ניתוח כריתת שקדים הוא אחד הניתוחים הנפוצים ביותר בקרב ילדים ומדי שנה מבוצעים בישראל אלפי ניתוחים שכאלה. הניתוח הוכח כיעיל ביותר עבור ילדים עם הפרעת נשימה חסימתית הנובעת מהגדלת יתר של השקדים, אך כרוך בהתאוששות ארוכה, כאב, אי יכולת לאכול וסיכון לדימום.
הפרעת נשימה חסימתית בשינה יכולה במקרה הטוב להתבטא בנחירות, ובמקרה הרע בדום נשימה בשינה, כלומר השתנקויות והפסקת נשימה לכמה שניות, ולעתים גם יקיצות מרובות והרטבת לילה. הפרעה זו, שמאובחנת בכ-3% מהילדים ועד 40% מהילדים הנוחרים, מורידה משמעותית את איכות השינה ויעילותה ועלולה לגרום להפרעות בתפקוד גם במהלך היום. בילדים הדבר מתבטא בעיקר בהפרעת ריכוז, בהישגים ירודים בלימודים ובמשימות, בפעלתנות-יתר ובעצבנות.
במצב תקין, בשלבי השינה העמוקים הכוללים את שנת החלום, שרירי הגוף רפויים, לחץ הדם יורד, העומס על הלב יורד והורמון הגדילה מופרש. בילדים הסובלים מהפרעת נשימה חסימתית בשינה, רפיון שרירי הלוע בעת ששוקעים בשלבי השינה העמוקים גורם לקריסת השקדים המוגדלים לתוך חלל הלוע עד לחסימתו. זו גורמת בהמשך לירידה בריווי החמצן בדם וכתגובה מפעיל המוח מנגנון אוטומטי של יקיצה חלקית שגורמת לעלייה במתח השרירים, פתיחת מעבר הנשימה בלוע ועלייה בלחץ הדם. לתופעה חוזרת זו יש השפעות ארוכות טווח כגון יתר לחץ דם כרוני, עיכוב גדילה ובמצבים קשים אי-ספיקת לב. בנוסף, ייתכנו קשיים חברתיים וירידה בהישגים הלימודיים עקב הפרעת ריכוז.
הטיפול המקובל במאה השנים האחרונות הוא כריתה מלאה של שני השקדים, כולל הקליפה (קופסית) הסיבית שלהם, פעולה שחושפת את שרירי הלוע והעורקים המזינים את השקד.
ניתוח זה אמנם נמצא יעיל בפתרון בעיית החסימה, אך מלווה לעתים קרובות בהחלמה ממושכת וכאב ממושך בבליעה, אשר יכול לגרום לילדים להימנע משתייה עד התייבשות. בנוסף, עקב חשיפה וחיתוך לא מבוקר של העורקים המחוברים לשקד בזמן כריתת השקד, בקרב 5% מהילדים עלול להופיע דימום מאזור הניתוח עד כעשרה ימים לאחריו. דימומים אלו מופיעים כשהילד כבר לא בהשגחה רפואית אלא בביתו בדרך כלל, יוצרים מצב חירום ודורשים ערנות רציפה מצד ההורים. נפח הדם בילדים הוא קטן ודימום עלול להביא לאובדן דם קריטי או לחנק עקב שאיפת דם לריאות. במצב זה צריך להביא את הילד המדמם בדחיפות לחדר המיון לשם בדיקה וטיפול, הכולל לעתים ניתוח דחוף לעצירת הדימום בהרדמה כללית בחדר ניתוח.
בשנים האחרונות פותחה שיטה חדשה להקטנת השקדים באופן מבוקר, ללא הסרתם המלאה וללא כריתת הקופסית המחברת אותם לשריר הלוע. גישה זו, המכונה בלעז Intracapsular Tonsillectomy, מאפשרת להשאיר שכבה דקה של קופסית השקד שמגנה על שריר הלוע מחשיפה לנוזלי חלל הפה ומונעת חשיפה וחיתוך של עורקי השקד הראשיים. נמצא כי שיטה זו פותרת את הפרעת הנשימה החסימתית בשינה, כיוון ששארית השקדים הקטנה הנותרת איננה חוסמת יותר את מעבר האוויר. גם לטווח ארוך התברר שרקמת השקדים נותרת קטנה. גדילה מחדש של שארית השקד והישנות תסמינים הן נדירות ביותר.
הניתוח נעשה בשני מכשירים חדשים, מכשיר המאפשר "גילוח" ושאיבה מבוקרת של השקד המוגדל ואלקטרודה המשמשת להמסה מבוקרת של הרקמה העודפת.
היתרון העיקרי מתבטא בהחלמה קלה וקצרה יותר, פחות כאב לאחר הניתוח וחזרה מהירה יותר לשגרה. בארה"ב מבוצע הניתוח באשפוז יום ומאפשר ללכת הביתה כעבור שעתיים. בישראל, מאחר שמשרד הבריאות לא נתן עדיין הנחיות ספציפיות לשיטה החדשה, עדיין מקובל להשאיר ילדים שנותחו להשגחה של לילה. ייתכן שבעתיד יוכלו ילדים שיעברו הקטנת שקדים להשתחרר באותו היום. בנוסף, שיעור הדימום לאחר הניתוח ירד משמעותית לכדי פחות מאחוז אחד.
כבר לפני כמה שנים הפכה שיטה זו מקובלת ושגרתית אצל מומחי אף-אוזן-גרון ילדים בארה"ב. לאחרונה חדרה טכניקה זו גם למרכזים רפואיים באירופה ובישראל.
ד"ר יניב אבנר הוא מנהל יחידת אף-אוזן-גרון ילדים במרכז א.ר.ם בבית החולים אסותא רמת החייל בתל אביב
