Category Archives: כל הנושאים

פורסם באתר "דוקטורס".

שיטה חדשה לכריתת בלוטות הפרוטיס: הקטנה של אורך החתך, זמן החלמה מהיר, קיצור תקופת האשפוז וצלקת מינורית. וגם: מדוע חשוב למנוע פגיעה בעצב הפנים?

הסרת גידול בבלוטות הפרוטיס, בלוטות הרוק הגדולות ביותר, מתבצעת בדרך כלל באמצעות חתך סטנדרטי – קדמית לאוזן ועד לצוואר; וגורמת לפגיעה אסתטית (לעיתים פגיעה קשה) בחולים. גישה זעיר-פולשנית, בה מותאם החתך לכל חולה ולכל גידול – מקטינה משמעותית את הצלקת הניתוחית ואת מהלך הניתוח. בכך נעסוק במאמר זה.

האם יש עדויות מחקריות ליעילות השיטה החדשה, השיטה הזעיר-פולשנית? 

אכן: מחקר חדש שבחן גישה זעיר-פולשנית בניתוח גידולים בבלוטות הפרוטיס (בת האוזן), מצא כי ניתן להתאים אישית את סוג הניתוח לגודלו ולמיקומו של הגידול – ובכך לצמצם את גודל הצלקת ואת ימי האשפוז. כל זאת ללא פגיעה בעצב הפנים.

במחקר, שתוצאותיו יפורסמו בקרוב, נבחנו 122 חולים שנותחו בשיטת חתכים מזעריים, בשל גידולים שפירים וממאירים. אצל כל המטופלים הוסרו במלואם הגידולים והרקמה הסובבת אותם, לא נרשמו סיבוכים רציניים (שיתוק עצב הפנים) ונצפה אחוז נמוך מאוד של הישנות הגידול.

איזה סוגי בלוטות רוק קיימות בגוף האדם? 

באזור הפנים ישנם שלושה זוגות של בלוטות רוק ראשיות: בלוטת הפרוטיס, הבלוטה התת-לסתית והבלוטה התת-לשונית. בנוסף, קיימות אינספור בלוטות קטנות המפוזרות ברירית חלל הפה, השפתיים, הלשון, החיך והלוע. 

תפקיד כל הבלוטות הללו: להפריש רוק לחלל הפה באופן קבוע. הרוק עוזר לריכוך האוכל, התחלת תהליך העיכול, שמירה על חלל הפה, הגנה על השיניים מפני עששת ועוד. בנוסף, הרוק מהווה קו ראשון של מערכת החיסון – להגנה מפני גורמים זרים.

מה מאפיין את בלוטות הפרוטיס? 

בלוטות הפרוטיס – אחד משלוש הזוגות הראשיים של בלוטות הרוק – הן בלוטות הרוק הגדולות ביותר וממוקמות קדמית לאוזן, עם "זנב" המתמשך אחורה, אל מתחת לאוזן. מהבלוטה יוצאת תעלה (תעלת סטנסון), אשר ממנה מופרש הרוק לחלל הפה. בתוך בלוטות הפרוטיס, עובר עצב הפנים המפעיל את כל שרירי הפנים באותו הצד. עצב הפנים מאפשר לבצע תנועות כמו הרמה וכיווץ גבות, עצימת העין, ניפוח לחיים, תנועות הפה ועוד. פגיעה בעצב הפנים תגרום לקושי בביצוע פעולות רבות ובעיקר הבעות הפנים, אך לעיתים גם אכילה ושתייה.

האם גידולים בבלוטות הרוק הם גידולים שפירים או ממאירים? 

כ-80% מהגידולים בבלוטות הרוק מופיעים בבלוטות הפרוטיס וכ-80% מהגידולים בבלוטה זו הינם שפירים. במקרים בהם לא מטפלים בגידול שפיר, קיים סיכון להתפתחות גידול ממאיר – וסיכון זה גובר עם השנים. גידולים ממאירים הם בעלי יכולת התפשטות ועלולים לפלוש לרקמות מרוחקות, כגון ריאות ועצמות.

גידול בבלוטות הפרוטיס לרוב אינו כואב וכמעט שאינו מורגש, עד לרגע שבו אזור הבלוטה נפוח מעט. היעדר תסמינים מחייב הן את המטופלים והן את הרופאים להיות מודעים לכל שינוי – ולוודא בעזרת מישוש ידני של האזור, האם מדובר במצב המצריך בדיקה מעמיקה יותר. כאשר ישנו חשש כי מדובר בגידול, המטופל נשלח לבדיקת אולטרסאונד ולניקור, שאכן יאבחן במרבית המקרים גידול שפיר לעומת ממאיר; וכמו כן, יצביע על מיקומו וגודלו של הגידול.

בעבר, עם גילוי גידול בבלוטה (שפיר או ממאיר), היה נהוג לכרות את האונה השטחית בה מצוי הגידול. הטכניקה המקובלת להסרת הבלוטה הינה בשיטת חתך "בלייר" – חתך מאזור קדמת האוזן ועד הצוואר; כל זאת, כדי לאבחן את מהלכו של עצב הפנים, שכאמור עובר בבלוטה. פגיעה בשוגג בעצב הפנים מהווה פגיעה אנושה באיכות החיים, הן עקב פגיעה משמעותית ביכולת מצמוץ (החשובה, כדי לשמור על לחות הקרנית ואף עלולה לגרום לאובדן ראיה, אם היא איננה מטופלת) והן עקב פגיעה אסתטית קשה. לכן, החתך המקובל היה גדול יחסית והפגיעה האסתטית בחולים הייתה משמעותית.

מה עולה מהגישה החדשה לניתוח בלוטת הפרוטיס? 

בשנים האחרונות, נבחנה גישה לפיה ניתן לכרות את גידולי בלוטת הפרוטיס בגישה זעיר-פולשנית, תוך ניסיון הולך וגובר המאפשר לטפל בגידול בבלוטה בעזרת חתכים זעירים, המותאמים למטופל לפי גילו, סוג הגידול (קטן, נייד, חשוד) ומיקומו (קדמי, אמצע, אחורי). זאת, מבלי לשנות את אחוז הישנות הגידולים השואף לאפס ומבלי להוסיף סיכון לפגיעה בעצב הפנים.

בגישה הנוכחית, נעשה שימוש בשלושה חתכים שונים, התלויים בגודל הגידול ובמיקומו; כך, קוצרו משמעותית משך הניתוח וההחלמה ממנו. ההשלכות אינן רק אסתטיות, בזכות מזעור הצלקת, אלא גם קיצור משמעותי של משך זמן הניתוח ותקופת האשפוז.

היתרונות הבולטים של שיטה זו הינם, בין היתר: הקטנה של אורך החתך, זמן החלמה מהיר וקיצור תקופת האשפוז, צלקת מינורית – וכל זאת בלא הגדלת הסיכון לפגיעה בעצב הפנים.

ובחזרה למחקר: המסקנות שעולות מהמחקר מעידות כי חתך קטן ומותאם אישית יכול לשמש אמצעי לכריתת גידולים שפירים וממאירים בבלוטת הפרוטיס. לפיכך, כאלטרנטיבה לחתך אחד המתאים לכל, יש לבחון את האפשרות לחתך "מיני בלייר" פרטני, זעיר-פולשני ואינדיווידואלי – המתאים הן לגידולים שפירים והן לגידולים ממאירים. בידיו של מנתח מיומן, חתך "מיני בלייר" הוא גם בטוח וגם בעל תוצאות קוסמטיות מעולות.

פורסם בתכנית "חיים בריא"- ערוץ 10.

פורסם באתר "Infomed".

אתם לוקחים את הילד לטיפת חלב, עוקבים אחר משקלו, גובהו ופנקס החיסונים שלו, אך לא בודקים את שמיעתו. בהיעדר המלצה המחייבת את ההורים לשלוח את הילד לבדיקת שמיעה, ישנו סיכון כי ליקוי השמיעה יתגלה מאוחר מדי. מדוע ההשלכות אינן רק רפואיות אלא גם חברתיות ונפשיות, ומתי כדאי לשלוח את הילד לאבחון? מומחה מסביר.

המציאות מראה כי מעבר למפגשים התקופתיים מול האחות בטיפת החלב, אין כל המלצה עבור ההורים לשלוח את הילד לבדיקת שמיעה לפני ואחרי שהוא נכנס למסגרת חינוכית. אולם, בשנים האחרונות, בעקבות מודעות מוגברת, בדיקת השמיעה הפכה לסוג של נורמה, כאשר גם הורים שלילדיהם לא היו דלקות חוזרות ונשנות, נוזלים באוזניים, ובעצם אפס היסטוריה רפואית, מגיעים כדי לבדוק אם השמיעה תקינה אצל ילדם, בעיקר לאחר שהתחילו את שנת הלימודים הראשונה. כך יוצא שאחת הבדיקות השכיחות ביותר, שאף מקבלות דגש בעיקר בחודשים הראשונים של תחילת הלימודים, הינה בדיקת השמיעה.

ככל שההורים יבחינו בהקדם כי הילד סובל מבעית שמיעה, כך ניתן יהיה לפתור אותה ולהימנע מנזקים בלתי הפיכים. תשומת הלב צריכה להיות עוד כשהילד בגן, וכן לפי התנהגותו בבית. כך, למשל, אם הילד עונה 'מה?' בכל פעם שאתם מדברים איתו, מגביר את עוצמת הטלוויזיה, מפריע בגן לפעילויות הקשורות בנגינה או מוזיקה, הוגה מילים בצורה לא נכונה, מתקשה לרכוש חברים או להביע את דעתו – כל אלה גורמים לילד לחיות בעלטה מסוימת. מדובר בסימני אזהרה שעליכם, ההורים, לשים לב אליהם ולטפל בהם במהירות.

הסיבה הנפוצה לבעיות שמיעה: נוזלים באוזן התיכונה

ליקוי שמיעה או ירידה בשמיעה עלולים להתרחש מכמה סיבות, אך השכיחה ביותר נובעת בעיקר מנוזלים באוזן התיכונה. יש ילדים שאצלם הנוזלים יספגו עצמאית אחרי מספר שבועות, יש מי שיטופלו בטיפות אוזניים אנטיביוטיות שיפחיתו את הנוזלים, ורק במידה והטיפולים אינם מתגברים על הבעיה, יומלץ על ניתוח כפתורים, שינקז את הנוזלים או המוגלה, יגרום לאוורור תקין של האוזן, ויקל על הילד.

מעבר לאוכלוסייה המועדת לסבול מליקוי שמיעה (דלקות חוזרות ונשנות, נוזלים באוזן התיכונה, ניתוחים) – שכאן על ההורים להיות ערניים יותר, אצל חלק מהילדים הפעם הראשונה שהם יעברו בדיקת שמיעה תהיה על-ידי אחות בית הספר. אומנם החדר בו תתבצע הבדיקה אינו אטום דיו, הרעשים מבחוץ יחדרו את הקירות והתנאים לא יהיו אידיאליים, אבל כן ניתן יהיה לקבל אינדיקציה על ליקוי או קושי מסוים. כל ילד שיראה חשד כי הוא לא שמע חלק מהצלילים יקבל מכתב מהאחות או המורה בו הוא מתבקש להגיע יחד עם הוריו לבדיקת שמיעה יסודית אצל רופא אף-אוזן-גרון.

רופא א.א.ג יסתכל על ההיסטוריה הרפואית של הילד, יבדוק את המבנה האנטומי של האוזן, יבחין אם מדובר בפקק חיצוני שצריך לנקות או בנוזלים שהצטברו באוזן התיכונה, ובמקביל ישלח את הילד גם לבדיקת שמיעה משלימה במכון שמיעה שם הוא יעבור מבחן צלילים עם שתי קלינאיות תקשורת, ולבסוף ייבנה עבורו גרף שמבטא את מצב השמיעה. עד למציאת הפתרון ישלח הרופא את הילד עם פתק למורה ובו הסבר על הבעיה ובקשה להתחשב בו בכך שיישב בתחילת הכיתה, ולו בכדי שיוכל לשמוע טוב יותר.

קוצר נשימה מתגבר. לרוב לאחר הנשמה ממושכת.

בדיקת סטרובוסקופיה של מיתרי הקול, בדיקה אנדוסקופית של הגרון וקנה הנשימה. בדיקות דם שגרתיות, במידת הצורך צילום חזה ואק"ג. CT  צוואר וחזה לבירור מימדי ההיצרות.

כאב קל בגרון, תחושת רדימות חולפת בצד הלשון. אם יש שיניים רופפות, מודלקות וחולות הן עלולות להיפגע. נעשה שימוש במגן סיליקון מיוחד בזמן הניתוח. אין סיכון לשיניים יציבות, כולל כתרים ושתלים. לעיתים יש צורך בטרכאוסטומיה זמנית, תפרים בצוואר ונקזים.

בניתוח אנדוסקופי: הרדמה כללית, הסתכלות ישירה על מיתרי הקול במכשיר מיוחד הנקרא לרינגוסקופ, שימוש במיקרוסקופ לתצפית קרובה ותלת מימדית על מיתרי הקול. כריתת צלקות ואזורי היצרות בלייזר, העברת תפרים במידת הצורך. השארת STENT במידת הצורך. בניתוח פתוח: גישה דרך מרכז הצוואר, כניסה לגרון ולקנה, הסרת המקטע החוסם או המוצר, שחזור הקנה והגרון, במידת הצורך שימוש זמני ב STENT או טרכאוסטומיה.

מספר שעות.

אשפוז להשגחה למספר ימים.

חזרה הדרגתית לשגרה בהתאם להנחיות המנתח, כל מקרה לגופו.

פורסם בתכנית "חיים בריא"- ערוץ 10.

פורסם בתכנית "חיים בריא" -ערוץ 10.

נגרם ממגוון סיבות, הכי שכיחה- סיבה בלתי ידועה. שיתוק דו צדדי יכול לגרום גם לקשיים בנשימה המצריכים התערבות דחופה כדי לאפשר נשימה בטוחה.

קוצר נשימה משמעותי וסטרידור (קול צורמני בזמן שאיפת אויר). לעיתים קושי בהפקת הקול. יכול להופיע בעקבות ניתוח צוואר דו צדדי.

בדיקת סטרובוסקופיה של מיתרי הקול, בדיקות דם שגרתיות, במידת הצורך צילום חזה ואק"ג. CT ראש, צואר וחזה לבירור הסיבה לשיתוק מיתר הקול כאשר הסיבה אינה ידועה. לעיתים יש צורך בפיום קנה (טרכאוסטומיה) דחוף כדי לאפשר נשימה תקינה, עוד לפני ביצוע הפתרון הכירורגי הקבוע.

כאב קל בגרון, תחושת רדימות חולפת בצד הלשון. אם יש שיניים רופפות, מודלקות וחולות הן עלולות להיפגע. נעשה שימוש במגן סיליקון מיוחד בזמן הניתוח. אין סיכון לשיניים יציבות, כולל כתרים ושתלים. לאחר הניתוח יכולים להופיע באופן זמני פגיעה באיכות הקול וכן הפרעה זמנית בבליעת נוזלים באופן זמני .

הרדמה כללית, הסתכלות ישירה על מיתרי הקול במכשיר מיוחד הנקרא לרינגוסקופ, שימוש במיקרוסקופ לתצפית קרובה ותלת מימדית על מיתרי הקול. קיימות מס' אפשרויות טיפול שמטרתן הרחבת נתיב האויר: 1. כריתת סחוס האריתנואיד המפעיל את אחד המיתרים, 2. כריתה של אחד המיתרים 3. תפירת אחד או שני המיתרים לצדדים 4. טרכאוסטומיה קבועה מותאמת לדיבור.

שעתיים.

אשפוז להשגחה ללילה.

שתיקה מוחלטת לשבוע. דיבור מופחת לשבוע נוסף. המנעות מאוכל חמוץ/חריף/מתובל למשך חודש, המנעות משתיה מוגזת ואלכוהול לחודש. ריפוי בדיבור במידת הצורך.

פורסם באתר "Doctors"

דלקות אוזניים אצל ילדים כרוכות פעמים רבות בזיהום בתעלה המחברת בין האוזן התיכונה לחלל הפה. הפתרון -ניתוח כפתורים.

חשוב לדעת כי זהו ניתוח פשוט ומומלץ.

כ-90 אחוז מהילדים יסבלו באופן שגרתי מדלקות אוזניים, במהלך ילדותם – ודלקות אוזניים הן הסיבה השכיחה ביותר, בפניה לרופא הילדים בישראל. הגורם העיקרי לכך הוא תעלה צרה וקצרה אצל הילדים, המחברת בין האוזן התיכונה לבין חלל הפה. תעלה זו, הקרויה תעלת אוסטכיוס, אחראית בין היתר על איזון הלחצים באוזן. אלא שהמבנה הזה מגביר את העברת המזהמים מחלל הפה של הילד אל האוזן. החיידקים "מטפסים" מחלל הפה ו"נתקעים" באוזן התיכונה, צוברים נוזלים, לפעמים ממש מוגלה – ונוצר לחץ מקומי. זוהי דלקת האוזניים הקלאסית בילדים. הבעיה הזו גורמת לא רק לאי שקט, כאבים וחוסר נוחות, אלא לעתים גם לליקויי שמיעה. התוצאה: שכיחות גבוהה של דלקות אוזניים.

מהו ניתוח כפתורים?

בקרב ילדים שיש להם באופן קבוע נוזל באוזן התיכונה, העלול לגרום לירידה בשמיעה, או בקרב ילדים עם אירועים חוזרים ותדירים של דלקות אוזניים, רופאי אף-אוזן-גרון ככל הנראה ימליצו על הכנסת צינורית אוורור (כפתור) בעור התוף. הדבר יאפשר אוורור תקין של האוזן התיכונה – וניקוז של הנוזל או המוגלה, מה שיקל מאוד על הילד.

ניתוח כפתורים (VT Tube) הוא פרוצדורה מאוד שגרתית. הניתוח עצמו דורש בדרך כלל הרדמה מלאה, אבל התהליך הוא פשוט וקצר; ולמען האמת – גם לא ממש כואב. מרבית הילדים משתחררים הביתה עוד באותו היום. לרוב, הכפתור נשאר באוזן תקופה מסוימת (כתשעה חודשים עד שנה) – ובשלב מסוים הוא מסיים את תפקידו, יוצא עצמאית – ועור התוף מחלים.

במאמר זה, "נעשה סדר" בניתוח השגרתי ביותר בקרב ילדים – ובדרך גם נפריך מיתוסים מפתיעים במיוחד.

האם ניתוח הכפתורים עלול דווקא לדרדר את השמיעה של הילד?

הצטננויות חוזרות, מבנה אנטומי לקוי של האוזן ובעיה באיזון הלחצים – גורמים להפרשת ריר באוזן. מהנוזל עצמו אין צורך לדאוג, אך הסכנה המרכזית היא ליקוי שמיעה. הנוזל גורם לאיחור בהתפתחות השפה, לקליטה מופחתת של אינפורמציה מהסביבה – ולאי שקט התנהגותי, העשוי להתבטא גם בהפרעות קשב ובחוסר נוחות. כמו לחיות עם אטמי אוזניים – כל יום, כל היום.

סיבוך נדיר שעלול להיווצר מהניתוח הוא צמיחה של עור מתעלת השמע החיצונית, לתוך חלל התוף – דרך הנקב של הכפתור (כולסטאטומה).

עם זאת, אסור לשכוח כי בימי המחלה חלה פגיעה זמנית בשמיעה; אולם לאחר טיפול מתאים והחלמה מלאה, חוזרת השמיעה להיות תקינה ונורמלית.

האם אחרי הניתוח הראשון גוברים הסיכויים כי הילד ייאלץ לחזור שוב על הניתוח?

שיעור ההצלחה של ניתוח הכפתורים הוא כ-75%; ובמילים אחרות: 3/4 מהילדים לא ייאלצו לעבור אותו שוב. סכנות מהפעולה הכירורגית כמעט ואינן קיימות – והסיבוכים לטווח ארוך הם נדירים וכוללים בעיקר פליטה מוקדמת של הכפתורים מהאוזן (אז יש צורך לחזור על הניתוח).

ברגע שהכפתורים במקום – והתעלה יבשה מהפרשות, השמיעה תשתפר באופן מידי. לאחר יציאת הכפתור, בקרב חלק קטן מהילדים – תהיה הצטברות נוזלים מחדש והם יקבלו המלצה על הכנסה חוזרת של הצינוריות.

האם ילדים ששוחים או צוללים סובלים יותר מדלקות אוזניים?

ראשית, גם ילדים שלא שוחים – סובלים מדלקות אוזניים. דלקות אוזניים אצל ילדים נגרמות, לרוב, עקב הצטברות נוזלים בחלל שבין האף לאוזן. לראיה: עיקר דלקות האוזניים אצל ילדים הן דלקות באוזן התיכונה – ולא החיצונית. כלומר: מים של הבריכה או הים לא יכולים לחדור את עור התוף – ולכן אין ראייה מדעית, לקשר בין דלקות אוזניים לבין שהייה מרובה במים.

האם חזרה למים עלולה לגרום לדלקות אוזניים ולניתוח חוזר?

בעבר, נהגו להימנע לחלוטין מהרטבת האוזניים, אך בשנים האחרונות נוכחנו לראות שאצל רוב הילדים אין מגבלה לכך. בזמן הימצאותו של הכפתור בתוך האוזן, רצוי להשתמש באטמים או בצמר גפן עם וזלין, להימנע מקפיצה למים או מצלילה. אם למרות אמצעי ההגנה שנקטתם, מופיעה הפרשה מוגלתית – יש להיבדק אצל רופא. ברוב המקרים, הילד יזדקק לטיפות אוזניים אנטיביוטיות בלבד. את ההפרשה עצמה, ניתן לנקות במגבון נקי או במי חמצן. אבל, ככלל, ברגע שהצינורית יוצאת מהאוזן באופן עצמאי, אין צורך לחשוש מחדירת מים לאוזניים.

האם הכפתור שמכניסים במהלך הניתוח דומה בעצם לכפתור שעל החולצה?

ה"כפתור" הינו המונח העממי שדבק באלמנט המוחדר אל תוך עור התוף. זוהי, למעשה, צינורית דקיקה העשויה בדרך כלל מסיליקון, דרכה מתנקז לחץ הנוזלים – מהחלק האחורי של עור התוף, אל עבר האוזן התיכונה. אותה צינורית אינה "בררנית", לגבי כיוון תנועת הנוזלים, כך שבמידה והלחץ החיצוני גובר על הפנימי (למשל, במהלך שחייה בבריכה) – יחדרו מים לכיוון האוזן הפנימית.

מאחר שמתבצע איזון לחצים טבעי, לאחר החדרת הצינורית, מורגשת הפחתה משמעותית בתדירות הופעות דלקות האוזניים. הניתוח עצמו מבוצע תחת הרדמה מלאה אצל ילדים והרדמה חלקית אצל מבוגרים. במהלך הניתוח, מבוצע חתך זעיר בעור התוף, נשאבים הנוזלים הממוקמים קרוב אליו מצדו האחורי של העור – וצינורית מוחדרת דרך החתך. כל זאת, תוך מספר דקות בודדות. לאחר התהליך, אין בדרך כלל תחושת כאב – והצינוריות מוצאות מאליהן מתוך עור התוף, עד כשנה לאחר הניתוח.

האם בגלל החשש מההרדמה עדיף שלא לנתח – את מה שיכול "לעבור לבד"?

ניתוח להכנסת כפתורים נערך בילדים בהרדמה מלאה. במשך כל זמן הניתוח, הילד איננו חש בכאב – ומרדים מומחה בודק את מצבו הגופני של המטופל, בכל רגע ורגע, כדי לוודא שהוא ישן שינה עמוקה, שריריו רפויים והוא אינו חש דבר.

ההרדמה ניתנת לרוב באמצעות מסכה. כמה עשרות שניות לאחר חבישתה, חווה הילד תחושה של ערפול הכרה – ושוקע בשינה. ברגע שמסתיים החלק הכירורגי של הניתוח, מעיר המרדים את המטופל באמצעות הפסקת מתן חומרי האלחוש. אחרי ההתעוררות, מועבר המנותח אל מחלקת ההתאוששות – כדי לוודא התעוררות איטית ובטוחה מהניתוח.

במקרים נדירים ביותר, תיתכן תגובה אלרגית לחומרי ההרדמה, אולם סיכון זה אינו קיים אצל מטופל שכבר עבר קודם לכן ניתוח בהרדמה כללית.

הילד רק בן חצי שנה – זה לא מוקדם מדי?

ניתוח הכפתורים מבוצע בילדים בכל הגילאים, אך בעיקר בתינוקות בגילאי חצי שנה עד שנתיים, כאשר טיפול אנטיביוטי בזיהומים חוזרים באוזן התיכונה נכשל – ולתינוק נגרמת ירידה בשמיעה. במהלך הניתוח, ינקב הכירורג חור זעיר בעור התוף, דרכו תוחדר הצינורית העשויה מסיליקון או חומר סינתטי אחר, לעומק של עד שני מילימטרים בלבד – צינורית המאפשרת מעבר (הן של אויר והן של נוזלים) בין האוזן החיצונית לתיכונה. מעבר חופשי זה מבטיח ניקוז יעיל של נוזלים שמצטברים באוזן התיכונה, עקב הדלקות והזיהומים החוזרים, מאפשר השוואת לחצים באופן שמונע את יצירת הלחץ באוזן התיכונה ואף משפר את השמיעה.

לסיכום, ניתן לטפל ביעילות בדלקת אוזניים, אולם קיימת חשיבות רבה לאבחן את המחלה בזמן, על מנת למנוע סיבוכים אפשריים ומיותרים. אם ילדכם סובל מדלקות אוזניים חוזרות ונשנות או נוזלים קבועים באוזן וירידה בשמיעה – בהחלט ראוי להתייעץ עם רופא אף-אוזן-גרון ילדים ולשקול ניתוח.

ד"ר משה חייצ'יק הוא מומחה לרפואת אף-אוזן-גרון ילדים, במרכז א.ר.ם באסותא ת"א.

פורסם באתר "News 1".

ד"ר יונתן להב, מומחה בתחום הטיפול בגידולי מיתרי הקול בבית החולים 'קפלן': "השימוש המאומץ של מירית בקולה תוך כדי פעילות גופנית במסגרת התוכנית 'הישרדות' וכמדריכת אירובי – הסיבה להחמרה משמעותית במצבם של מיתרי הקול" מירית וקנין: "אני קוראת לכל מי שקולו הוא פרנסתו לא להזניח ולבוא להיבדק".

מירית וקנין, ה"נשמאמי הלאומית", המשתתפת בימים אלו בתוכנית "הישרדות: אוהדים נגד שורדים" בערוץ 10, הגיעה השבוע לביקורת לאחר שעשתה לאחרונה ניתוח להסרת יבלות ממיתרי הקול במחלקת אף אוזן וגרון בבית החולים 'קפלן' ברחובות.

המנתח, ד"ר יונתן להב, הקים בשנה האחרונה שירות חדש בשיתוף אמ"י שמטרתו טיפול שוטף באנשי בידור, זמרים ושחקני תיאטרון אשר משתמשים במיתרי הקול ככלי מרכזי ומשמעותי ביותר לתפקודם ופרנסתם וחושף אותם בסיכון גבוה לגרימת נזקים במיתרי הקול.

מירית סיפרה כי הגיעה למרפאה בלוד עם צרידות קשה בדחיפתה של אימה ובמקרה פגשה את מומחה מיתרי הקול, ד"ר יונתן להב, שמאז מלווה אותה לאורך כל הדרך. "ראיתי מולי אדם מדהים עם רגישות יוצאת דופן. הוא הבין את החשיבות המכרעת שיש לשימוש בקול שלי, הן בטלוויזיה והן כמאמנת כושר. הוא קיבל החלטה לאור המצב שחייבים לבצע את הניתוח ואחרי חודש כבר הייתי על שולחן הניתוחים".

ד"ר יונתן להב, שבמהלך התמחותו בבוסטון הכיר את ספי ריבלין ובין השניים נוצר קשר מיוחד, אמר כי מירית הגיעה אליו לבדיקה עם צרידות קשה שהחמירה בשנה האחרונה על-רקע עיסוקה כמדריכת אירובי ומשתתפת בתוכנית 'הישרדות', בשניהם נדרש שימוש קולי מוגבר ומתפרץ תוך כדי פעילות גופנית. "במהלך בדיקה שהייתה לאחר חזרתה מצילומי 'הישרדות' נצפו יבלות גדולות ונוקשות על מיתרי הקול. בדרך כלל ההמלצה היא מנוחה קולית. במקרה שלה מדובר היה ביבלות שלא נספגות מעצמן וגם לא ניתן היה להגביל אותה לצמצום כמות הדיבור. לכן, ביצענו בהצלחה ניתוח במיתרי הקול כדי לשפר את קולה כך שתוכל להמשיך בקריירה ללא הפרעה".

הביקורת הייתה תקינה לחלוטין. מירית תמשיך לבקר בבית החולים אצל קלינאית תקשורת בזמן הקרוב. "קולה נשמע מצויין, ואנו גאים בכך", ציין ד"ר להב.

ד"ר יונתן להב המליץ לאנשים שעוסקים במקצועות המדיה והבמה ומרגישים חספוס בקולם, בפרט כאלו המשלבים פעילות גופנית עם דיבור מאומץ, להגיע למרפאה ולהיבדק. "זה יכול לשפר מאוד את הקול – ובמקרים מסוימים אף להציל חיים".

מירית נראתה מחויכת היום. "לא יכולתי לבקש צוות יותר טוב מזה שבחרתי ב'קפלן'. ד"ר להב לא בכדי נבחר לטפל באנשים שקולם הוא פרנסתם. הוא רופא רגיש ונעים הליכות. תודה לבורא עולם שהביאני אליו, ממש במקרה". מירית קוראת לחבריה למקצוע לא להזניח בעיית צרידות. "אני ממשיכה במשימות שעוד עומדות לפניי עם קול צלול יותר, ובהרגשה נפלאה".

פורסם בתכנית "חיים בריא"- ערוץ 10.