אזור חלל הפה הינו נגיש וקל לבדיקה, בוודאי בהשוואה לאיברים פנימיים בגוף. למרות זאת, מחלת הסרטן בחלל הפה מאובחנת לרוב בשלבים מתקדמים. בעקבות כך, השרידות לחמש שנים של החולים יורדת באופן משמעותי. בדיקה פשוטה לאיתור מוקדם של סרטן הפה, הינה כה משמעותית ויכולה להציל חיים!
קיימים מס' סוגים שונים של סרטן שעלולים להופיע בפה. הסוג השכיח והנפוץ ביותר (מעל ל- 90% מהמקרים) הוא הסרטן שנוצר בשכבת הרירית (אפיתל) המצפה את חלל הפה – סרטן מסוג קרצינומה של תאי קשקש.
קרצינומה של תאי קשקש עלולה להופיע בכל אתר בחלל הפה אך כמחצית מהמקרים יופיעו בלשון.
סוג סרטן זה שכיח יותר בקרב גברים ובגיל מבוגר (עשור 7 ואילך). עם זאת, בשנים האחרונות יש מגמת עליה במספר המקרים המאובחנים בקרב נשים ובצעירים.
מדובר בסוג סרטן נפוץ למדי, על אף שאינו מוכר לציבור כמו סוגי סרטן אחרים.
בארה"ב, סרטן הפה והלוע נכלל בין עשרת סוגי הסרטן המובילים בקרב גברים (4% מכלל מקרי הסרטן בשנה). שיעור התחלואה בו עולה על זה של סרטן מסוג ליאוקמיה או סרטן הלבלב, המוכרים לציבור הרבה יותר.
הגורמים העיקריים להתפתחות סרטן הפה הם עישון טבק וצריכה קבועה ומופרזת של אלכוהול. הסיכון עולה באופן משמעותי, כאשר משלבים את צריכת האלכוהול והעישון יחד ובקביעות.
קרצינומה של תאי קשקש עלולה להופיע גם באתרים הסמוכים לחלל הפה. על אף שסוג הסרטן זהה, מאפייני המחלה שונים מבחינת גורמי הסיכון, התגובה לטיפול, סיכויי השרידות של המטופלים ועוד. דוגמא לכך, הוא סרטן הלוע (אזור בסיס הלשון והשקדים) ששיעורי התחלואה בו עולים בשנים האחרונות. הגורם העיקרי להתפתחות סרטן זה הוא נגיף הפפילומה.
לנגיף הפפילומה, מספר רב של זנים ורק מיעוטם קשור להתפתחות של סרטן. נציין כי יש מספר זני פפילומה הקשורים גם בהופעה של יבלות ונגעים מורמים בחלל הפה, אך אלה לרוב אינם מסוכנים כלל.
לקרצינומה של תאי קשקש המופיעה בשפה התחתונה, קיים גורם סיכון משמעותי אחר, והוא חשיפה רבה וארוכת זמן לקרינה אולטרה-סגולה, בעיקר מסוג UVB. סרטן זה אופייני בעיקר לבעלי עור בהיר אשר נחשפו רבות לקרינת השמש לאורך חייהם מתוקף אופי עבודתם (חקלאים, בניין וכדומה) או פעילותם בשעות הפנאי (דייג, רכיבה על אופניים וכדומה).
סרטן הפה עלול להתפתח גם ממצבים מסויימים בחלל הפה, המוכרים כטרום-ממאירים. הכוונה לנגעים ולמחלות ספציפיים הנוטים להיות בפה באופן כרוני, מתמשך. יש להדגיש כי רק מיעוטם עלול במשך הזמן להשתנות לסרטן. למרבה הצער, עם כל המחקרים המעמיקים בתחום, לא נמצאו עדיין כלים מוכחים לחזות בדיוק באילו אנשים ומצבים יחול שינוי ממאיר ובאילו לא.
עם זאת, בדיקה קבועה של חלל הפה יכולה להציל חיים.
באמצעות בדיקה פשוטה של חלל הפה, ניתן להבחין בהסתכלות ובמישוש בשינויים בריריות הפה. כל רופא/ת שיניים יכולים לבצע בדיקה כזו. במקרה שממצא חריג אינו חולף מעצמו או לאחר שניתן לו טיפול ראשוני – יש להיבדק גם על ידי מומחה לרפואת הפה.
זיהוי שינויים חריגים בראשיתם, עשוי להעלות את שיעור האבחון המוקדם של סרטן הפה ומתוך כך לשפר את סיכויי החולים להחלים.
בראש ובראשונה, חשוב להדגיש שסרטן הפה – הוא סרטן שניתן למנוע!
גמילה מעישון, צריכה מתונה, אם בכלל, של אלכוהול, חשיפה מבוקרת לשמש ושימוש באמצעי הגנה מפני קרינה אולטרה-סגולה, כמו גם, הקפדה על תזונה בריאה ואורח חיים בריא, יכולים לצמצם משמעותית את הסיכון לחלות בסרטן זה.
הממצא ייבדק תחילה על ידי המומחה לרפואת הפה באמצעות הסתכלות ומישוש ובהתאם לצורך גם על ידי אמצעים נוספים, כמו לקיחת דגימה מהרקמה (ביופסיה) לצורך בדיקה מיקרוסקופית, הפנייה לבדיקות דם, לקיחת משטח לתרבית ועוד.
בהתאם לאבחנה הסופית, יקבע סוג הטיפול, הצורך בהפנייה לרופאים מתחומים אחרים ואם יש צורך בהמשך מעקב סדיר במרפאה לרפואת הפה.
טרם נמצא טיפול שמרפא אפטות ומעלים אותן לגמרי. עם זאת, ישנם תכשירים שונים שמסייעים בהקלה על הכאב ובהפחתת תדירות הופעתן של האפטות.
מומלץ לערוך בירור מקיף על ידי מומחה לרפואת הפה בכדי לשלול גורמים אפשריים מקומיים או סיסטמיים.
במקרים בהם הכיבים קשורים לחסרים תזונתיים או למצבים רפואיים מסויימים, זיהוי ואבחון הבעיה הרפואית שברקע, הטיפול בה או איזונה – ישפיעו לטובה גם על הופעת האפטות בחלל הפה. לעיתים, דרך האפטות בפה ניתן לגלות מחלות אחרות שטרם אובחנו.
מומחה לרפואת הפה יוכל גם לזהות ולטפל בבעיות בפה ובשיניים ה"מעודדות" הופעה של אפטות או מחמירות את תדירותן או משך הזמן עד לריפוי.
ברוב המקרים, האפטות הן מהסוג המינורי ואופן התחלואה בהן פשוט, כך שלא נדרש טיפול מיוחד. בדרך כלל מושגת הטבה מספקת באמצעות שטיפות חיטוי ו/או חומרי אלחוש מקומיים.
טיפול תרופתי נדרש בעיקר במצבים המורכבים, בהם התכיפות של הופעת האפטות גבוהה או שהן מלוות בכאב משמעותי, הגורר עימו מגבלה ניכרת בתפקוד הפה (כגון קושי באכילה או בדיבור).
בהתאם לחומרת המצב ולרקע הרפואי של המטופל/ת, ניתן להתאים משחות, שטיפות פה טיפוליות ולעיתים גם טיפול תרופתי בכדורים, בכדי למתן את עוצמת הכאב, להאיץ את הריפוי ואולי אף להפחית את תדירות ההופעה של האפטות. בכך, ניתן לאפשר למטופל/ת חזרה מהירה יותר לתפקוד ולשפר את איכות החיים.
בניגוד לדעה הרווחת – לא כל "פצע" בפה הוא אפטה.
קיימים זיהומים נגיפיים הגורמים בין היתר, לכיבים בחלל הפה הדומים במראה שלהם לאפטות. זיהומים אלה, שכיחים אמנם בעיקר בקרב פעוטות וילדים צעירים אך גם מבוגרים עלולים לחלות בהם, והם מדבקים מאוד. לחלקם טיפול ייעודי במידה שהמחלה מאובחנת בזמן. בכל מקרה הטיפול במחלות אלה שמקורן בנגיפים, שונה מזה שניתן לאפטות "אמיתיות".
בריריות חלל הפה עלולים להופיע פצעים שמקורם במחלות אוטואימוניות שונות. גם פצעים אלה מאובחנים לפעמים ב"טעות" כאפטות כאשר למעשה מדובר במחלות שונות לגמרי, הדורשות התייחסות רפואית וטיפולים תרופתיים מסויימים מאוד.
בנוסף, חשוב לזכור שכל כיב/פצע שאינו נרפא ומחלים לחלוטין בתוך שבועיים, גם אם אינו כואב, מחייב בירור של מומחה לרפואת הפה כדי לוודא שאין מדובר בבעיה מסובכת יותר.
אפטות הן בעיה שכיחה מאוד באוכלוסייה, הבאה לידי ביטוי בהופעה חוזרת ונשנית של כיבים (פצעים) כואבים מאוד בחלל הפה. מצב זה מכונה – דלקת אפטוטית חוזרת.
הכיבים, שצורתם עגולה או אליפטית מכוסים בשכבת פיברין (ומכאן צבעם הצהוב/לבן) והם מוקפים הילה אדומה. לרוב, אפטות מופיעות לראשונה, בשנות הילדות או בגיל הנעורים.
לרוב, האפטות הן מסוג Minor Aphtha – אפטות קטנות שגודלן נע בין 2-5 מ"מ, אשר חולפות מעצמן לאחר 7-10 ימים. לעיתים, עלולים להופיע מספר כיבים כאלה בחלל הפה, בו-זמנית.
לעיתים רחוקות, האפטות עלולות להיות גדולות יותר, ולהגיע לקוטר של 1-3 ס"מ. חלקן גם עמוקות. זמן הריפוי וההחלמה של אפטות מסוג זה, המכונות מאג'וריות – Major Aphtha , הינו איטי ועלול להימשך מספר שבועות.
ישנם מצבים בהם האפטות מופיעות כאוסף של מספר כיבים קטנים, בקוטר של 1-2 מ"מ כל אחד. בשל הדמיון במראה בפה לפצעים הנגרמים מנגיף ההרפס סימפלקס, אפטות אלו מכונות הרפטיפורמיות, כלומר, דמויות-הרפס. בדומה לאפטות המינוריות, השכיחות, גם אפטות אלו נוטות לחלוף מעצמן תוך 7-10 ימים.
ניתן לסווג אפטות לא רק על פי המראה והגודל, אלא גם על פי מידת החומרה שלהן כפי שהיא מתבטאת בתדירות הופעתן, מספר הפצעים המופיעים יחד בו-זמנית, עוצמת הכאב ומידת ההשפעה על היכולת לאכול ולתפקד.
מצב פשוט (Simple Aphtosis) מוגדר כמצב בו האפטות בודדות, קטנות, מופיעות בתדירות נמוכה וחולפות תוך ימים ספורים.
מצב מורכב (Complex Aphtosis) מוגדר כשהאפטות מופיעות בתדירות גבוהה – "נגע רודף נגע", כאשר מופיעים מספר רב של נגעים בו-זמנית ו/או כשהכאב עצום ומגביל את התפקוד היומיומי של המטופל/ת.
הגורמים להופעת אפטות בחלל הפה הינם רבים ומגוונים ומשתנים בין אדם לאדם. עם זאת, ברוב המקרים הגורם לבעיה נותר בלתי ידוע.
גורמים אפשריים להופעת אפטות בחלל הפה הם מתח נפשי (סטרס), הפסקת עישון, רגישות למזון ועוד. באנשים הנוטים לסבול מאפטות חוזרות כל פציעה בפה ממזון חד, משן שבורה או מהתקן דנטלי עלולים לעורר הופעה של אפטה באזור.
לחלק מהאנשים ישנה נטייה גנטית לאפטות ובמשפחות מסויימות ניתן לזהות מספר בני משפחה מדרגה ראשונה, הסובלים מהבעיה.
למרות שמרבית הסובלים מאפטות חוזרות הם אנשים בריאים בדרך-כלל, חשוב לזכור שאפטות או כיבים דמויי-אפטות עלולים להיות חלק מבעיות בריאותיות שונות, לדוגמה:
בנוסף, למרות שאין זה שכיח, ישנן תרופות שעלולות לגרום להופעת כיבים דמויי-אפטות, בהן תרופות נפוצות לשיכוך כאב.
האבחנה של אפטות בחלל הפה מתבססת בדרך כלל על ההיסטוריה של המטופל/ת (שכיחות הכיבים, סמנים ותסמינים הנלווים להופעתם וכד') ועל מראה הכיבים ומיקומם בחלל הפה.
במרבית המקרים, המטופל יופנה לבדיקות דם ולעיתים גם להתייעצות עם רופאים מתחומים שונים, בכדי לשלול מחלות ומצבים רפואיים הקשורים להופעת כיבים בחלל הפה.
לעיתים רחוקות, יהיה צורך בלקיחת ביופסיה, וזאת בעיקר כדי לוודא שאין מדובר במחלה אחרת ומורכבת יותר.
התפרסם באתר החדשות וואלה, מדור בריאות, בתאריך 22.04.2024
מאלרגיה ואסתמה ועד עצמות הדג, שבכל חג שולחות אנשים למיון: הפסח והאביב מבשרים אמנם את הפריחה, אבל מגיעים גם עם מספר סיכונים. 10 המכות, גרסת הבריאות
אחד החגים המיוחדים ביותר בשנה הוא חג הפסח, עם כל טקסיו ומנהגיו, הסעודה המשפחתית סביב שולחן החג וכמובן האביב שמביא איתו ניחוח של צמיחה והתחדשות מרעננות. אך לצד החגיגה וההנאה, עלולות להיווצר תופעות בריאותיות שונות. רגע לפני החג, מספר מומחי אף אוזן גרון ופה ולסת מא.ר.ם, המרכז הרב-תחומי לרפואת אף אוזן גרון ומוקד א.ר.ם URGENT לרפואת אף אוזן גרון דחופה פורטים את עשרת ״המכות הבריאותיות״ שעלולות לצוץ בחג ומציעים דרכי התמודדות, במטרה לסייע לחגוג את ימי החג בשקט נפשי ובריאות מיטבית, בחיק המשפחה.
בפסח נהוג ומקובל לאכול מיני אגוזים. כחצי אחוז מכלל האוכלוסייה סובלים מאלרגיה לאגוזים. במטופלים אלרגיים, חשיפה לאגוז (גם בכמות מזערית) עלולה לגרום להופעת תסמינים מיידים, שכוללים תפרחת, קוצר נשימה, ירידת לחץ דם ועד אובדן הכרה.
מה עושים? הטיפול הוא הימנעות מוחלטת מאכילת מאכלים המכילים אגוזים. במקרים של חשיפה בטעות, טיפול מיידי במזרק אדרנלין (אפיפן) ופינוי מהיר לחדר המיון, הינם צעדים מצילי חיים.
האביב עונת חג הפסח, היא עונת פריחתם של עצים רבים, ביניהם עץ הזית, ברוש, פקאן, צפצפה אורן, אלון ושיטה. גם סוגי דשא רבים פורחים בעונה זו. רבים סובלים מאלרגיה לאבקנים של העצים ומסוגי הדשא השונים. בתקופת הפריחה, האבקנים נישאים ברוח. חשיפה לאותם אלרגנים דרך דרכי הנשימה תגרום אצל מי שאלרגי לתסמינים מיידים שכוללים גרד באף ובעיניים, דמעות, נזלת מלווה בעיטושים מרובים ותחושת קוצר נשימה.
מה עושים? לא ניתן להימנע מחשיפה לאותם אלרגניים בתקופת הפריחה שלהם, אך יש טיפול והוא כולל שימוש בתרופות ממשפחת האנטיהיסטמיניים, תרסיסים לאף על בסיס סטרואידים ושימוש במשאפים לאסתמה, המכילים מרחיבי סמפונות וסטרואידים.
ההכנות לחג הפסח, כוללות את מנהג ביעור החמץ המפיץ עשן וחומרים רעילים לאוויר, מה שגורם לעלייה בזיהום האוויר. אנשים הסובלים מאסתמה, עלולים לסבול מהתקפי קוצר נשימה קשים, כתוצאה מחשיפה לאוויר המזוהם. מומלץ להקפיד על שימוש קבוע במשאפים ולהימנע ככל הניתן מחשיפה לעשן שריפת החמץ (לסגור חלונות, להימנע מפעילות גופנית בחוץ).
מה עושים? במקרה של קוצר נשימה שלא חולף על אף השימוש במשאפים, יש לפנות לקבלת טיפול במוקד רפואי או חדר מיון.
בארוחת החג, נהוג לאכול מנות דגים ועוף. לעיתים, בשל חוסר תשומת לב, עלולה להיתקע עצם דג או עוף לאורך דרכי הבליעה (הפה, לוע, גרון וושט). לרוב, המטופלים ירגישו באופן מיידי כאב דוקר ואף ידעו למקם את האזור בו נעוצה העצם. עצמות הננעצות לאורך דרכי הבליעה ובוושט בפרט, יכולות לגרום לנקב ומכאן לזליגה של מזון לאיברים הסמוכים. סיבוך זה מהווה פגיעה בריאותית חמורה, עד כדי סכנת חיים.
מה עושים? ראשית, מדובר במקרה חירום. יש לגשת מיידית לרופא אף אוזן גרון, לצורך הערכה ושליפת העצם ממקומה. במידה ויש נקב בוושט, המטופלים ישהו למשך מספר ימים לאשפוז עם צום בבית חולים, יחד עם תמיכת נוזלים ואנטיביוטיקה.
אין פסח בלי ניקיונות בלתי פוסקים. במסגרת ניקיונות אלו נשתמש בחומרי ניקוי רבים, שרובם מכילים כימיקלים מסוכנים, אשר עלולים לגרום לכוויות וכיבים במגע עם ריריות מערכת הנשימה והבליעה.
שאיפה של חומרים אלו, לרוב לא תגרום לנזק משמעותי. ייתכנו כאבי ראש קלים ותחושת שריפה קלה בגרון. לעומת זאת, בליעה של חומרים אלו יכולה להוות סכנת חיים עם פגיעות חמורות למערכת הנשימה והעיכול, כמו כוויות ואף התפתחות כיבים בתוך בית הבליעה. לרוב, במקרי בליעה של חומרים אלו, המטופלים יסבלו מכאב שורף בחלל הפה, הלוע והגרון ולעיתים אף מריור יתר וקוצר נשימה, עקב התפתחות בצקת בחלל הפה, הגרון, הוושט והקיבה.
מה עושים? יש להקפיד על שמירת חומרי הניקוי הרחק מידם של ילדים ותינוקות ולהקפיד להשתמש בחומרים באופן מושכל וללא חשיפת יתר. במקרה של בליעת חומרי ניקוי, יש להגיע מיידית לבדיקה וטיפול של רופא א.א.ג. שלרוב יתייעץ עם המרכז הארצי לטיפול ברעלים, על מנת להעריך את חמורת הנזק היכול להיגרם מאותו חומר ניקוי. מגוון הטיפולים רחב ותלוי בנזק הנגרם. הטיפולים יכולים לנוע מהשגחה בלבד ועד לניתוחים מורכבים של הגרון והוושט.
עם שינויי מזג האוויר, אנשים רבים חווים יובש באף. במחיצת האף יש נימים רבים שטחיים, שעלולים להיפגע בשל היובש ולגרום לדימום אפי (אפיסטקסיס).
מה עושים? יש לסתום את הנחיריים על ידי הפעלת לחץ על החלק התחתון (הסחוסי) של האף ולרוב, טיפול זה מספיק כדי להפסיק את הדימום. במידה והדימום אינו פוסק, יש לפנות מיידית להערכת רופא אף אוזן גרון והמשך טיפול, שיכלול צריבה של הנימים או הכנסת טמפון לאף, עד יחלוף הדימום.
במהלך ליל הסדר, בעת קריאת ההגדה ושירת שירי החג, לעיתים אנו מאמצים את קולנו יתר על המידה ועשויים לחוות צרידות בימים שאחרי.
במידה והצרידות חמורה ואינה חולפת כעבור שבועיים, יש לגשת לאבחון ובדיקה של תפקוד מיתרי הקול ושלילת ממצאים פתולוגיים על פני מיתרי הקול, באמצעות סיב אופטי.
מה עושים? מתן מנוחה לקול (להימנע מדיבור ולחישה, עד כמה שניתן), שתיית מים לעיתים תכופות במהלך היום, ואף אינהלציות עם מי מלח.
בזמן חופשת הפסח, רבים מאיתנו יבלו בחו"ל. ישנם אנשים אשר בזמן הטיסה ואף במהלך צלילות, חווים כאב ותחושת אטימות ולחץ באוזניים. הכאב נובע משינוי בלחץ הברומטרי, אשר גורם להבדלי לחץ בין האוזן התיכונה לחיצונית.
מה עושים? במצבים אלו, הטיפול הראשוני המומלץ – לפהק או ללעוס מסטיק, על מנת לאזן את הלחצים. במידה והתופעה אינה חולפת לאחר מספר שבועות, או אם מדובר בתסמינים כרוניים שחוזרים על עצמם בתדירות גבוהה, מומלץ להגיע לרופא לצורך בדיקה ואבחון הבעיה לעומקה.
עם בוא האביב והעלייה בטמפרטורות, רבים מאיתנו מחפשים מקלט מהחום בבריכות השחייה והים. חשיפת האוזניים למי הים או הבריכה עלולה לגרום לדלקת באוזן החיצונית, בעקבות החשיפה לחיידקים הנמצאים במקורות מים אלו. במקרים שמתפתחת דלקת, יורגשו לרוב כאב עז באוזן ותחושת אטימות ויתכן ותהיה אף הפרשה מוגלתית.
מה עושים? האבחנה מבוצעת על ידי רופא משפחה או רופא א.א.ג בהסתכלות ישירה על תעלת השמע, באמצעות אוטוסקופ. לרוב, הטיפול הניתן הינו מקומי בטיפות אנטיביוטיקה.
בחגים כולנו מסובין יחדיו, אוכלים ונהנים מכמויות גדולות של אוכל חגיגי, השונה מהרגיל. המצות והמציות במיוחד וגם סוגי בשרים למיניהם, מצריכים מאיתנו לעיסה חזקה ומשמעותית, הרבה יותר ממה שאנחנו רגילים בימי החול. בקרב אנשים הסובלים מבעיות בפרקי הלסתות ושרירי הלעיסה, בשל פעילות יתר בלילה, 'היציאה' הקטנה הזו מהשגרה והמעבר לאוכל קשה שמצריך לעיסה משמעותית יותר, עלולים להכביד על מערכת הלעיסה.
הדבר יתבטא בכאבים בשרירי הלעיסה במיוחד שריר הטמפורליס, השריר הגדול משני צידי הראש, באזור הרכות עד החלק האחורי של הגולגולת, ובנוסף שרירי המסטר, שהם זוג שרירים בצידי הלסתות. הרגישות תתבטא בכאבי ראש דמויי מיגרנות, קושי בפתיחה מלאה של הפה עד לכדי אי-יכולת זמנית לפתוח את הפה באופן תקין (40 מ"מ). לעיתים זה גם עלול להופיע עם כאבי אוזניים, תחושת אטימות ואפילו טנטון טורדני.
מה עושים? לרוב, אכילה של מאכלים רכים יותר שדורשים פחות לעיסה, יפתרו את הבעיה. אך לעיתים יידרש להוריד עומס על ידי שימוש בסד לילה או אפילו הזרקה של בוטולינום טוקסין (בוטוקס), בכדי לאפשר הפוגה מאולצת לשרירים הכואבים או להפסיק כאבי ראש מיגרניים.
אז חכם, מה הוא אומר?
אלה עשר המכות שיכולות להקשות עלינו בתקופת החג.
תיהנו מפריחת האביב ומארוחות טעימות. תבלו בחיק המשפחה בטבע ובבית נקי.
אם לא נקשה את ליבנו ונצליח בזרוע נטויה לצמצם את הסיכונים- דיינו!
השתתפו בכתיבה:
ד"ר יוסי רוסמן, מומחה לרפואה פנימית, אלרגיה, אסטמה ואימונולוגיה קלינית
ד"ר יואב לייסר, מומחה לכירורגיית פה ולסתות
ד"ר שי שמש, מומחה למחלות אף אוזן גרון וניתוחי ראש-צוואר
בא.ר.ם, המרכז הרב-תחומי לרפואת אף אוזן גרון ומוקד א.ר.ם URGENT לרפואת אף אוזן גרון דחופה
פורסם באתר חדשות הבריאות E-MED, בתאריך 02.04.2024
פרופ' עודד נחליאלי, מנהל היחידה לכירורגיית הפה, הלסתות ובלוטות הרוק בא.ר.ם, המרכז הרב-תחומי לרפואת אף אוזן גרון ומנהל היחידה לכירורגיה פולשנית מזערית של הפה, הפנים והלסתות במרכז הרפואי לגליל, בנהריה, מונה לאחרונה על ידי החברה האמריקאית והבינלאומית לכירורגיית אף אוזן גרון וניתוחי ראש צוואר לחבר בוועדה לקביעת קריטריונים בינלאומיים, להתמחות בתחום האנדוסקופיות והכירורגיה המזערית של בלוטות הרוק.
פרופ’ עודד נחליאלי, מנהל היחידה לכירורגיית הפה, הלסתות ובלוטות הרוק בא.ר.ם, המרכז הרב-תחומי לרפואת אף אוזן גרון ומנהל היחידה לכירורגיה פולשנית מזערית של הפה, הפנים והלסתות במרכז הרפואי לגליל, בנהריה, מונה לאחרונה על ידי החברה האמריקאית והבינלאומית לכירורגיית אף אוזן גרון וניתוחי ראש צוואר לחבר ועדה ב- Advisory Board of International Society of Sialendoscopy, הוועדה לקביעת קריטריונים בינלאומיים, להתמחות בתחום האנדוסקופיות והכירורגיה המזערית של בלוטות הרוק.
הוועדה תקבע את תוכנית ההתמחות לתחום חדש זה ואת הקריטריונים לאישורי ההתמחות בתחום, אשר ישליכו על כלל בתי החולים ברחבי העולם העוסקים בתחום חדש זה, במטרה למצב ולעגן סטנדרט מקצועי אחיד.
מהלך זה מהווה הכרה משמעותית בחשיבות ובמרכזיות של תחום הטיפול בבלוטות הרוק ויהווה שלב נוסף בהפיכת הכירורגיה ‘הזעיר פולשנית’ למובילה בתחומים שונים ברפואה.
פרופ’ עודד נחליאלי הינו מהמפתחים והמקדמים של תחום זה, בזירה הגלובלית ונחשב מהמובילים והמנוסים בעולם בתחום הכירורגיה המזערית של בלוטות הרוק.
בשנת 1993, החל פרופ’ נחליאלי לטפל באמצעות שיטות אנדוסקופיות בחסימות של בלוטות הרוק, על ידי שימוש באנדוסקופים והחדרתם דרך צינור בלוטת הרוק, למען טיפול והסרת החסימות. בהמשך הדרך, פיתח עם חברה טכנולוגית גרמנית אנדוסקופים ייחודיים, המאופיינים בראשים בעלי קוטר של פחות מ1 מילימטר ומכשור טכנולוגי ייעודי נוסף, שמאפשר בייחודיותו לטפל בחסימת בלוטות הרוק, תוך שמירה על שלמותן ובכך, למנוע את כריתת הבלוטות, כפי שהיה נהוג בעבר.
מאמריו וספריו של פרופ’ עודד נחליאלי בתחום זה, נחשבים כפורצי דרך ונלמדים במוסדות האקדמאים המובילים, ברחבי העולם.
פורסם באתר החדשות והאקטואליה 'ישראל היום', במדור בריאות, בתאריך 20.03.2024
פעמים רבות, חלקה העליון של הלשון מכוסה מעטה לבן המתגרד בקלות ולרוב מדובר בתופעה שכיחה ולא מסוכנת • אלו המקרים בהם כן כדאי לגשת אל הרופא
קורה לא פעם שנכנסים למרפאה מטופלים שמוטרדים מאוד מהמראה או מהצבע של הלשון שלהם. "הלשון שלי לבנה ולא ורודה, כפי שיש לאחרים", היא אמירה שנשמעת לעיתים קרובות. אכן, לא פעם לשון לבנה מתפרשת כלשון חולה, לשון שיש בה זיהום פטרייתי או בעיה רפואית אחרת, אבל זה לא תמיד נכון. למעשה מדובר בתופעה שכיחה ולרוב היא אינה מסוכנת.
פעמים רבות חלקה העליון של הלשון, הנקרא גם "גב הלשון", מכוסה מעטה לבן המתגרד בקלות. חיפוי זה נוצר מהצטברות של תאים מתים הנושרים מהרקמות הרכות המצפות את פנים הפה, מחיידקים, שיירי מזון ומהפרשות שמקורן באף ובסינוסים, בחניכיים וברוק.
בנוסף, שטח פני גב הלשון אינו חלק, הוא מכוסה זיזים שונים, רובם מאורכים, דמויי שערות ואלה מקלים על הצטברות התאים המתים, החיידקים ושיירי המזון עד ליצירתה של שכבה לבנה דקה. תהליך זה הוא תקין וטבעי והוא לא סימן לבעיה בריאותית או למחלה. הסרה עדינה עם מברשת שיניים או מנקה לשון, מדי יום, ימנעו הצטברות והתעבות של החיפוי.
במצבים מסוימים, החיפוי בגב הלשון עלול להיות עבה, לשנות את צבעו ולהוות מקור לטעם לוואי ולריח לא נעים. היגיינה אורלית לקויה, מחלות חניכיים, תזונה המבוססת בעיקר על מזון רך ושומני, ירידה בהפרשת רוק ועישון, כל אלו הם גורמים אפשריים להתעבות של החיפוי בגב הלשון.
הדבר מסביר מדוע עם ההזדקנות מצב זה הופך ליותר שכיח, בעיקר באנשים שמוגבלים ביכולת האכילה ו/או סובלים מיובש פה על רקע מחלות שונות ונטילת תרופות הפוגעות בקצב הפרשת הרוק. בנוסף, מסיבה לא ברורה, זיזי הלשון נוטים להתארך עם הגיל, וזה כאמור, מסייע להצטברות ולהתעבות החיפוי על הלשון.
שינוי צבע החיפוי מלבן לצהוב, חום, שחור וכו' קשור לצריכת קפה, עישון, נטילת תרופות מסוימות, חשיפה לצבענים (פיגמנטים) שיש במזון ולתגובות כימיות אפשריות עם חומרים שיש במשחות שיניים ובשטיפות פה. מצבים אלה של שינוי צבע הלשון עלולים להבהיל מאוד אך לרוב אין בהם סיכון.
במקרים של חיפוי לשון עבה, עם או בלי שינוי צבע, חשוב לאתר את הגורמים למצב זה ולטפל בהם במידת האפשר וכפי שצויין קודם, להקפיד על הסרה מכנית של החיפוי, באופן יומיומי.
חשוב לשים לב למספר מצבים בהם לשון לבנה כן עלולה להחשיד ולהכווין לבעיה רפואית:
במקרים אלו, יש לפנות למומחים לרפואת הפה לאבחון מידי. לעיתים, יהיה לכך הסבר פשוט כמו הופעה של לשון גיאוגרפית ולעיתים יהיה צורך בביצוע מספר בדיקות דם או לקיחת דגימת רקמה לבדיקה במיקרוסקופ על מנת להבין בדיוק מה הבעיה.
האפשרויות הרפואיות להיווצרות לשון לבנה הן רבות – החל מזיהומים שונים, דרך מחלות הקשורות למערכת החיסון ועד למצבים טרום-סרטניים וסרטניים. בהתאם לתוצאות הבדיקות, יותאם לרוב טיפול תרופתי או שיומלץ על המשך מעקב.
מומחים לרפואת הפה יוכלו לתת מענה לבעיות ברקמות הרכות של הפה, הפרעות בהפרשת רוק, כאבים באזור הפה והפנים כולל הפרעות במפרק הלסת, הפרעות תחושה, פענוח ממצאים רדיולוגיים, טיפול בסיבוכים בפה הנובעים מטיפולים אונקולוגיים, ומתן טיפולי שיניים במטופלים בעלי רקע רפואי מורכב.
פורסם באתר WeMoms, מדור בריאות, בתאריך 29.02.2024
שיני חלב הן שיניים ראשוניות שמופיעות כבר החל מגיל חצי שנה אצל הילוד ונמשכות עד לגיל שש, כאשר בגיל שש מתחילה ההחלפה משיניים חלביות לשיניים קבועות.
לשיני החלב יש נטייה גבוהה יותר לעששת. העששת מושפעת כתוצאה מעובי השיניים, שכבת האמייל (שהינה הרבה יותר דקה בשיני חלב) וכמובן, השילוב עם המודעות ודרך צחצוח השיניים ואף תלוי בהורים וההכוונה שהם מעניקים לילדים, בהקשר של השמירה על היגיינת השיניים.
חלק מתפקידן של השיניים החלביות הנשען, בין השאר, גם על השורשים שלהן, הוא בלהדריך את הבקיעה של השיניים הקבועות הסופיות, שהן השיניים שהרבה אנשים מכנים אותן 'השיניים הבשרניות'. הביטוי 'שיניים בשרניות' אינו נכון ונובע, ככל הנראה, מהמסורת היהודית הקשורה להפרדת חלב ובשר. מדובר בשיניים שהן קבועות שעובי האימייל שלהן (השכבה המגנה) הוא עבה משמעותית והן הרבה יותר עמידות עקב כך. השיניים הקבועות גם הרבה פחות פגיעות מעששת, אך עדיין יכולות להיפגע.
השורש של השיניים החלביות מדריך או מכוון את הבקיעה של השיניים הקבועות. לפעמים, השן מלאה בעששת והשורש שלה נספג (כלומר, נהרס בעקבות הריקבון שהביאה העששת) ואז השן הקבועה עלולה לאבד את ההדרכה ועקב כך, היא יוצאת וצומחת עקום או מחוץ לקו הלסת או כלפי החלק הפנימי של הלסת ולפעמים, אפילו נכלאת בתוך עצם הלסת. לרוב, הטיפול במצב כזה הוא עקירה של השן החלבית כדי לאפשר בקיעה של השן הקבועה. גם אם נראה שהשן יוצאת עקום, יש להמתין כי פעמים רבות הלשון והלחי 'ידריכו' וינתבו, לאט לאט, את השן הקבועה למקומה הנכון, על ידי דחיפת העצם. לכן אין צורך לדאוג, גם ובעיקר בלסת התחתונה באזורים הקדמיים שהשיניים יוצאות קרובות יותר ללשון, והלשון לאט לאט דוחפת אותן למקומן הנכון.
ילדים, הם אנשים קטנים עם נטייה מוגברת ליפול ולהיחבל, במיוחד באזור הפנים. במידה ושיניים חלביות יצאו בטעות ממקומן בעקבות חבלה או כל סיבה אחרת, אז כמובן שלא מחזירים אותן למקומן ולא נוגעים בהן, אלא רק אם מדובר בשיניים הקבועות. כשמדובר בשן חלבית שבטעות, בעקבות חבלה, נעקרה מחוץ לפה משאירים את המצב כך, כי אין בה צורך יותר לטווח מאוד רחוק ופשוט מחכים לבקיעה של השן הקבועה, שעתידה להחליפה באותו המקום. ניתן להשאיר 'שומר מקום', שהינו מתקן משולב מתכת בלבד או מתכת משולבת פולימר דמוי פלסטיק, שנכנס בחסר/ ברווח ומונע נדידה של השיניים, משני צדי החסר, דבר העלול לגרום לסגירת הרווח שנוצר מאובדן השן החלבית, בטרם עת, כליאת השן הקבועה ולכך שלא תוכל לצאת ולהצטרף לסגר. בעקבות אובדן שן חלבית כתוצאה מחבלה, לא מנסים להחזירה למקומה, מחשש לפגיעה בשן הקבועה והסופית.
על אף שמדובר בשיניים שישרתו אותנו למשך שנים בודדות בלבד, חשוב מאוד לטפל בשיניים חלביות אצל רופא שיניים המומחה לטיפולי שיניים בילדים וזאת כדי למנוע נזק לטווח הארוך. בנוסף, עם בקיעת וצמיחת השיניים החלביות ולקראת גיל 6, כשמתחילה הבקיעה של השיניים הקבועות, הילד כבר הספיק והצליח לסגל נהלי שמירה על היגיינת השיניים והפה נאותים, שיאפשרו להמשיך ולשמור על השיניים הקבועות שבדרך.
בדרך כלל בשלב השיניים החלביות, בין גיל חצי שנה לגיל 6, באופן טבעי ונורמלי יהיו רווחים בין השיניים והן לא יהיו צמודות אחת לשנייה, כי השיניים החלביות הן שיניים קטנות יחסית, המותאמות למבנה הלסת של הילד שהיא בדרך כלל קטנה בשלב זה ותגדל בהמשך. עם החילופין בין שיני החלב לשיניים הקבועות, שהינן הרבה יותר גדולות, הרווחים הללו נסגרים. במידה וקיימת צפיפות או היעדר רווחים בשלב השיניים החלביות, הדבר יכול להוות רמז מנבה טוב מאוד לכך שתהיה גם צפיפות בשיניים הקבועות הסופיות וזה מצריך לפעמים הגעה לאורתודנט, מומחה ליישור שיניים, שימשיך את ההרחבה של הלסת או הרחבה של המרחק בין השיניים, כדי לאפשר את הבקיעה התקינה של השיניים הקבועות הסופיות. במידה ופעולה זו לא נעשית, הרבה פעמים יכול להיווצר מצב, במיוחד בניבים, שהשיניים יישארו כלואות בתוך עצם הלסת ולא תתאפשר להן יציאה נכונה למקומן.
בדרך כלל, אם ישנם ניבים כלואים כתוצאה מהצפיפות שבין השיניים והחל כבר תהליך של יישור שיניים –ניתן לפנות לכירורג פה ולסת שעוזר לחשוף את אותה השן הקבועה הכלואה ולהדביק עליה סמך, כחלק מהקוביות שעל כלל השיניים (תהליך יישור השיניים) ולאפשר לאורתודנט למשוך את אותה השן לאט לאט למקומה. במרבית המקרים הללו, מדובר בניבים שבקיעתם וחשיפתם נחסמת ומוגבלת ע"י שן חלבית שנשארה במקומה ואז הפתרון הוא לעקור אותה. במידה ומבחינים שהשורש של השן הכלואה לא סיים את התפתחותו, ניתן רק לחשוף את השן הכלואה ולהסיר חסמים בדרכה, כגון שן חלבית רקובה או אנקילוטית (כזו שלא מסוגלת להיספג לאחר חבלה או גורם אחר שמפריע לה להיספג) ולהמתין לבקיעה הטבעית של השן הכלואה למקומה, ללא צורך בכל סוג של טיפול עזר אורתודנטי.
פורסם באתר מעריב on-line, מדור בריאות, בתאריך 26.06.2023
יום הפירסינג הבינלאומי, הוא יום חג אופנתי במיוחד. בכל שנה ושנה, אנו עדים שאופנת הפירסינג מתפתחת וצומחת ורבים אוהבים לקשט את גופם באותם אקססוריז מיוחדים ויפים. גם מצד מעצבים ומעצבות רבים, הדרישה והביקוש לתכשיטים שמהותם לעטר את אזורי האוזניים והפנים הכה עדינים – פתחו צוהר למגוון רחב של רעיונות חדשים ולרצון להעשיר את הקו האופנתי.
ניקוב איברי גוף שונים במטרה להרכיב ולענוד בהם פירסינג הוא מנהג המוכר משחר האנושות. בעשורים האחרונים, המנהג רווח בעיקר בקרב בני נוער וצעירים, כצורך לביטוי אישי ואמירה אופנתית. האוזן בכללותה וחלל הפה – הלשון, השפתיים ואף הלחיים, הם האזורים הנפוצים לביצוע פירסינג. ללא קשר לסוג התכשיט, החומר ממנו עשוי ומיקומו, חשוב לדעת שלמנהג זה יתכנו סיבוכים רפואיים כלליים ומקומיים ובשנים האחרונות, אנו עדים ליותר ויותר מקרים כאלו, עד כדי כך שבתי החולים מקבלים מדי שבוע מטופלים שחטפו זיהומים והתאשפזו לקבלת טיפול מלא.
טרנד הפירסינג באוזניים, בחלל הפה ובאזורי הפנים, נמצא בעלייה מתמדת בארץ ובעולם. אם בעבר הטרנד האופנתי היה קלאסי יותר ומאופיין בחור עגילים יחיד לכל אוזן ובעיקר אפיין את המגדר הנשי, בשנים האחרונות אנו עדים למגמה חוצת מגדר ולכך שכמות העגילים בכל אוזן ובכלל בפנים אינה אחידה ואינה תחת הגדרה אופנתית כזו או אחרת – אלא בהתאם לטעם אישי הייחודי.
קיימות כיום מס' שיטות לניקוב חורים: מחט, קליפס ואקדח. לא משנה באיזו שיטה בוחרים, חשוב לוודא שהפעולה תעשה באופן הסטרילי ביותר שניתן. בחירור וניקוב אזורי הפנים, ההחלמה לא תמיד פשוטה – לדוגמא בניקוב אוזניים, החלמה מלאה של הסחוסים יכולה להמשך בין שלושה חודשים ועד שנה.
איך נזהרים ונשמרים מהתפתחות זיהומים?
בניקוב אוזניים, זמן ההחלמה הוא כפועל יוצא של מבנה האפרכסת הייחודי, אזור רגיש הנוטה לזיהומים. פרופ' אופיר הנדזל, מומחה לכירורגית האוזן ושיקום השמיעה בא.ר.ם, המרכז הרב-תחומי לרפואת אף אוזן גרון, משתף שבאופן תמידי מאושפזים מטופלים במחלקת אף-אוזן-גרון בגלל זיהום שהתפתח בעקבות פירסינג, כאשר האזור הבעייתי יותר הינו הסחוס, במעלה האוזן.
פרופ' הנדזל מסביר: "לעומת תנוך האוזן, המורכב מרקמת חיבור ושומן, הסחוס הינו מיוחד מכיוון שהוא מורכב מרקמה אלסטית, עם חילוף חומרים איטי ואספקת דם שמגיעה מציפוי האוזן ולא מחלקה הפנימי של האוזן. עקב כך, במידה והמקום מזדהם, הזיהום עלול להסתבך ועלולים להיווצר כיסי מוגלה, שלא פשוט להתמודד איתם ומקרים כאלו, מצריכים מתן אנטיביוטיקה תוך ורידית, שנעשית באשפוז בבית חולים. סיבוכים נוספים שיצריכו טיפול באשפוז הם ביצוע פעולות מקומיות של ניקוז הסחוס ופינוי סחוס שמת וזאת על ידי ניתוח. כנאמר, אזור הסחוסים עשוי מרקמה אלסטית שבנויה באופן מאוד מסוים ולכן קשה לשחזר אותה. מכאן, שעלול להיווצר נזק בלתי הפיך לצורת האוזן".
פרופ' הנדזל מדגיש שהוא אינו מתנגד לפירסינג באוזניים באופן עקרוני, אך ממליץ בחום למי שבוחרים ובוחרות כן לעשות פירסינג, לשים לב היטב שהכל נעשה תחת רמה גבוהה של סטריליזציה. עוד הוא מדגיש, שבמידה ומבחינים בתחילתו של זיהום, חייבים לטפל באופן מיידי ולא להמהמה, כי בזיהום התחלתי ניתן לטפל באנטיביוטיקה ואם מתמהמהים הזיהום עלול להסתבך ולהפוך למשמעותי הרבה יותר. גם במקרה של טיפול מוצלח, עדיין יכול להיווצר עיוות באפרכסת האוזן, שישאיר פגם אסתטי".
בנוסף לזיהום, ייתכנו בעיות אחרות עם סימפטומים הדומים לאלו של זיהום כגון תגובה אלרגית לניקל או למשחה אנטיביוטית, מוסיף פרופ' הנדזל וגם ממליץ, "בכל מקרה של אודם או חשד לזיהום, מומלץ להוציא את העגיל ולגשת מיידית לרופא". על הערנות לטיב אזור הפירסינג כדאי לשמור במשך תוקפה ארוכה לאחר הניקוב, כי גם טראומה מקומית כמו נפילה, מכה, או משיכה של קסדה יכולה ליצור זיהום על כל ההשלכות שלו.
ומה בפה?
כפי שהוסבר עד כה בהקשר של ניקוב אוזניים, הסיבוך הבריאותי השכיח ביותר גם בפירסינג שבחלל הפה ואזורי הפנים, הוא זיהום באזור הניקוב, אם כתוצאה מכך שהפרוצדורה בוצעה בתנאים לא סטריליים או עקב המשך טיפול לא נכון באזור, מסבירה ד"ר איילת זלוטוגורסקי-הורביץ, מומחית לרפואת הפה בא.ר.ם, המרכז הרב-תחומי לרפואת אף אוזן גרון. בשני המצבים הללו, חיידקים המצויים בפה עלולים לחדור דרך הפצע אל זרם הדם ולהתפשט לכל הגוף. לעיתים נדירות, ובעיקר באנשים עם מחלות רקע מסויימות, למשל, בעלי מומי לב מולדים או מערכת חיסון מוחלשת, לזיהומים אלו עלולות להיות השלכות קשות עד לכדי סכנת חיים. סיבוכים נוספים שעלולים להופיע מיד עם ביצוע הפירסינג הם כאב, נפיחות, דימום משמעותי או קרע של הרקמה. בתקופה שמיד לאחר התקנת הפירסינג, תיתכן גם עליה בקצב הפרשת הרוק בפה, עד כדי זליגה לא רצונית מחלל הפה החוצה. התופעה הזו חולפת לרוב כעבור מספר שבועות.
הפרעות לתפקוד, למשל בפעולות של לעיסה, בליעה ודיבור, עלולות להופיע אף הן בעיקר כשהפירסינג ממוקם בלשון. קיים גם סיכון אפשרי של בליעה או חמור מכך, שאיפה של התכשיט או אחד מחלקיו, במקרה שהוא משתחרר.
בעיה שכיחה נוספת שעלולה לקרות בעקבות ענידת פירסינג, היא פגיעה מקומית ברקמות הרכות והקשות הסמוכות לתכשיט. במחקר מסוג סקירה שיטתית ומטה-אנליזה שפורסם ב-2022 נמצא כי לשליש מבעלי פירסינג בחלל הפה יש נסיגת חניכיים וכי הם בסיכון הגבוה פי 7 לכך, בהשוואה לאוכלוסייה דומה ללא פירסינג. בנוסף, נמצאה שכיחות גבוהה של נזקים לשיניים, הופעת סדקים, שברים ושחיקה של חומר השן. הפגיעות נובעות בעיקר מנשיכה חוזרת של התכשיט הנוקשה או כתוצאה מחיכוך או חבטה חוזרת שלו כנגד השיניים הסמוכות. גם הרקמה הרכה סביב התכשיט או הסמוכה לו עלולה להיפצע, מהחיכוך החוזר.
חשוב לזכור שבטרם ביצוע פירסינג בחלל הפה, כדאי מאוד להתייעץ עם רופא/ת השיניים, בכדי להכיר ולהבין אילו סיבוכים עלולים לנבוע מכך. בנוסף, חשוב מאוד להיות במעקב במרפאת השיניים גם לאחר ביצוע הפירסינג וזאת בכדי לאתר סיבוכים, מוקדם ככל הניתן ועל מנת לקבל הנחיות כיצד לשמור על היגיינת התכשיט וסביבתו, שכן מחקרים מראים שרובד חיידקי ואבנית נוטים להצטבר עליהם ולהוות מקור לזיהומים.
פורסם באתר מעריב ONLINE, מדור בריאות, בתאריך 31.05.2023
היום הבינלאומי ללא עישון, המצויין ברחבי העולם בכל שנה ב-31 במאי, נועד לעודד יממה שלמה של התנזרות מעישון טבק, בכדי להעצים את המודעות הציבורית להשפעות הבריאותיות השליליות של העישון, שגורמות למיליוני מקרי תחלואה ומוות, בקרב האוכלוסייה.
נזקי העישון ידועים כבר היטב ומזה שנים, והינם בעלי השפעה על מספר רב של מערכות בגוף, כאשר העיקרית שבהן היא מערכת הנשימה – חלל הפה, הלוע והריאות. קיימים למעלה מ-7,000 כימיקלים שונים הנפלטים מעשן הסיגריות, ביניהם: ניקוטין – חומר רעיל וממכר הידוע כגורם למומים מולדים, אמוניה – חומר רעיל לרקמות שמוסיפים לטבק בכדי להגביר את השפעת הניקוטין, חד תחמוצת הפחמן – תרכובת המתחרה עם החמצן על מקומו בהמוגלובין, דבר שמפחית את אחוזי החמצן המגיעים לרקמות, וציאניד – תרכובת כימית רעילה.
ד"ר איילת זלוטוגורסקי-הורביץ, מומחית לרפואת הפה מסבירה: "עישון טבק פוגע בבריאות הפה בהרבה מאוד היבטים. רקמות הפה הרכות (כמו החניכיים והרירית המצפה את פנים חלל הפה) והקשות (כמו שיניים ועצמות לסת) מושפעות לרעה מהחום הנפלט בעישון אך בעיקר מההשפעות הכימיות והמולקולריות של החומרים הנוצרים מתהליך שריפת הטבק ומשתחררים אל חלל הפה.
חלק מהחומרים מעודדים דלקת ובכך, מעלים משמעותית את הסיכון למחלת חניכיים מתקדמת (פריודונטיטיס) שעלולה להוביל לנסיגת חניכיים, לניידות שיניים ולאובדן שיניים מוקדם כמו גם להחמרה של מחלות כלליות כמו סוכרת. העישון גם מוביל לשינוי בהרכב החיידקי של הפה ולפגיעה בתהליכי ריפוי שעלולים מצידם להגדיל את הסיכוי לכישלון שתלים דנטליים.
רעלנים שונים המשתחררים בזמן עישון קשורים להופעת נגעים טרום ממאירים בחלל הפה ואף להתפתחות של סרטן הפה. מחקרים מראים שכ-75% ממקרי סרטן הפה בארה"ב, קשורים לעישון. זאת ועוד, לצרכני טבק, בעישון או בדרכים אחרות, יש עד פי 7 יותר סיכוי לפתח ממאירות באזור ראש-צוואר, בהשוואה לאלה שלא.
עישון עלול לפגוע בחלל הפה גם בדרכים נוספות – הכתמה חיצונית של שיניים, שינוי צבע הרקמות הרכות לחום (מלאנוזיס של מעשנים), יובש פה, מועדות רבה יותר לפטרת וריח פה רע (הליטוזיס)".
בשנים האחרונות, גובר השימוש בסיגריות אלקטרוניות, בעיקר בקרב צעירים ובני-נוער. הסיגריות האלקטרוניות משווקות כתחליף בטוח יותר לעישון טבק, אולם, חשוב לזכור שבתהליך האידוי של הנוזל הכימי משתחררים, נוסף לניקוטין, גם חומרים מסרטנים בעלי השלכות בריאותיות על חלל הפה ועל כלל הגוף.
תופעה נוספת המוכרת בקרב מעשנים היא הפגיעה בחוש הריח, משום שעשן הסיגריות מכיל כימיקלים ורעלניים המהווים רעל והרס עבור הריריות שבחלל האף. כאשר העשן בא במגע עם הרירית בתקרת חלל האף שבה נמצאים קולטני חוש הריח, נוצרת בצקת מקומית שמתנפחת ואז הקולטנים "טובעים" בתוך הבצקת והם אינם נגישים לקשור קשר עם מולקולות חוש הריח שהן מולקולות כימיות.
ד"ר אריאל מרגוליס, מומחה לניתוחים אנדוסקופיים של האף, הסינוסים ובסיס הגולגולת מסביר על רמת תפקודו של חוש הריח בקרב מעשנים: "אנו יודעים שהפגיעה בחוש הריח בקהל המעשנים הרחב היא עד כ- 25% מבין המעשנים וטווח הפגיעה הוא בין פגיעה קלה ועד לאובדן מלא של היכולת הבסיסית להריח. השכיחות של אובדן חוש הריח בקרב מעשנים הולכת ועולה עם הגיל, כאשר גברים סובלים מכך יותר מנשים. קיים גם הבדל משמעותי בפגיעה בחוש הריח בקרב מעשנים "כבדים", המעשנים יותר מחפיסת סיגריות אחת ביום, לעומת מעשנים "קלים", המעשנים פחות מחפיסת סיגריות ביום. מעבר לכך, בקרב מעשנים "כבדים" ישנה גם פגיעה בחוש הטעם, מה שלא מאופיין בקרב מעשנים "קלים"".
ד"ר מרגוליס מוסיף כי הפגיעה בחוש הריח היא הרבה יותר משמעותית ואף יותר ממושכת בקרב אנשים המעשנים למעלה מעשר שנים. "על בסיס מחקרים שנעשו, איננו יודעים תוך כמה זמן בדיוק חוש הריח חוזר ומשקם עצמו מרגע הפסקת העישון, אך אנו כן יודעים שמדובר במספר שבועות בודדים. לצערנו, אין טיפול ממוקד לפגיעה בחוש הריח, פרט להפסקת העישון", אומר ד"ר מרגוליס. "קיים טיפול באמצעות תרסיסי סטרואידים עבור הבצקות שנוצרו, אך ההמלצה הרווחת היא לתת לזמן לעשות את שלו".
ד"ר איילת זלוטוגורסקי-הורביץ היא מומחית לרפואת הפה, ביחידה לכירורגיית פה, לסתות ובלוטות הרוק בא.ר.ם, המרכז הרב-תחומי לרפואת אף אוזן גרון. ד"ר אריאל מרגוליס הוא מומחה לניתוחים אנדוסקופיים של האף, סינוסים ובסיס הגולגולת בא.ר.ם.
פורסם באתר MEDICOMNEWS, בתאריך 23.05.2023
הבעיה בשימוש בחלב עיזים בכדי לטפל באפטות ונגעים בפה אינה נעוצה בהיותו חסר ביסוס מדעי, אלא בסיכון הגלום בשימוש בו כאשר הוא אינו מפוסטר
הופעת פצעים בחלל הפה היא מצב שכיח למדי, בעיקר בילדים. הגורמים המרכזיים לכך הן דלקת אפטוטית חוזרת (RECURRENT APHTHOUS STOMATITIS) או מחלות ויראליות כתוצאה מהדבקה ראשונית בהרפס סימפלקס (PRIMARY HERPETIC GINGIVOSTOMATITIS) או מחלות בשם הרפאנגינה (HERPANGINA) ומחלת הפה והגפיים ((HAND, FOOT and MOUTH DISEASE שנגרמות מקבוצת וירוסים בשם אנטרו-וירוסים (ENTEROVIRUSES). גם מבוגרים עלולים לסבול מפצעים בפה מאותן סיבות, אך התחלואה בילדים ובעיקר בתינוקות ובפעוטות עלולה להיות מורכבת יותר בגלל הקושי לאכול ולשתות.
קיימת דעה רווחת בישראל שחלב עזים עוזר בריפוי פצעים בחלל הפה, בעיקר כזה שאינו מפוסטר, המגיע ישירות מעטין העז. שכיח מאוד לשמוע על קרוב משפחה רחוק או מכר של השכנה שסבל מפצעים בפה ושלאחר "שפריץ" חלב עזים ישירות לחלל הפה נרפא מהם במהירות.
האם יש בכך ממש?
כידוע, הרפואה המערבית מבוססת על מידע הנאסף ממחקרים מדעיים בשילוב המלצותיהם של גורמי מקצוע בעלי ניסיון קליני רב. חיפוש במאגרי המידע הרפואיים המובילים מראה שלא פורסמו בספרות הרפואית מחקרים מדעיים, מבוססים ושעברו הערכת עמיתים, בנושא סגולות הרפוי של חלב עזים לפצעים ולדלקות בפה. אמנם "תרופות סבתא" ותרופות מסורתיות רבות לא נבדקו באופן מדעי ועדיין אין מניעה מלנסות להיעזר בהן, אך הבעיה בשימוש בחלב עזים, אינה נעוצה בהיותו חסר ביסוס מדעי, אלא בסיכון הגלום בשימוש באמצעי זה כשאינו מפוסטר.
פסטור הוא תהליך הכולל חימום מהיר של נוזל ולאחריו קירור מהיר שמטרתו העיקרית השמדה של חיידקים ומיקרואורגניזמים מזיקים אחרים שעלולים להימצא בו. בהיעדר פסטור של החלב, קיים סיכוי ממשי לנוכחות של חיידקים בתוכו שעלולים לגרום לתחלואה, בעיקר באוכלוסיות סיכון בהן, נשים בהריון, תינוקות ופעוטות, קשישים ובעלי מערכת חיסון מוחלשת. דוגמה לחיידק מזיק כזה הוא ברוצלה (BRUCELLA) שעלול לגרום לברוצלוזיס, מחלה קשה בעלת סיכון לתמותה.
אז מה כדאי ונכון לעשות בעת הופעת פצעים בחלל הפה?
הכי חשוב לגשת בהקדם אל רופא/ת הילדים או המשפחה או אל מומחה/ית ברפואת הפה לצורך אבחון והתאמת טיפול. בחלק מהמחלות הויראליות אף יש טיפול תרופתי ייעודי שיכול להקל ולקצר את משך התחלואה באם הוא ניתן בתחילת המחלה.
האם ניתן להיעזר בחלב עזים כשיש פצעים בפה?
אמנם אין ביסוס מדעי באשר לסגולות הריפוי של חלב עזים אך יש לו ערכים תזונתיים רבים ועל כן אין שום מניעה מלצרוך אותו ובלבד שהחלב עבר פסטור בתהליך מבוקר.
פורסם באתר החדשות מעריב ONLINE, מדור בריאות, בתאריך 16.02.2023
על אף שתשובת בדיקת ביופסיה הוגדרה כ'לא סרטנית', בזכות עירנות הרופא, הוסר גידול מלשונה של מטופלת שבדיעבד התברר כגידול מסוג קרצינומה
לאחרונה הגיעה אליי אישה שהתלוננה על תחושה לא נעימה בחלקה האחורי-צדדי של הלשון. בבדיקה שביצעתי, מצאתי נגע שהיה גדול ומפושט, ובמראה היה נראה כמו סרטן. הסברתי למטופלת את חששותיי ותיאמנו תור מיידי באותו היום לביופסיה דחופה בהרדמה מקומית. הדגימה שלקחתי נשלחה למעבדה הפתולוגית וקיבלתי תשובה של נגע לבן/אדום שמכיל קרטין, אך לא סרטן. עם זאת, לא הייתי שקט.
מניסיון, לפעמים תשובת הביופסיה יכולה להיות ׳לא סרטן׳, כי אין לפתולוג את התמונה הכללית של הנגע. לכן, תיאמנו למטופלת תור להסרה מלאה של הנגע, בהרדמה כללית. הסברתי למטופלת לפני הניתוח שאני מתייחס לנגע כסרטן, למרות שלא קיבלתי תשובה שכזו, כי אני סומך יותר על האינטואיציה והניסיון שלי, מאשר על התשובה הפתולוגית.
ביצעתי כריתה רחבה של הנגע עם שוליים כמקובל, וסגרתי את הלשון בתפירה ראשונית ללא קושי. הנגע – הרקמה שהוצאתי, כולל השוליים, נשלח למעבדה הפתולוגית לבדיקה ולאחר מספר שבועות התקבלה התשובה – שאכן מדובר בסרטן, בקרצינומה, ושהשוליים של הכריתה חופשיים מגידול. התייעצתי על כך עם פרופ׳ אבי חפץ, מנהל היחידה לכירורגיה ואונקולוגיית ראש-צוואר בא.ר.ם, המרכז הרב-תחומי לרפואת אף אוזן גרון, והחלטנו שאין צורך בהמשך טיפול והכריתה הייתה מספקת למזל כולם. כיום, המטופלת נמצאת בביקורות בלבד, בכדי לוודא שאין חזרה של הנגע ואין הישנות של הסרטן.
סרטן חלל הפה הוא השישי בשכיחותו מבין כל הגידולים הממאירים. הוא מהווה כ 4% מכלל המחלות הממאירות והשכיחות שלו היא גם פונקציה של גאוגרפיה. בהודו למשל, שכיחותו מגיעה לכ- 40% עקב לעיסת עלי צמח קרצינוגניים, כדוגמת אגוז הביטל וטבק. בעולם המערבי, מתגלים מדי שנה כ-2,500 מקרים חדשים של סרטן חלל הפה וכ-1,400 נפטרים בגינו.
גידולים בחלל הפה הם כ'מפלצת שקטה', אשר אינם נושאים תסמינים: לא כואבים, לרוב לא בולטים בשלבים הראשונים שלהם וכמעט ואינם מורגשים, עד שכבר מאוחר מדי בכדי לטפל בהם. מכאן, שאנשים רבים עלולים להסתובב עם גידולים סרטניים בחלל הפה, מבלי לדעת כלל. כשמדובר בסרטן חלל הפה, גילוי מוקדם משפיע בצורה קיצונית על תוחלת החיים והיכולת להילחם המחלה. בגילוי מוקדם, סיכויי ההחלמה של החולים עומדים על יותר מ 80%, ואילו בזיהוי מאוחר הם עלולים להגיע אך ל 15% בלבד.
לא ניתן להגיד באופן חד משמעי, מי חשוף יותר לסרטן חלל הפה. יחד עם זאת, עפ"י מחקרים שנעשו ברחבי העולם, קבוצות הסיכון הן: מעשנים, לועסי טבק, מדוכאי חיסון כמו מושתלי איברים או חולי איידס, אנשים הצורכים אלכוהול באופן קבוע ובכמות גבוהה, לרוב בשילוב עם עישון, ואנשים שנחשפו לווירוס הפפילומה ובמיוחד לזנים 16 ו18 שלו. אלו, לוקים יותר במחלה ולרוב בגילאים צעירים יותר.
ישנם מחקרים שמעידים על נטייה גדולה יותר להתפתחות המחלה אצל גברים מעל גיל 40.
הופעת כתם לבן בחלל הפה ובעיקר בלשון, שאינו מגרד או כואב, או הופעת כתמים אדומים או משטחים בצבע מעורב של אדום ולבן בריריות חלל הפה, עשויים להעיד על קיומו של גידול טרום ממאיר ואף במקרים מסוימים, כבר ממאיר. תסמין נוסף שצריך להדליק נורה אדומה הוא הימצאותו של כיב (פצע) בודד בחלל הפה (שאינו אפטה), שאינו מתרפא גם לאחר 14 ימים. כיבים רבים, מעידים לרוב על מחלה ויראלית, ואילו כיב בודד הוא תסמין חשוד שעשוי להצביע על סרטן. גם תזוזת שיניים ממקומן, ללא סיבה נראית לעין, עשויה להצביע על קיומו של גידול, שפיר או ממאיר.
במרבית המקרים, הטיפול בסרטן חלל הפה יהיה כירורגי – כריתת הגידול בשילוב עם ניקוי בלוטות הלימפה בצוואר ובהמשך ובהתאם למצב המחלה, ייתכן ויידרש טיפול כימותרפיה משולבת רדיותרפיה. ישנם מקרים, כמו דוגמת סרטן העצם (סרקומה) שבהם מתחילים דווקא עם כימותרפיה ובהמשך, כריתת הגידול והמשך טיפול בכימותרפיה משלימה. במקרים בהם הגידול הינו קטן ואובחן בשלב מוקדם של המחלה, טיפול ע"י כריתה מקומית בלבד יכול להספיק, כמובן תלוי בסוג הסרטן ובהתאם לתשובה הפתולוגית ובשוליים הכירורגיים, לאחר הכריתה.
לסיכום, חשוב לזכור, כי גילוי מוקדם של מחלת הסרטן והנגשת טיפול מהיר יכולים לשפר משמעותית את הצלחת הטיפול ולהביא לסיכויי החלמה גבוהים. אם וכאשר מאבחנים אלו מן הכתמים ו/או הכיבים בחלל הפה, כפי שהוזכרו בכתבה, מומלץ לגשת בדחיפות לבדיקת מומחה פה ולסת, להתייעצות ואבחון.
ד"ר יואב לייסר הוא מומחה ביחידה לכירורגית פה, לסתות ובלוטות הרוק בא.ר.ם.
פורסם באתר 'מעריב ONLINE', מדור בריאות, בתאריך 14.12.2022
לאחרונה, נוסה טיפול חדשני בסינוסיטיס אצל מטופל שבשל רגישותו לרוב התרופות האנטיביוטיות ולעמידות חיידק אלים שתקף אותו, הוא טופל בדבש כתחליף לתרופות אנטי דלקתיות.
הדבש, הוא אחד מפלאי הטבע ומייחסים לו סגולות ריפוי ויתרונות בריאותיים רבים, מחיזוק המערכת החיסונית, דרך טיפול בהתקררות וכאבי גרון ועד לסיוע בבעיות עור. אך האם ידעתם שהדבש יכול לשמש כחומר חיטוי? לאחרונה, נוסה טיפול חדשני בסינוסיטיס אצל מטופל שבשל רגישותו לרוב התרופות האנטיביוטיות ולעמידות חיידק אלים שתקף אותו, הוא טופל בדבש כתחליף לתרופות אנטי דלקתיות, וזאת כדי למנוע התפתחות והישנות דלקת באזור הטיפול.
על הפתרון היצירתי הזה אמון פרופ' עודד נחליאלי מנהל היחידה לכירורגיית הפה והלסתות בא.ר.ם, המרכז הרב-תחומי לרפואת א.א.ג ומנהל היחידה לכירורגיה פולשנית מזערית של הפה פנים ולסתות מרכז רפואי הגליל נהריה, שמטפל בסינוסיטיס בשיטת טיפול חדשנית על ידי החדרת שתל דנטלי מיוחד לחלל הפה. באמצעות מבנהו הייחודי של השתל, יכול הרופא לשאוב את המוגלה מהסינוס ולשטוף את המקום על ידי החדרת חומרים ותרופות מחטאות ובכך להביא להחלמה מלאה.
אל מרפאתו של פרופ' נחליאלי הגיע המטופל יחיאל זיסקינד בן 85, אשר סובל ממחלות רקע קשות. בעת שהותו ביחידת טיפול נמרץ בבית חולים, המטופל פיתח סינוסיטיס קשה על רקע הדבקות בחיידק אלים שהתגלה כעמיד למרבית התרופות האנטיביוטיות וזאת בנוסף לרגישותו של המטופל עצמו למגוון תרופות נרחב, שהתגלתה בעת הבירור לגישה הטיפולית המומלצת. בשל גילו המבוגר, טיפול כירורגי בהרדמה מלאה היה כרוך בסיכון רב, כך שנדרש היה לטפל בו בגישה אחרת, מאשר הגישה הכירורגית המקובלת. כאשר זיסקינד הגיע לפרופ' נחליאלי לטיפול המיוחד, היה צורך לחשוב ולשלוף מהזיכרון חומר יעיל שהחולה אינו רגיש אליו ושגם ניתן להחדירו דרך צינורית דקה (שהינה חלק מהשתל המיוחד) לתוך הסינוס ושאינו מזיק לו – ועלה רעיון השימוש בדבש. בשל תכולת הסוכר הגבוהה, והאוסמולריות הגבוהה בדבש אף חיידק אינו מסוגל לחיות בתוכו, ולכן זה היה הפתרון היצירתי לטיפול בחולה.
הרעיון הגיע אל פרופ' נחליאלי לראשונה ממנהלו לשעבר, דר' עמוס נדר ז"ל, ששהה מספר שנים באפריקה – והביא לארץ את השיטה שהמקומיים היו מטפלים בה – טיפול בדבש על זיהומים, היות ולא היו שם תרופות אנטיביוטיות. "גם אנחנו השתמשנו בדבש לפני כ-30 שנה בטיפול בזיהומים קשים, שלא הגיבו לטיפול אנטיביוטי. במדינות מתפתחות שבהן לא היו אמצעים ותרופות אנטיביוטיות מתקדמות לטיפול בזיהומים, השימוש בדבש היה שכיח ונחשב לטיפול רגיל לחלוטין." מרחיב פרופ' נחליאלי, "במקרה המדובר, הדבר נבע מחוסר ברירה, עקב רגישותו החמורה של המטופל לכלל התרופות האנטיביוטיות והצורך למצוא פתרון בדמות חומר טיפולי שהמטופל אינו רגיש אליו ושיכול להוות טיפול הולם ויעיל בסינוסיטיס הקשה."
לדבריו, הדבש הטהור הינו חומר שאינו מאפשר לחיידקים להתפתח בנוכחותו. ישנן מספר תאוריות לתופעה זו כאשר התאוריה השולטת היא שתכולת הסוכרים הגבוהה יוצרת סביבה אוסמוטית ברמה גבוהה שאינה מאפשרת לחיידק לשרוד. תכונה זו גורמת לנוזלים לצאת מתא החיידק – וכך להשמידו. בנוסף, דבש מכיל חומרים מחמצנים הידועים ביכולתם הגבוהה לחיסול חיידקים. ישנן תאוריות נוספות לתופעה זו – החומציות הגבוהה שבדבש ועוד.
היות והיה מדובר בחיידק אגרסיבי מאוד ועמיד מאוד, היה צורך מהותי למנוע את התפתחותו שוב ואת חזרת והישנות הדלקת בסינוס וזאת על ידי בחירת חומרי טיפול מתאימים – לכן נבחר בשימוש בדבש. החדרת הדבש לסינוס גרמה לחוסר יכולתו של החיידק להתפתח בסינוס ואכן לאחר פעמיים שהטיפול בוצע, המטופל התגבר על הדלקת והבריא לחלוטין.
קביעת תור למרפאה, בטלפון: 072-3942614
פקס: 03-7645462
כתובת:
סניף ראשי: בית החולים אסותא, הברזל 20, קומה 1, רמת החייל, תל אביב
סניף הברזל ומכון השמיעה א.ר.ם H.EAR: הברזל 5 א', קומה 5, רמת החייל, תל אביב
©כל הזכויות שמורות לא.ר.ם
Recent Comments