סחרחורת נחשבת לאחת החוויות הקשות, הלא נעימות ואפילו המפחידות שאנו יכולים לחוות. רב מקרי הסחרחורת אינם קשורים בגורמים מדאיגים או מסוכנים והגוף שלנו יכול לפצות על חוסר שיווי המשקל בעזרת מנגנוני פיצוי די טובים.
שכיחות הסחרחורת עולה עם הגיל, ובכל שנה בין 10-20% מהאוכלוסייה הבוגרת חווים אירוע של סחרחורת.
פניה לרופא מומחה במחלות סחרחורת ושיווי המשקל – אוטונוירולוג – המצויד בכלי אבחון מתאימים הינו צעד קריטי בהערכת סחרחורת וקביעת תוכנית הטיפול המתאימה.
סחרחורת אינה המחלה אם כי התסמין ותהליך האבחון והטיפול בה מאתגר במיוחד. ברוב המקרים, ניתן להגיע לאבחנה מדויקת אם מקפידים על אנמנזה (תיעוד המקרה לעומקו תוך התייחסות להיסטוריה הרפואית של המטופל) מעמיקה ובדיקה גופנית ייעודית יחד עם שימוש מושכל בבדיקות עזר אובייקטיביות לאפיון התפקוד הווסטיבולרי ובדיקות הדמיה נבחרות.
סיבות ואבחנה
ניתן לחלק את הסיבות לסחרחורת לשתי קבוצות:
- סיבות ברמת מערכת שיווי המשקל של האוזן הפנימית: גורם פריפרי והתיאור של סחרחורת בקבוצה הזו הינו בד"כ סיבובי (ורטיגו).
- סיבות מרכזיות: ברמת המח, גזע המח והמוחון (האזור במוח אשר מעורב בין השאר בתכנון, ויסות ולמידה של תנועות מוטוריות).
קבוצת הגורמים הפריפריים שכיחה יותר בקרב חולים צעירים ואילו קבוצת הגורמים המרכזיים שכיחה יותר בגיל המבוגר עם גורמי סיכון ווסקולרים (מחלות כלי דם).
בסחרחורת סיבובית (ורטיגו) התקפית, משך ההתקף יכול לעזור באבחון המחלה. ורטיגו תנוחתי התקפי אשר נמשך מספר שניות מתאים למחלת ה"קריסטלים", אשר אלו נפלטים בשוגג לאחת התעלות החצי קשתיות של האוזן הפנימית. מחלה זו שפירה בהתנהגותה ובעזרת תמרונים ייחודיים, מבטיחים את החזרת "הקריסטלים" למקומם הטבעי. לעומתה, ורטיגו התקפי ספונטני (שלא קשור לשינויי תנוחה) אשר בו כל התקף נמשך מספר שעות ומלווה בתחושות רעש, אטימות באוזן או ירידה בשמיעה, יכול להתאים למחלת מנייר – מחלת נדירה יחסית והטיפול המקובל בה שמרני וכולל דיאטה דלת מלח ותרופות משתנות. במקרים עקשניים ניתן להציע טיפול בהזרקות של סטרואידים או גינטאמצין לתוך חלל התוף (אבלציה כימית). ורטיגו ספונטני חריף אשר נמשך יותר מיממה וללא תלונות אוזניות, מתאים יותר לנוירוניטיס ווסטיבולרית (דלקת ויראלית של העצב הווסטיבולרי) והטיפול במחלה זו הינו טיפול תומך (מתן נוזלים, נוגדי הקאות וסטרואידים) עד חלוף התסמינים.
שתי מחלות הנחשבות כסיבות לורטיגו ממקור מרכזי:
התקפי סחרחורת ספונטניים הנמשכים מספר שעות ומלווים בכאבי ראש עם היסטוריה של מיגרנה, יכולים לרמוז על ורטיגו תלוי מיגרנה. בורטיגו מסוג זה, נדרש טיפול מכוון למיגרנה שיכול בהחלט להעלים את התקפי הסחרחורת.
מצד שני, וריטגו מלווה בכאב ראש חד עם היסטוריה של מחלות כלי דם (גורמי סיכון ווסקולרים) יכול לרמוז למאורע מרכזי חריף כגון אסכימה או דימום במוחון, מצב שנחשב למסוכן מאוד ודורש טיפול והתערבות מיידית.
הטיפול בהפרעות יציבה וסחרחורת כרוניות ברב המקרים הוא שילוב של טיפול תרופתי וטיפול פיזיותרפיה ווסטיבולרית (תרגילי סיגול ופיצוי), להשגת התאמה אופטימלית בין תנועות העיניים לתנועת הראש, יחד עם חיזוק מערכות שווי המשקל האחרות (ראיה ותחושה עמוקה) עד השגת תפקוד יציבתי אופטימלי.
הגורמים השכיחים לסחרחורת
בסקירות גדולות נמצא שכ-56% ממקרי הסחרחורת קשורים בתחלואה של האוזן הפנימית – מערכת שיווי משקל ווסטיבולרית פריפרית. ואילו תחלואה במערכת שיווי משקל מרכזית מהווה רק כ-7%, וכוללת הפרעה בזרימת דם למוחון, גזע מח, והמח, אירוע מוחי, פרקינסון וסחרחורת הקשורה במיגרנה. כ16% מהמקרים קשורים בחרדה או תחלואה פסיכיאטרית, ו-1% לגידול מוחי. שאר המקרים כ-20% כוללים מספר גורמים מערכתיים כמו שינוי ברמת סוכר, הפרעות קצב לב, תת לחץ תנוחתי, אנמיה, חוסר ויטמין B12, הפרעה ברמת האלקטרוליטים והפרעות אנדוקריניות (תת פעילות של בלוטת המגן וסוכרת).
באופן כללי, גיל מבוגר, תזונה לקויה, עייפות, צריכת אלכוהול, תופעות לוואי של תרופות, בעיות שרירים ומפרקים (דלקת פרקים, מצב לאחר ניתוח החלפת מפרקים), נוירופתיה פריפרית בחולי סוכרת ובעיות ראיה כגון קטרקט, משפיעים לרעה על כושר היציבה שלנו.
בסקירות אחרות נמצא שמרבית המקרים של הפרעת יציבה וסחרחורת נבעו משילוב מספר גורמים יחדיו MULTIFACTORIAL.
הביטויים השונים לסחרחורת
בסחרחורת סיבובית "ורטיגו" החולה חש שהעולם סובב סביבו או שהוא עצמו מסתובב. ורטיגו מרמז בדרך כלל על בעיה שמקורה במערכת הווסטיבולרית הפריפרית, אך לא תמיד ובמיוחד במצבים של פגיעה ווסטיבולרית כרונית, בהם החולים מפסיקים להתלונן על ורטיגו אמיתי, בזכות מנגנון פיצוי של מערכות היציבה האחרות בגוף שלנו ובזכות הפיצוי המרכזי (מערכת העצבים המרכזית).
תיאורים של אי יציבות, כאבי ראש, טשטוש ראיה ותחושת 'כמעט עלפון' מרמזים על בעיה במערכות אחרות. בחילות, הקאות וחרדה מופיעות לעיתים בהתקפי סחרחורת חריפים.
תסמונת ורטיגו חריפה מוגדרת כסחרחורת חריפה אשר נמשכת שעות ארוכות עד ליותר מיממה. במצב זה נעזרים ברמזים "HINTS" רגישים בבדיקה הגופנית, על מנת להבדיל בין גורמים הקשורים לפגיעה ווסטיבולרית פריפרית (כמו נוירוניטיס ווסטיבולרית, שנחשבת למחלה לא מסוכנת עם החלמה עצמונית הדרגתית), לבין פגיעה מרכזית כמו אוטם או דימום במוחון הכרוך בסכנה יותר גדולה עד לכדי סכנת מוות. שלושת הרמזים HINTS כוללים: קיום או היעדר ניד "ניסטגמוס" (רטט/רעד) עם מאפיינים ספציפיים, תנועת תיקון מהירה של עין "סקאדה" בעת הנעת ראש מהירה לצדדים, ותזוזה אנכית של גלגל העין בבדיקת כיסוי עיניים עוקבת. סקירות שונות הראו שאותם רמזים – HINTS יכולים לשמש כתחליף מספיק מדויק לבדיקת MRI בכדי להבדיל בין פגיעה פריפרית למרכזית.
איך מאבחנים הפרעות יציבה וסחרחורת?
תהליך האבחון הינו מאתגר במיוחד. האבחון מתחיל בלקיחת אנמנזה (סיפור המקרה) מהחולה, בדגש על אופי הסחרחורת, מהלכה, גורמים מחמירים, קיום תלונות נלוות שמיעתיות כגון טנטון, אטימות באוזניים, או ירידה בשמיעה. בנוסף, בודקים תלונות נוירולוגיות כגון כאבי ראש, חולשת צד גוף, או התכווצויות ואת מחלות הרקע והתרופות השונות שהמטופל צורך אותם.
כחלק מהאבחון מבצעים בדיקה גופנית ייעודית שכוללת בדיקת אוזניים ובדיקת תנועות העיניים (סקדות ועקיבה), קיום ניד (רטט/רעד). בדיקות נוספות כגון: רומברג, טנדם, דריכה במקום, ניד אחרי ניעור ראש ובדיקת תנועת הראש המהירה HIT – ישלימו את הבדיקה הגופנית הבסיסית. בדיקת Dix-Hallpike (הטלת הראש למטה לשני הצדדים), בדיקת ROLL (סיבוב ראש בשכיבה לשני הצדדים) או בדיקת BOW – LEAN (רכינה קדימה והרמה למעלה של הראש) – נועדו לאבחן סחרחורת שפירה פתאומית תנוחתית – "מחלת הקריסטלים" (benign paroxysmal positional vertigo BPPV).
בדיקות נלוות המשלימות להערכת מערכת היציבה
בדיקות שמיעה, בדיקות מעבדה והדמיה (CT או MRI מח וגזע מח כולל אוזניים) הן חלק בלתי נפרד מבדיקות העזר החשובות בתהליך הבירור. לעיתים קרובות נעזרים בבדיקות מעבדה אובייקטיביות כמו בדיקת VNG – VIDEONYSTAGMUGRAPHY וידיוניסטגמוגרפיה, בדיקת VHIT – VIDEO HEAD IMPULSE TEST ובדיקת הכיסא המסתובב. שלוש הבדיקות האלו בוחנות את תפקוד התעלה החצי קשתית הרוחבית, כל אחת בתדר ייחודי שונה.
בדיקת פוטנציאלים וסטיבולרים מעוררים שריר – VEMP – VESTIBULAR EVOKED MUSCLE POTENTIAL נחשבת לבדיקת חדשה יחסית אשר באפשרותה להעריך את תפקוד האברונים האוטוליטים (היוטריקל והסקול). השילוב של בדיקות קודמות בשיטת מקבץ הבדיקות – TEST BATTERY APPROCH ניתן לבחון את התפקוד של כל מערכת שיווי המשקל של האוזן הפנימית (3 התעלות החצי קשתיות, סקול ויוטירקל) בתדרים שונים (דרגות מהירות שונות) וכך בעצם מקבלים ווסטיבולגרם בדומה לאודיוגרם של תדרי בדיקת השמיעה.
Recent Comments