Category Archives: אוזניים ושיקום השמיעה

פורסם ב"מעריב" 26.09.19

תיקון טעות בכתבה: המחקר התבצע בבית חולים בני ציון בחיפה ולא במרכז רפואי א.ר.ם

שם המחקר ושמות החוקרים:

Cochlear implantation outcome in straightforward cases:
can we do more for adults who cannot understand speech using hearing aids alone?
Michal Luntz, Mahir Khuri, Ranin Khayr, Wadeah Gedaon Khuri, Noam Yehudai & Talma Shpak
Acta Oto-Laryngologica (2019), DOI: 10.1080/00016489.2018.1516298

שודר בתכנית "בוקר בריאות" בתאריך 18.06.19

נוזלים באוזניים אצל מבוגרים היא תופעה שכיחה יותר בקרב ילדים, אולם גם אנשים מבוגרים עשויים לסבול מנוזלים באוזניים. מצב זה דורש טיפול ומעקב.

גורמים, סיבות ואבחנה

נוזלים באוזן התיכונה במבוגרים מצטברים כאשר קיים תפקוד לקוי של תעלת הניקוז המכונה אוסטכיאן, במצב זה הנוזלים המיוצרים באופן טבעי על ידי רירית האוזן התיכונה אינם מנוקזים כראוי. בין הסיבות העשויות להשפיע על תפקוד תעלת האוסטכיוס ולהביא לנוזלים כרוניים באוזניים בקרב מבוגרים: גידול בלוע האפי (נזופרינקס), אלרגיה או תהליך דלקתי/זיהומי פעיל היוצרים גודש אפי, דלקת שמובילה או גדילה של השקד השלישי כתגובה לתהליך דלקתי.

נוזלים כרוניים באוזניים עשויים לגרום לתסמינים שונים כגון: ליקוי שמיעה הולכתי על רקע מעבר גל הקול בתווך נוזל במקום אוויר, דלקת אוזניים חיידקית, שקיעה של עור התוף עקב לחץ שלילי ממושך בחלל האוזן התיכונה וכולסטאטומה משנית לשקיעה זו. את המצב לאשורו יש לבחון באמצעות בדיקה אוטוסקופית המבוצעת תחת מקרוסקופ על ידי רופאי א.א.ג במרכז הרפואי א.ר.ם, נוסף על בדיקות אחרות חיוניות לצורך אבחנה כגון בדיקה אנדוסקופית של חלל האף והלוע האפי, בדיקת אוטוסקופיה פנאומטית, קולנים וכיו"ב. בהתאם לממצאי הבדיקה הקלינית יוחלט על המשך הברור והטיפול הנדרש.

טיפולים במרכז שלנו

ישנם מספר דרכים לטיפול בנוזלים באוזניים אצל מבוגרים, כאשר השאיפה היא להביא לפתרון הבעיה באמצעות טיפולים שאינם ניתוחיים. טיפולים אלו נקבעים בהתאם לאבחנה ועשויים לכלול תרופות לטיפול באלרגיה, שטיפות אף במי מלח, אנטיביוטיקה, תרסיסי אף שונים, סטרואידים ומכשירי עזר לאיזון לחצים. במקרים מסויימים כאשר טיפול שמרני אינו מספק תישקל התערבות כירורגית.

במקרים בהם מקור הבעיה הוא תפקוד לקוי של תעלת אוסטכיוס, ניתן להציע טיפול שמרני שמטרתו הרחבת התעלה באמצעות בלון הנמצא על קצה צנתר המוחדר לתעלה בפעולה אנדוסקופית דרך חלל האף. דוגמא נוספת להתערבות כירורגית היא כריתת השקד השלישי (אנדואיד) אשר עשוי להוות מקור חסימתי לפתח תעלת אוסטכיוס ועל ידי כך להפריע לתהליך השוואת הלחצים. כמו כן, במרכז הרפואי א.ר.ם ניתן לעבור ניתוח להכנסת צינוריות אוורור (כפתורים), מדובר בפרוצדורה כרורגית פשוטה במהלכה יוצר המנתח חור קטן בתופית, לאחר שאיבת הנוזלים מן האוזן התיכונה מחדיר דרך אותו חור צינורית קטנה שנשארת על עור התוף ותפקידה להחליף באופן זמני את תפקיד תעלת האוסטכיוס על ידי השוואת לחצים. צינורית זו נפלטת באופן ספונטני בממוצע כשמונה חודשים לאחר הפעולה. לאחר כל פרוצדורה כרורגית יש להשאר במעקב של הרופא המנתח במשך תקופה מסויימת בהתאם לאבחנה והטיפול.

1. במצב של דלקות אוזניים חוזרות.

2. במצבים בהם מצטברים נוזלים באוזן התיכונה מאחורי עור התוף אשר גורמים לליקוי שמיעה ובהמשך לפגיעה באוזן.

3. כאשר קיימת שקיעה מתקדמת של עור התוף (הנובעת מלחץ שלילי יחסי בחלל האוזן התיכונה).

טרם הניתוח יש צורך בצום של 6 שעות. ניתן לשתות מים בלבד עד שעתיים לפני הניתוח.

הניתוח מבוצע בהרדמה כללית קצרה ושטחית (ע"י מסיכה בלבד וללא הנשמה מלאכותית) באמצעות מיקרוסקופ. מבוצע ניקור של עור התוף, שאיבת הנוזלים הנמצאים מאחורי עור התוף באוזן התיכונה, והכנסת צינורית מיקרוסקופית לפתח הקטן שנוצר בעור התוף בכדי לאפשר המשך אוורור של האוזן ואיזון לחצים תקין למספר חודשים.

הניתוח אינו מלווה בכאב ולמעשה כמעט ואינו מורגש.

לאחר התאוששות של כשעה, הילד משוחרר לביתו. ניתן לחזור לפעילות מלאה ביום למחרת.

צינורית נשארת במקום באופן ממוצע כשנה עד שנתיים. לאחר כשנה מרבית הצינוריות נפלטות והנקב בעור התוף שהן משאירות מאחוריהן נסגר מאליו.

1. הפרשה מהאוזן למשך מספר ימים, בעיקר בזמן צינון (בכ-25% מהילדים). אינה מלווה בחום או בכאב ומטופלת במי-חמצן 3% וטיפות אוזניים מיוחדות.

2. ב 3-5% ההפרשה עלולה להיות ממושכת. במקרה נדיר של הפרשה מתמדת דרך הצינורית למרות טיפול מקומי ובאנטיביוטיקה, לעיתים שוקלים להוציא את הצינורית או להחליפה בצינורית חדשה עקב חשש שהדלקות והזיהום מקורם מתגובה לצינורית עצמה.

3. סיכון נדיר (3%) הוא היווצרות נקב בעור התוף לאחר פליטת הכפתור. במידה ולא נסגר באופן ספונטני, יהיה צורך לסגור את הנקב בניתוח מיוחד בגיל מאוחר יותר.

4. לאחר פליטת הצינוריות עלולה לחזור הבעיה שבגינה הוכנסו בפעם הראשונה (נוזלים וליקוי שמיעה, דלקות אוזניים או שקיעת עור התוף). מצב זה קורה בכ-20% מהילדים שעברו ניתוח כפתורים. במידה ובניתוח הראשון הוסר גם השקד השלישי יורדים הסיכויים לחזרת המחלה לכ 5-8%. במצבים אלו יהיה צורך להכניס צינורית אוורור פעם שנייה. (בילדים שעברו תיקון חך שסוע והוכנסו כפתורים הסיכוי להישנות גבוה יותר ועומד על כ-50%)

5. במצב נדיר שבו הצינורית לא נפלטה מעצמה לאחר כשנתיים, יש להוציאה בסופו של דבר בהרדמה כללית קצרה בכדי להימנע מנזק קבוע לעור התוף. דבר זה רלוונטי בעיקר בילדים מעל גיל 6.

1. מצב בו הוכנסה הצינורית עקב דלקת אוזן חוזרת: כל עוד הצינורית במקום היא מפחיתה/מונעת דלקות אוזן חוזרות. גם אם מתפתחת בכל זאת דלקת, הנוזל הדלקתי – מוגלתי מתנקז רך הצינורית החוצה והסבל של החולה קטן בהרבה מאשר בדלקת אוזן ללא צינורית. הטיפול הוא פשוט יחסית- ניקוי במי חמצן 3% והזלפת טיפות אוזניים למשך מספר ימים ולרוב אינו מצריך אנטיביוטיקה דרך הפה. כמו כן הסיכון לסיבוכים קטן הרבה יותר.

2. במצב בו הוכנסה הצינורית עקב נוזלים באוזן התיכונה אשר גרמו לליקוי שמיעה: צינורית האוורור מאפשרת אוורור האוזן ועל ידי כך שוב יש אוויר באוזן התיכונה ולא נוזל, דבר שמאפשר שוב לעור התוף לנוע בחופשיות ומשפר את ליקוי שמיעה שנבע מהצטברות הנוזלים באוזן. אוורור האוזן מפחית גם את הסיכון לנזקים נוספים לעור התוף.

3. במצב בו הוכנסה הצינורית עקב שקיעה מתקדמת של עור התוף: הצינורית משווה לחצים בין חלל האוזן התיכונה והסביבה החיצונית וכך מונעת שקיעת עור תוף.

בניגוד לעבר, אין כיום המלצה לשימוש קבוע באטמי אוזניים בזמן חשיפה למים. מסתבר שהתועלת שלהם נמוכה מאוד ואינה מצדיקה את ה”מאבק” בילד והעיסוק הנוסף של ההורים בכך.

מומלצת בדיקת שמיעה חוזרת במהלך שלושת החודשים הראשונים לאחר הכנסת הכפתורים וביקורת רופא אא”ג. לרוב השמיעה חוזרת למצב תקין מיד ביום הניתוח.

צינוריות האוורור (“הכפתורים”) נפלטים לבד לאחר תקופה של שנה עד שנתיים. לצורך מעקב רצוי שהאוזניים תיבדקנה ע”י רופא (בדר”כ אפשר גם ע”י רופא הילדים) פעם ב 4-6 חודשים בכדי לראות מה מצב הכפתורים. לאחר פליטתם מומלצת בדיקת רופא אא”ג בכדי לוודא שהכפתורים אכן יצאו, שעור התוף החלים ושלא הצטברו שוב נוזלים באוזניים (עשוי לקרות בכ-20% מהילדים).

הסיבה הנפוצה ביותר לליקוי שמיעה בילדים הינה הצטברות נוזלים (תפליט) באוזן התיכונה, מאחורי עור התוף. במצב רגיל חלל האוזן התיכונה מלא באוויר וכך עור התוף יכול לנוע בחופשיות כתגובה לקול ולהעביר את גלי הקול לשרשרת עצמות השמע ומשם לשבלול. בילדים מנגנון האוורור הטבעי של האוזן התיכונה אינו בשל במקרים רבים ולכן מצטברים של נוזלים המופרשים מהאוזן עצמה ואינם מתפנים (זאת אומרת שהנוזלים אינם נכנסים מבחוץ באמבטיה או בבריכה).

נוזלים באוזניים יכולים לגרום לירידת שמיעה היכולה להוביל לקושי באינטראקציה חברתית ובחלק מהמקרים אף לעיכוב בהתפתחות הדיבור. הילד שומע כאילו שיש לו אטם אוזניים "קבוע".

נוזלים יכולים להצטבר באוזן התיכונה גם במצבים של צינון פשוט ורובם זמניים ויחלפו לבד תוך זמן מה- בין מספר ימים ועד 3 חודשים. לכן, ברוב הילדים, בירור וטיפול יתחילו רק לאחר שהנוזלים נראו באוזניים מעל ל 3 חודשים (רק במצבים חריגים כגון חיך שסוע, ליקוי ראיה, אוטיזם, דלקות אוזניים חוזרות, שקיעה של עור התוף או עיכוב משמעותי בדיבור ישקלו בירור וטיפול מוקדם יותר).

במידה ואכן הנוזלים לא נספגו לאחר 3 חודשים מומלצת בדיקת שמיעה המתבצעת במכון שמיעה. מתחת גיל 3 מתבצעת הבדיקה באמצעות רמקולים וללא אוזניות וע"י שתי קלינאיות תקשורת. לעיתים מתבצעת גם בדיקת טימפנומטריה שבודקת את יכולת התנועה של עור התוף ויכולה לתת תוצאות שיצביעו על איזון לחצים תקין ותנועתיות תקינה (A), על חוסר תנועתיות של עור התוף כמו במצבים של נוזלים, נקב בעור התוף או המצאות צינורית אוורור (כפתור) תקינה ומתפקדת (B), או על תת-לחץ באוזן התיכונה (ואקום) העלול לגרום לשקיעת עור התוף או על נטייה להצטברות נוזלים חוזרת בעתיד (C).

ליקוי שמיעה קל מוגדר בצורך בהגברה של הצליל ב 25 דציבל לצורך זיהוי תגובה אצל הילד.

בליקוי שמיעה קל (25-40 דציבל) ניתן להציע טיפול שישפר את איכות חייו של הילד, במיוחד עם יש חשד לעיכוב בהתפתחות דיבור. במידה ומחליטים לא לטפל אז יש צורך במעקב כל 3-4 חודשים עד שהנוזלים נעלמים לבד. במידה ומופיע ליקוי שמיעה חמור יותר או מופיעה שקיעה של עור התוף- דרושה התערבות בהקדם.

הטיפול הנפוץ והיעיל ביותר הוא ניקוז של הנוזלים מבעד עור התוף (בהרדמה כללית קצרה) והשארת צינורית אוורור מיקרוסקופית  שתמשיך באוורור האוזן (ניתוח כפתורים).

טיפול אחר שלעיתים ניתן לנסות בילדים גדולים (מעל גיל 5) הוא תרגילים להחדרת אוויר לאוזן התיכונה במכשירים כגון Oto-vent או Ear-popper. טיפולים אלו דורשים שיתוף פעולה והתמדה מצד הילד למשך מספר שבועות. במידה ומושג אוורור, אין וודאות לגבי משך הזמן שיישאר ברגע הפסקת תקופת התרגול.

בליקוי שמיעה מעל 40 דציבל ישנה המלצה גורפת לניתוח כפתורים כיון שהוכח שליקוי שמיעה כזה פוגע בהתפתחות הילד.

למידע נוסף לגבי ניתוח כפתורים (החדרת צינוריות אוורור) לחץ כאן