Category Archives: כל הנושאים

BAHA הינו מכשיר שמיעה מושתל המעוגן בעצם. המונח "BAHA" הינו ראשי תיבות של  BONE ANCHORED HEARING AID. מכשיר זה מתבסס על העברת הקול דרך עצם הגולגולת ישירות לאוזן הפנימית וע"י כך עוקף את האוזן החיצונית והתיכונה.

BAHA מיועד לאנשים הסובלים מליקוי שמיעה הולכתי (פגיעה באוזן החיצונית או התיכונה) או ליקוי שמיעה מעורב (קיום פגיעה מסוימת בשבלול של האוזן הפנימית בנוסף לפגיעה באוזן החיצונית או התיכונה) שאינו ניתן לתיקון כירורגי או לשיקום בעזרת מכשירי שמיעה רגילים.

במונח "ליקוי שמיעה מעורב" הכוונה למצב בו יש בנוסף לליקוי השמיעה ההולכתי קיימת גם פגיעה מסוימת בשבלול. על מנת שניתן יהיה ליהנות משימוש במכשיר BAHA חייב להיות תפקוד של שבלול ברמה סבירה, לפחות באוזן אחת. כאשר תפקוד השבלול ירוד בשתי האוזניים לא ניתן להפיק תועלת מ BAHA  (אך ניתן להפיק תועלת משתל שבלול).

המערכת כוללת שתל עשוי טיטניום שהינו בורג המושתל בעצם הגולגולת. אל הבורג מחוברת לחצנית הבולטת מעל לעור. מעבד הקול החיצוני נצמד אל הלחצנית.

מעבד הקול קולט גלי הקול ומתמיר אותם לרטט המועבר דרך הלחצנית והשתל ישירות לאוזן הפנימית.

הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או מקומית,  בשני שלבים או בשלב אחד.  לאחר גילוח של האזור המיועד להשתלת הבורג מבצעים  חתך בעור הקרקפת וחושפים את העצם שמאחורי האוזן, הקרויה עצם המסטואיד. בורג הטיטניום מושתל בעצם המסטואיד.

שלב החיבור של המעבד לבורג מתבצע כשלושה חודשים לאחר שבורג הטיטניום מושתל. ההמתנה נדרשת לתהליך קליטת הבורג לתוך רקמת העצם והפיכתו לחלק ממנה.

ניתוח זה מיועד לטיפול בדלקות אוזן כרוניות עם או בלי כולסטאטומה. כולסטאטומה הינה מצב בו עור צומח בתוך האוזן התיכונה והמסטואיד. ללא טיפול גורמות דלקות אוזן כרוניות להרס מבני האוזן וזיהום וכן להרס המעטפת של האוזן (כלומר, עלולות לחדור לחלל התוך גולגולתי). מחלות אלו עקשניות ונוטות מאוד להתפשט. לגבי כולסטאטומה, הטיפול הוא ניתוחי ואין טיפול שאינו ניתוחי ונטיית המחלה לחזור גבוהה מאוד. לכן בחלק גדול של המקרים משמעותו של הטיפול הניתוחי הינו יותר מאשר ניתוח אחד.

מטרות הטיפול בכולסטאטומה הינן להשיג בעזרת מספר ניתוחים קטן ככל האפשר (פי סדר החשיבות):

1. אוזן בטוחה מבחינה רפואית כללית

2. אוזן יבשה ונוחה

3. שמיעה טובה ככל האפשר (על ידי שיקום כירורגי או טכנולוגי או שילוב ביניהם).

המבנים האנטומיים המעורבים במחלות אוזן כרוניות כוללים את האוזן התיכונה והמסטואיד. האוזן התיכונה הינה חלל זעיר המכיל גז הדומה בהרכבו לאוויר. הקיר הצדדי של האוזן התיכונה, זה הפונה לכיוון האוזן החיצונית, הינו עור התוף. באוזן התיכונה קיימת מערכת הגברת קול מכנית המורכבת מעצמות השמע הזעירות אשר זזות כאשר פוגע גל קול בעור התוף ומעבירות את גל הקול אל השבלול. האוזן התיכונה מחוברת בחלקה האחורי למערכת חללים המכילים גם הם, בדומה לאוזן התיכונה, גז. מערכת חללים אלו קרויה מסטואיד. החיבור הטבעי בין חלל האוזן התיכונה וחלל המסטואיד הינו צר מאוד ולמעט מעבר זה קיימת מחיצה ברורה, עשויה עצם, בין האוזן התיכונה למסטואיד. קיר העצם שבין שני מבנים אלו הינו הקיר האחורי של האוזן התיכונה אשר הינו המשכי לקיר האחורי של האוזן החיצונית.

האתגרים הכרוכים בניתוחים אלו מתחלקים לקשיים כלליים של ניתוחים וסיכונים ספציפיים של ניתוחי אוזן וקשיים ספציפיים למחלות אוזן כרוניות זיהומיות.

קשיים כללים של ניתוחים: סיכוני הרדמה כללית, סיכוני דימום וזיהום כמו בכל ניתוח, תרדמת העור באזור החתך לכמה חודשים, בעיות צלקת.

קשיים ספציפיים לניתוחי אוזן: קשיים אלו מקורם במבנים האנטומיים הנמצאים באוזן. המבנים האנטומיים הללו הינם עצמות השמע, האוזן הפנימית ובה מנגנון השמיעה ושיווי המשקל, ועצב הפנים. כיון שסיכונים ניתוחיים אלו הינם למעשה סיכוני המחלה (שכן האופי ההרסני של המחלה מוביל אותה בסופו של דבר לפגוע במבנים אלו) חשוב לטפל במחלה.

עצב הפנים הוא העצב שמזיז את הפנים. כדי להקטין את הסיכון לפגיעה בו, הניתוח צריך להתבצע ע"י מנתח/ת מנוסים מאד, יש לבחון בצילום CT את המסלול האנטומי  של העצב (לרוב המסלול נורמלי ורגיל)  וצריך להשתמש בזמן הניתוח במוניטור לעצב הפנים.

ככל שהמחלה פחות מפושטת סיכוני הניתוח נמוכים יותר. לכן חשוב לטפל המחלה מוקדם ככל האפשר.

קיימים באופן כללי שני סוגי ניתוחי מסטואיד המבוצעים לצורך טיפול בכולסטאטומה,  Canal wall up mastoidectomy with tympanoplasty  ו Canal wall down mastoidectomy with meatoplasty . Canal wall up mastoidectomy with tympanoplasty הינו בעיקרון הניתוח המועדף שכן בו שומרים על המבנה האנטומי של המערכת אוזן תיכונה-מסטואיד-אוזן חיצונית ובמיוחד על הקירות המפרידים בינהם, ובו משחזרים את עור התוף. לאחר שמנקים את הכולסטאטומה. לאחר ניתוח זה קל יותר להגיע לאוזן יבשה ונוחה וקל יותר להשיג שיקום שמיעה, הן כירורגי והן טכנולוגי. אולם  כאשר ניתוח זה מבוצע לצורך טיפול בכולסטאטומה (אשר יש לה כמוזכר לעיל נטייה רבה לחזור) הסיכוי  שלה לחזור לאחריו הוא כ 30%, לכן יש צורך בניתוח "הסתכלות שניה"  (2nd look)6-12 חודשים אחרי הניתוח הראשון. כלומר הטיפול הניתוחי הראשוני במידה ומבוצע Canal wall up mastoidectomy with tympanoplasty כולל שני ניתוחים. מטרת הניתוח החוזר המתוכנן הינה לבדוק כי המחלה לא חזרה. במידה והמחלה אכן לא חזרה מבצעים שיקום של עצמות השמע אם אפשר. במידה והמחלה חזרה שוקלים ביצוע canal wall down mastoidectomy.

ככלל Canal wall up mastoidectomy with tympanoplasty אינו מבוצע במידה והמחלה כבר הרסה חלקים ניכרים מהקיר שבין האוזן התיכונה  והמסטואיד או שהמחלה כל כך חודרנית שלא ניתן לסלקה תוך שמירה על הקיר המפריד בין האוזן התיכונה למסטואיד. במקרים אלו יש לבצע Canal wall down mastoidectomy with meatoplasty שהינו ניתוח בו האוזן התיכונה, המסטואיד ותעלת האוזן החיצונית מאוחדים לחלל משותף ופתח התעלה החיצונית מורחב (להרחבה זו של פתח תעלת האוזן החיצונית קוראים meatoplasty). לא נעשה בניתוח זה שחזור של חלל האוזן התיכונה.  באופן כללי לא נשמרת בנתוח זה אופציה לשיקום שמיעה כירורגי על ידי פרוטזות פשוטות, אך גם אין צורך בניתוח חוזר מתוכנן.  כלומר הטיפול הראשוני כולל ניתוח אחד ובכך יתרונו. המצב המתקבל לאחר סוג זה של ניתוח לא מאפשר הרטבת האוזן. כעיקרון קיימת אופציה נוספת הכוללת ביצוע Canal wall down mastoidectomy  עם שיחזור עור התוף, מה שיאפשר שיקום שמיעה כירורגי אם ההבראה אכן תשמור על חלל תוף מאוורר וכן קיימת אופציה לבניה מחודשת של הקיר של האוזן התיכונה והאחורית.

יש צורך בביקורת קבועה אצל הצוות המטפל לשנים רבות מאוד. לפחות עשר שנים לאחר שמושגת שליטה מליאה במחלה והיא לא חזקה. תדירות הביקורות נקבעת על ידי הצוות המנתח. בנוסף, יש להגיע לבדיקה בכל פעם שהאוזן רטובה או נוזלת.

פורסם ב "my-net כפר סבא".

בפעם הראשונה בישראל התקיים במרכז הרפואי 'מאיר' כנס מיוחד בנושא אף-אוזן-גרון וניתוחי ראש צוואר המיועד לאוכלוסיית הילדים. כ-100 רופאי א.א.ג המתמחים בילדים מכל רחבי הארץ הגיעו לכנס במטרה לשמוע על חידושים בתחום, פתרונות יצירתיים לניתוחים מורכבים ודרכי התמודדות עם דילמות בתחום הטיפול.

הכנס התקיים ביוזמתו וניהולו של ד"ר יניב אבנר, מנהל יחידת א.א.ג ילדים במרכז הרפואי 'מאיר' ובא.ר.ם אסותא רמת החייל, ובהשתתפות רופאי א.א.ג וכירורגים ראש צוואר ילדים מכל רחבי הארץ. הכנס התמקד ביצירת מודעות כללית בקרב הרופאים המטפלים בבעיות ראש צוואר בילדים, חידושים בתחום רפואת א.א.ג ילדים, וכן, הוצגו מקרים מורכבים בהם נתקלו הרופאים והפתרון שניתן להם.

בין הנושאים שעלו לדיון היו הדילמות איתן מתמודדים רופאי א.א.ג ילדים בעבודה היומיומית, בעיות אוזניים והקשר שלהן לשקד השלישי, טיפול נכון לאחר ניתוח כפתורים וניתוח שקדים והאם חיוני אשפוז לאחר הקטנת שקדים וריור בקרב ילדים. בנוסף, נערך פאנל בנושא הקמת חוג א.א.ג ילדים בישראל שלא קיים עד כה, במטרה ליצור גוף שהינו סמכות רפואית ושיקדם את הנושא הן בקרב הרופאים, האקדמיה, המחקר והן בהתנהלות מול משרד הבריאות.

 ניתוח סטפדקטומי הוא שיקום מערכת עצמות השמע אשר נפגעה עקב אוטוסקלרוזיס.

אוטוסקלרוזיס הינה פגיעה בעצמות השמע המתאפיינת בחוסר תנועתיות של עצם השמע הקרויה ארכובה. כתוצאה מכך הקול אינו מועבר אל השבלול ביעילות הנדרשת ונוצר ליקוי שמיעה הולכתי. לעיתים התהליך מתרחב ומערב את האוזן הפנימית (השבלול), כתוצאה מכך נגרם גם ליקוי שמיעה תחושתי עצבי בנוסף לליקוי השמיעה ההולכתי.

בניתוח זה מוחלפת הארכובה המקובעת בפרוטזה ניידת. ניתוח זה מטפל בבעיית השמיעה הנובעת מקיבוע של הארכובה, מצב המאפיין אוטוסקלרוזיס.  הניתוח מתחיל בהסתכלות אל האוזן התיכונה ( MIDDLE EAR EXPLORATION), ורק אחרי שפותחים את האוזן ורואים כי הבעיה הינה אכן קיבוע של הארכובה, מבוצעת החלפת  הארכובה המקובעת בפרוטזה הניידת. אם בעת ההסתכלות אל האוזן התיכונה נמצא כי לא מדובר בקיבוע של הארכובה אלא בבעיה אחרת (כמו למשל חוסר תזוזה של עצם שמע אחרת או חוסר המשכיות של עצמות השמע), מטפלים בה אם ניתן. מרבית המקרים בהם מבוצעת הסתכלות אל האוזן התיכונה בחשד לקיבוע של הארכובה, מתבררים בעת הניתוח ככאלו ומבוצע ניתוח סטפדקטומיה.

אוטוסקלרוזיס הינה פגיעה בעצמות השמע המתאפיינת בחוסר תנועתיות של עצם השמע הקרויה ארכובה. כתוצאה מכך הקול אינו מועבר אל השבלול ביעילות הנדרשת ונוצר ליקוי שמיעה הולכתי.
לעיתים התהליך מתרחב ומערב את האוזן הפנימית (השבלול), כתוצאה מכך נגרם גם ליקוי שמיעה תחושתי עצבי בנוסף לליקוי השמיעה ההולכתי.

שמיעה תקינה הינה מצב בו סף השמיעה נמצא בתחום הנורמה. שמיעה נמדדת בעזרת בדיקת שמיעה (אודיוגרם) אשר בה מודדים מהו הצליל הנמוך ביותר אותו יכול הנבדק לשמוע.

שמיעה תקינה מותניית בתפקוד תקין של כל מרכיבי מערכת השמיעה שהם מרכז השמיעה במוח, עצב השמיעה, האוזן הפנימית (השבלול של האוזן), מערכת ההגברה המכנית של האוזן התיכונה (עצמות השמע ועור התוף) ותעלת האוזן החיצונית. 

האוזן התיכונה הינה חלל זעיר המכיל גז הדומה בהרכבו לאויר. הקיר הצדדי של האוזן התיכונה, זה הפונה לכיוון האוזן החיצונית, הינו עור התוף. באוזן התיכונה קיימת מערכת הגברת קול מכנית המורכבת מעצמות השמע הזעירות אשר זזות כאשר פוגע גל קול בעור התוף ומעבירות את גל הקול אל השבלול.

ליקוי שמיעה הינו מצב בו סף השמיעה גרוע מסף השמיעה התקין. ליקויי השמיעה השכיחים נובעים מפגיעה בשבלול או מבעיה באוזן התיכונה כגון מילוי של האוזן התיכונה בנוזל או חומר מוצק (במקום גז) אשר לא מאפשר לעצמות השמע לנוע, פגיעה בעצמות השמע (חוסר המשכיות של עצמות השמע או חוסר תזוזה שלהן) או נקב בעור התוף.

למידע על הטיפול באוטוסקלורוזיס- ניתוח סטפדקטומיה- לחץ כאן

ניתוח טימפנופלסטיקה מתבצע במקרים בהם קיים נקב בעור התוף. נקב בעור התוף הינו אחד מסוגי מחלת האוזן התיכונה הכרונית. האוזן תיכונה הינה חלל זעיר המכיל גז הדומה בהרכבו לאויר. הקיר הצדדי, הפונה החוצה, הינו עור התוף. באוזן התיכונה קיימת מערכת הגברת קול מכנית המורכבת מעצמות השמע הזעירות אשר זזות כאשר פוגע גל קול בעור התוף. עור תוף שלם הינו תנאי הכרחי לתיפקוד תקין של האוזן ולבריאותה. נקב בעור התוף יכול להתפתח עקב דלקות אוזן (בילדות או בגיל מבוגר יותר) או חבלה (עקב מכשיר חד, הדף, פיצוץ, שינויי לחץ חיצוני גדולים המהירים כמו צלילה).

כאשר קיים נקב בעור התוף האוזן פתוחה לסביבה החיצונית ועלולה להזדהם. במקרה כזה חשוף החולה לסיכוני מחלות האוזן הכרונית שהינם בעיקרם זיהומיים (לאוזן ולסביבתה). כמו כן לטווח ארוך, עקב היות האוזן פתוחה, עלולה להתפתח פגיעה נוספת בשמיעה הן עקב פגיעה במערכת הגברת הקול המכנית של האוזן התיכונה (לרבות הסתיידות של עצמות השמע) והן עקב פגיעה באוזן הפנימית.

במקרה של התפתחות זיהום, יכול להיווצר מצב בו יהיה צורך לנתח באופן לא מתוכנן (מבחינת מקום, זמן וצוות מנתח) דבר העלול להוריד את סיכויי ההצלחה של הניתוח. לכן מומלץ לטפל בבעיה באופן מתוכנן ("אלקטיבי"). לסיכום, בהתאם לסטנדרטים רפואיים כאשר קיים נקב בעור התוף יש לסגור אותו.

1. להגיע לאוזן בטוחה מבחינה רפואית כללית. זאת ניתן להשיג אם עור התוף שלם (סגור) ואין חדירה של חומרים וזיהום מבחוץ פנימה.

2. להגיע לאוזן יבשה ונוחה. זאת ניתן להשיג אם עור התוף סגור ומכוסה בעור (כלומר, עור התוף יבש גם מבחוץ) וניתן בנוסף לנ"ל, להרטיב את האוזן ללא חשש מדלקות אוזן חיצונית.

3. להשיג שמיעה טובה ככל האפשר. זאת ניתן להשיג על ידי שיקום ניתוחי של עור התוף ועצמות השמע או על ידי מכשיר שמיעה רגיל או מושתל.

במידה ועצמות השמע תקינות, סגירת הנקב צפויה לשפר גם את השמיעה. אם יש ליקוי בעצמות השמע, סגירת הנקב אינה צפויה לשפר את השמיעה, אולם לאחר שהנקב סגור, ניתן בחלק גדול של המקרים לשקם את השמיעה על ידי תיקון של עצמות השמע. ניתוח לתיקון עצמות השמע ישקל אם נראה כי קיים סיכוי מספיק גבוה להשגת תוצאה שמיעתית טובה מספיק בעזרתו (דבר המותנה בין השאר במצב עצמות השמע). במידה ונראה כי אין סיכוי גבוה מספיק להשגת תוצאה שמיעתית טובה בניתוח לתיקון עצמות השמע יבוצע השיקום השמיעתי בעזרת טכנולוגיה (מכשיר שמיעה רגיל או מושתל).

אל עור התוף ניתן להגיע בגישות שונות, דרך חתך מאחורי האפרכסת, ישירות דרך תעלת האוזן החיצונית או בעזרת הרחבה של פתח תעלת האוזן החיצונית. לכל גישה יתרונות וחסרונות ובחירת הגישה לעור התוף שונה מאוזן לאוזן לפי סוג ומיקום הנקב ורוחב תעלת האוזן החיצונית. בניתוח מנותק עור התוף חלקית ממקומו ומוכנס טלאי של רקמה רכה לכיסוי הנקב. לאחר מכן מוחזר עור התוף עם הטלאי למקומו. בעת הניתוח ממלאים את האוזן החיצונית והתיכונה בחומר רך אשר במהלך השבועות הראשונים שלאחר הניתוח, במקביל להבראה שלאחר הניתוח, נמס ונעלם. הסיכוי לסגירה מוצלחת של נקב הינו גבוה (75-95%) ותלוי בסוג הנקב, מיקומו, ניתוחי אוזן בעבר וסיבת המחלה.

למרות שבעקרון, בהתאם לסטנדרטים רפואיים מקובלים כאשר קיים נקב בעור התוף יש לסגור אותו מהסיבות שהוזכרו לעייל על מנת למזער את הנזקים הנילווים לנוכחות נקב בעור התוף, ישנם מצבים שנאלצים להמנע מסגירת נקב ודוחים את סגירתו למועד מאוחר יותר. מצבים אלו הינם:

1. כאשר יש נקב יבש לא גדול בעור התוף ודלקות אוזן חריפות חוזרות באוזן הנגדית המצביעות על נטיה של החולה (הכונה לילדים) לפתח דלקות חריפות חוזרות אשר טרם חלפה, סגירת הנקב עלולה תוביל להתפתחות מחודשת של דלקות חריפות בצד המנותח (אשר מהן לא סבל החולה כל עוד היה לו נקב למרות נטייתו לפתחן) ותוביל קרוב לודאי לצורך להחדיר צינורית איוורור באוזן שזה עתה סגרנו בה את הנקב. לכן במצבים אלו קיימת נטיה שלא לסגור את הנקב ולהמשיך לעקוב.

2. כאשר יש נקב יבש לא גדול בעור התוף וזיהומים חוזרים באותה אוזן אשר לפי סוג החיידקים שצומחים מתרבית שנלקחת מהאוזן הזו בעת הדלקת ניתן לדעת כי מקורו של הזיהום החוזר הזה הינו בנטיה של החולה (הכונה לילדים במקרה זה) לפתח דלקות חריפות חוזרות אשר טרם חלפה ואשר אינם בהכרח נובעים מהיות האוזן פתוחה. סגירת הנקב במקרה כזה עלולה להוביל להתפתחות מחודשת של הדלקות החריפות ולצורך להחדיר צינורית איוורור באוזן שזה עתה סגרנו בה את הנקב. לכן במצבים אלו קיימת נטיה שלא לסגור את הנקב ולהמשיך לעקוב.

3. כאשר יש נקב יבש לא גדול בעור התוף ודלקת אוזן נסיובית ("נוזלים) באוזן הנגדית המצביעה על נטיה של החולה (הכונה לילדים) לפתח דלקת אוזן נסיובית אשר טרם חלפה.  סגירת הנקב עלולה להוביל להתפתחות מחודשת של דלקת אוזן נסיובית בצד המנותח ולהתפחות לקוי שמיעה הולכתי אשר צפוי להוביל לצורך להחדיר צינורית איוורור באוזן שזה עתה סגרנו בה את הנקב.

4. כאשר יש נקב יבש לא גדול בעור התוף ושקיעת עור תוף באוזן הנגדית. סגירת הנקב עלולה להוביל לשקיעת עור תוף וצורך להחדיר צינורית איוורור גם באוזן בה נסגר הנקב זה עתה.

נקב גדול יחסית או נקב עם נטיה לזיהומים תכופים כאשר החיידקים שמבודדים מהזיהום הינם חיידקים אופיניים לדלקת אוזן כרונית ולא לדלקת אוזן חריפה יש לסגור גם אם יש חשש שלאחר סגירה מוצלחת של הנקב יהיה צורך להחדיר צינורית איוורור שכן נקב כזה הינו בעל שיעור שיבוכים גבוה במיוחד, לטווח קצר וארוך.

גיל צעיר מדי שלעצמו אינו מהווה סיבה למנוע סגירה של הנקב אלא אם כן ברור כי קיימת עדיין מחלת אוזן כרונית פעילה באותו צד או בצד שני (כמוזכר למעלה) אשר תמנע אפשרות לסגור את הנקב בניתוח, תוביל להתפתחות דלקות אוזן חריפות חוזרות או דלקת אוזן נסיובית  או לשקיעת עור תוף לאחר נתוח בחומרה כזו אשר תצריך החדרת צינוריות איוורור לאחר סגירת הנקב.

גיל מבוגר יחסית אינו מהווה סיבה להמנע מסגירת נקב שכן סיבוכי נקבים הינם מסוכנים בגיל המבוגר וצורך בניתוחים לא מתוכננים או דחופים בגיל המבוגר מהווה סיכון יתר שאין הצדקה להוביל את החולה אליו (דחיית טיפול כירורגי נדרש מובילה למצב כזה).

מחלת אוזן כרונית הינה נטיה של החולה וביצוע הניתוח אינו משנה את נטייתו, גם כאשר הנקב נסגר. לכן יש צורך להקפיד על מעקב על ידי הצוות המנתח לאחר הניתוח, גם לאחר שהנקב סגור.

פורסם באתר "Emed".

העתיד כבר כאן: ניתוחים חדשניים המאפשרים שחזור פנים ללא פתיחת פנים הם כבר לא מציאות מדומה. בניתוח ראשון מסוגו בישראל, ובין הבודדים שנעשו כמוהו בעולם, שוחזרו קירות ארובת העין ועצם הלחי של מטופל ללא פתיחה חיצונית של הפנים. השחזור עצמו בוצע באמצעות שתל שהודפס בטכנולוגיית תלת ממד והוכנס דרך מפתח העין (העפעף) ללא חיתוך וצלקות חיצוניות.

גבר בשנות ה-30 לחייו נפצע לפני כשנה באורח קשה בתאונת דרכים. הוא הגיע לבית החולים עם נזק בלתי הפיך שנגרם לו בעין שמאל. ארובת העין נהרסה כליל, הוא איבד את עינו ובמקומה הושתלה לו עין מזכוכית. בשל הפגיעה, והניתוח הראשוני שבוצע בעקבותיה, מוקמה העין נמוך מהעין הנגדית (הימנית), כך שהוא סבל מעיוות קשה של צד שמאל של הפנים, ופגיעה קשה בעצבים, כלי הדם ומערכת הדמעות של עין שמאל (לאחר שצינורית הדמעות התנתקה). כמו כן, נוצר חוסר פרופורציה בפנים שפגע במראה האסתטי בצורה משמעותית. בנוסף, המטופל היה בעל עיניים מלוכסנות ובעקבות התאונה נגרם ניתוק של הגיד שאחראי לצורת העין, ועין זו קיבלה מראה מעוגל ולא התאימה למבנה פניו הייחודי.