנטר רטוב ואף סינר בגיל מבוגר. התופעה נחשבת לסוג של נכות חברתית. בין אם מדובר בשפתיים לחות ובין אם בצורך להחליף בגדים רטובים לעיתים קרובות, זו תופעה מטרידה ובעייתית, שניתן וצריך לטפל בה.

כיצד פועלות בלוטות הרוק?
קיימות 6 בלוטות רוק גדולות ועוד עשרות בלוטות המפרישות את הרוק בעזרת צינורית רוק. בנוסף, כל רירית הפה מרובדת בבלוטות רוק קטנטנות (minor salivary glands), שאינן ניתנות למישוש וגם לא ניתן לראותן. המערך הזה אף הוא מפריש רוק.
ארבע מבלוטות הרוק הדומיננטיות (פרוטיס) נמצאות משני צדי הלסת וגורמות לגירוי, בעקבות אכילה או שתייה. שתי בלוטות משמעותיות נוספות הן הבלוטות התת לסתיות (סובמנדיבולריות), האחראיות על הפרשת הרוק בזמן מנוחה. במקרה שאחת הבלוטות מגורה יתר על המידה, נוצר מצב של עודף רוק בפה – ולכן אלה הבלוטות אליהן אנחנו מכוונים את הטיפול המיועד.

כמה רוק מופרש ביום, דרך המערכות האלה?
במנוחה, במצב שאין בו גירוי (אכילה, שתיה) – כמות הרוק המיוצרת אצל ילדים, הלוקים בשיתוק מוחין, נעה בין 500-600 סי.סי (כחצי ליטר!) של רוק ביום. מדובר בכמות לא מבוטלת. אותם ילדים מתקשים בבליעה איטית, נתקלים בהפרעה בבליעה – ואצל חלקם הגדול, פעולת הבליעה כלל איננה קיימת. כך שבנוסף לצרות שמביאה עמה המחלה עצמה, הילד מסתובב רטוב – והדבר מאוד מטריד חברתית.

כיצד ניתן לטפל בבעיית הריור?
ראשית, יש להיוועץ עם רופא א.א.ג, שיאבחן את הבעיה – וימליץ על דרך הטיפול הטובה ביותר. לרוב, יוצע להורים טיפול תרופתי, אך טיפול תרופתי עלול לגרום לתופעות לוואי קשות; ובל נשכח כי ילדים אלה כבר מתמודדים עם לא מעט בעיות וסיבוכים. אופציה נוספת היא ניתוח בלוטות הרוק, אולם יש לקחת בחשבון כי מדובר בהליך כירורגי פולשני.

כיצד ניתן להיעזר בבוטולינום טוקסין, לטיפול בריור יתר בקרב הסובלים משיתוק מוחין?
טיפול נוסף, ממוקד יותר, שהוכח כיעיל – והפחית במידה ניכרת את תופעת הריור, הוא טיפול בבוטולינום טוקסין , המוזרק לאזור הבלוטה האחראית על הייצור המוגבר של הרוק.
בעזרת מחט דקה, תחת הנחיית אולטרסאונד הממוקם במרכז הבלוטה (למניעת פגיעה בעצבים או בכלי דם משמעותיים העוברים דרכה) – אנחנו דוקרים את העור (בדיוק כמו בבדיקת דם רגילה) ומזריקים כמות מסוימת של בוטולינום טוקסין(בערך סי.סי אחד), המקטין את ייצור הרוק, מבלי לייבש את בלוטות הרוק. מדובר בטיפול של דקות ספורות, המתבצע ללא הרדמה וללא כאב- ורושם שיעורי הצלחה גבוהים, כמעט עם אפס תופעות לוואי וכמעט ללא סיבוכים.

לרוב, הטיפולים הראשונים נעשים במרווח של 3-4 חודשים; ולאחר מכן, בדרך כלל המרווח גדל – ככל הנראה כתוצאה מניוון הדרגתי בפעילות של אותן בלוטות רוק. מאחר שאין נגיעה בבלוטות הרוק הגדולות, אין סכנה לפה יבש ולהפסקה מוחלטת של הפרשת רוק.
זאת, כאמור, בניגוד לטיפול סיסטמי (תרופתי), שאכן גורם לייבוש ההפרשות ולתופעות לוואי ריאתיות. מאחר שגם כך מדובר בילדים, שבנוסף לכל מגיעים עם בעיה ריאתית, אנחנו לא מעוניינים להחמיר זאת עוד יותר – עם כדורים.

לסיכום: הורים רבים אינם מודעים לאפשרות הטיפול בבוטולינום טוקסין. עיקר הקושי, מעבר לעובדה כי מעט רופאים מבצעים את הפרוצדורה, הוא בעובדה כי מדובר בילדים החולים במחלה כרונית, עם המון הפרעות – והמשאב הכלכלי של ההורים הולך ומדלדל. תשומת הלב, מטבע הדברים, מופנית לטיפולים שגרתיים – ונוצרת תחושה שטיפול בריור איננו דחוף באופן ממשי. עם זאת, הטיפול עוזר להורים להפחית – ולו במעט – מהמעמסה היומיומית; ובנוסף, הטיפול מסייע בשיפור איכות החיים, המורגש באופן מידי.

פורסם באתר "e-Med".

פצע או גוש שנמצאים לאורך זמן בחלל הפה, במיוחד אם הם מופיעים אצל מעשנים וחובבי משקאות חריפים, יכולים להעיד על קיומו של גידול סרטני. חולי תסמונת פלאמר-וינסון ובעלי שיניים תותבות לא מתאימות גם הם מצויים בסיכון גבוה יותר. הגילוי המוקדם חשוב כדי לסייע בהצלחת הטיפול, ולכן חשוב להפנות את תשומת ליבו של רופא אף אוזן גרון בכל מקרה של חשש.

הסרטן השכיח ביותר בחלל הפה הוא האפיתל הקשקשי. הגורמים החושפים העיקריים הם עישון סיגריות או מקטרת, לעיסת טבק ושתיית אלכוהול. בניגוד לאמונה הרווחת בציבור, שתיית משקאות חריפים אינה מחטאת את הפה. נהפוך הוא – האלכוהול מכיל חומרים מסרטנים וכך גם עשן הסיגריות. כאשר החומרים המסרטנים השונים (מעישון ושתייה) באים בשילוב, הם מזיקים הרבה יותר מאשר בנפרד, ולכן אדם הנוהג לצרוך טבק וגם נוהג לשתות אלכוהול, חשוף פי כמה וכמה לסרטן בחלל הפה.

הסימנים העיקריים העלולים להעיד על הופעת סרטן הפה הם כיב או גוש בחלל הפה שלעיתים מלווים בכאב. אותו גוש או פצע יכולים לגרום לתסמונות נקודתיות. אם הסרטן פוגע לדוגמה בבסיס הלשון, ייגרם קושי ניכר בבליעה. אם הוא פוגע בחנייכים תיגרם אי יציבות של השיניים. כמו כן, יש מצבים בהם יופיע נגע בצבע לבן או אדום בריריות הפה כעדות להתפתחות סרטן. באופן כללי, אם הנגעים לא חולפים בתוך שבועיים-שלושה, מומלץ להגיע לבדיקה אצל רופא אף, אוזן גרון. אם לא מגלים בשלב מוקדם מוקדם את הגידול, הוא נוטה להתפשט לבלוטות הלימפה הצוואריות. בלוטות מוגדלות במשך תקופה ממושכת עלולות להוות סימן נוסף למחלה. אנשים מגיעים אל בית חולים בכל שלבי המחלה: בדרך כלל אנשים בעלי מודעות גבוהה לאבחון הסרטן מגיעים בשלב מוקדם יותר. ככל שהזמן חולף, קל יותר לזהות את הגידול אך הסיכון גובר. הגידול מתחיל בגודל של פחות מסנטימטר ויכול להגיע אפילו לגדלים מרשימים.

תמונה 1 – גידול של לשון קדמית שמאלית

הטיפול בסרטן בחלל הפה נחלק לשניים: ניתוח להסרת הגידול (זהו בדרך-כלל הטיפול הראשוני) והקרנות (בדרך-כלל כטיפול משלים). משך השיקום של החולה נע ממספר שבועות עד מספר חודשים. בדרך כלל הטיפול הוא כירורגי, כריתה חלקית או מלאה של הלשון, האיבר בו מתגלים רוב הגידולים הסרטניים בחלל הפה. במידה והכריתה לא הייתה מלאה והגיעה עד למחצית הלשון, החולה חוזר לתפקוד מלא לאחר הניתוח (תמונה 2). כריתת לשון מבוצעת בד”כ ביחד עם כריתת בלוטות לימפה מהצוואר- דיסקציה צווארית (תמונה 3). במקרה של כרית משמעותית יותר של חצי לשון ויותר או של גידול מרצפת הפה- קיימת האפשרות לבצע שחזור הלשון או הרקמה שנכרתה על ידי נטילת רקמה מאיבר אחר בגוף וחיבור לאזור שנכרת (free flap). זו אפשרות שהתפתחה ב-10 שנים ומאפשר שחזור אידיאלי לאחר כריתה אונקולוגית מסוג זה. לעיתים יש צורך לאחר הניתוח בטיפול משלים בהקרנות, טיפול הניתן לחולים בשלב מתקדם של המחלה. כמה מתופעות הלוואי של ההקרנות הן יובש בפה ועששת שיניים מוגברת.

תמונה 2- כריתת לשון עם שחזור ע"י מתלה מקומי

תמונה 3- לשון לאחר כריתה חלקית

תמונה 4- לשון לאחר כריתה חלקית

תמונה 5- לשון שנתיים לאחר כריתה חלקית ימנית

תמונה 6- דיסקציה צווארית לחולה עם סרטן הלשון

כמו במחלות סרטן באיברים אחרים, גם במקרה זה יש לגילוי המוקדם השפעה ניכרת על סיכויי ההחלמה. ככל ששלב המחלה מתקדם יותר, סיכויי ההחלמה יורדים. בשלב הראשון, הסיכוי להירפא הוא מעל ל-80%-90% והוא יורד מתחת ל-50% בשלב מתקדם של המחלה. ישנם חולים שהחלימו וממשיכים באורח החיים שגרם להם לחלות מלכתחילה. אלו עלולים לפתח סרטן שני במקום אחר. כ-10%-20% מהחולים מפתחים גידול שניוני נוסף, והסיכוי גבוה יותר בחולים שממשיכים לעשן.

ההבדל העיקרי בין טיפול בסרטן הפה לטיפול בגידול סרטני באיברים אחרים הוא בהשלכות אפשריות על המראה החיצוני של החולה. בניגוד לאיברים פנימיים, בסרטן הפה ההתערבות הכירורגית היא גלויה לעין. אם מנתחים את הלסת, זה משהו שקשה לכסות. לעתים הניתוח גורם לעיוות בפנים ואז חשוב להכין את החולה לשינוי במראה החיצוני שלו. מנקודת המבט של הרופא המנתח, בצוואר ובראש עוברים מבנים וחשובים המובילים דם למוח, המבנה האנטומי מורכב ולכן הכירורגיה קשה יותר.

פורסם באתר "מאקו".

תינוקת בת 11 חודשים הובאה למרכז הרפואי מאיר לאחר שהוריה דיווחו כי החלה להשתנק ולבכות ללא קול. לאחר בדיקות נמצאה הסיבה המפתיעה: קליפת אגוז שחסמה את מיתרי הקול

הורים לתינוקת בת 11 חודשים הביאו את ביתם לבית החולים לאחר שהבחינו כי החלה להיחנק. תחילה סברו ההורים שמדובר בעוף שגרם למצוקה. אך מבדיקות שנעשו בבית החולים מאיר נמצא כי הסיבה לכך היא קליפת אגוז. סימן האזהרה שעזר להגיע לפתרון: התינוקת בכתה ללא קול.

"בהתחלה היה קשה מאוד לראות את הקליפה", מספר ד"ר יניב אבנר, ראש תחום אף אוזן גרון ילדים במרכז הרפואי מאיר; "מדובר בקליפה כהה הממוקמת באיזור חשוך, בכניסה לקנה הנשימה ובין מיתרי הקול. מה שנתן לנו את האינדיקציה שצריך להמשיך לחפש היה שהילדה בכתה ללא קול, מה שעזר לי להבין שעצם זר חוסם את תנועת מיתרי הקול". רק לאחר בדיקה מעמיקה הצליחו הרופאים להבין מה גרם לתינוקת להיחנק.

בתמונה: קליפת האגוז שנשלפה | צילום: מרכז רפואי מאיר

"באמצעות סיב אופטי הצלחנו לבסוף לראות את הקליפה ולמשוך אותה החוצה באמצעות מלקחיים מיוחדים. מדובר בפעולה עדינה ומורכבת, מאחר שאם הקליפה מחליקה לתוך קנה הנשימה, עלול להיווצר חנק מידי" מסביר ד"ר אבנר. אך זו לא הייתה ההפתעה היחידה במקרה. האופן שבו הקליפה הגיעה לגרונה של הפעוטה הפתיע גם אותנו. מתברר כי בחצר הבית ישנם פירות אגוז, המושכים לא מעט עורבים המקלפים את קליפות האגוזים ומשליכים אותם סמוך לביתם. כך, למעשה, הגיעה קליפת האגוז לתוך הבית ולקרבת התינוקת.

הפעוטה נשארה להשגחה ללילה ולמחרת שוחררה לביתה.