• אנגלית
  • רוסית
  • ערבית
  • עברית

ניתוחי בלוטת המגן (תירואיד)

למידע על ניתוחי תירואיד ללא חתך צווארי נא ללחוץ כאן

ניתוח כריתת בלוטת המגן

הניתוח מבוצע בהרדמה כללית בחדר ניתוח. הוא מתבצע דרך חתך צווארי בגודל המותאם לגודלו של הגידול. ברוב המקרים ניתן להסתפק בחתך קטן בגודל כ-4-5 ס”מהמתוכנן בתוך קפל עורי, כך שהצלקת הניתוחית כמעט תהיה בלתי נראית. דרך חתך זה, נכרתת תחילה האונה המכילה את הגידול החשוד, והיא נשלחת לבדיקה פתולוגית מהירה (בזמן הניתוח) האורכת כ-15 דקות. אם התשובה הפתולוגית תהיה חיובית לגידול, אזי לפי הפרמטרים שהוזכרו קודם לכן יש להמשיך בד”כ בכריתת האונה הנוספת של הבלוטה. באם התשובה הפתולוגית אינה מוחלטת וברורה, יש לסיים את הניתוח ולהסתפק בכריתת אונה זו בלבד. ברוב מקרי כריתת אונה אחת אין חובה להשתמש בנקז לאחר הניתוח. החולה יכול להשתחרר לביתו באותו היום או למחרת. במקרים של כריתת בלוטה מלאה- החולה מאושפז 36-48 שעות למעקב אחר ערכי הסידן בדם.

תמונה מספר 1: שבוע לאחר כריתה מלאה של בלוטת המגן.

pic1

תמונה מספר 2: חודשיים לאחר כריתה מלאה של בלוטת המגן.

pic2

תמונה מספר 3: 6 חודשים לאחר כריתה מלאה של בלוטת המגן

pic3

תמונה מספר 4: השחקנית עדי הימלבלוי- לאחר כ3 שנים מיום הניתוח:

540af243c51f0

סיבוכי הניתוח הינם בהתאם לגודל הכריתה. בכריתת אונה אחת, הסיכון העיקרי הוא פגיעה בעצב החוזר באותו צד. הפגיעה מתבטאת בצרידות ומופיעה בכ-1%-2% מהחולים בלבד.

בכריתה מלאה של בלוטת המגן יש סיכונים נוספים: ראשית, תיתכן פגיעה גם בעצב הנגדי שתתבטא שוב בצרידות. פגיעה בשני העצבים החוזרים נדירה מאוד ועלולה לחייב פיום קנה (טרכיאוטומיה) על מנת לשמור על דרכי האוויר פתוחות. שכיחה יותר היא פגיעה בבלוטות יותרת המגן (Parathyroid glands), וכתוצאה מכך תהיה ירידה ברמת הסידן בדם המצריכה נטילת כדורי סידן. תופעה זו מופיעה ב-25% מהחולים ובמרביתם ניתן להפסיק הטיפול בכדורי הסידן אחר זמן קצר. כמו בכל ניתוח אחר בגוף ייתכנו סיבוכים קלים וזמניים, כגון זיהום מקומי או דימום ואלו ניתנים בדרך כלל לטיפול מהיר ויעיל.

 

דיסקציה צווארית (Neck Dissection)

הטיפול בצוואר בחולים עם סרטן בלוטת המגן מותנה בקיומה של מחלה גרורתית מוכחת בבלוטות הלימפה או בקיומם של גורמים פרוגנוסטים גרועים. הניתוח היחידי המקובל בימינו לחולה עם גרורות לצוואר- הוא כריתה של בלוטות הלימפה בצוואר. בניתוח נכרתות כל אותן בלוטות שהן בסיכון גבוה לנוכחות גרורות ולא רק אלו שנראות מעורבות. כריתה של בלוטות לימפה בצוואר, מקטינה את שיעור הישנות הגידול בצוואר, וקרוב לוודאי מעלה את שיעור ההישרדות בקבוצת החולים/ות שבסיכון גבוה. בחולים ללא עדות להתפשטות תאי גידול לבלוטות לימפה, לא מקובל כיום לבצע כריתה מונעת של בלוטות הלימפה בצוואר למעט במקרים של גידול אגרסיבי ובעיקר בגברים מבוגרים.

כאשר ישנן גרורות בצוואר (כפי שציינתי הינן שכיחות מאוד בחולים עם גידול פפילרי של התירואיד) הניתוח המתאים – הנו דיסקציה צווארית(Neck Dissection) באזור שמתאים לפיזור הבלוטות בחולה הספציפי. לדוגמא אם נמצאה בלוטה החיובית לגידול (מאובחנת עוד לפני הניתוח בדיקור תחת סונאר (US guided FNA) בתחנה פרה-טרכיאלית (Paratracheal region) אזי הניתוח המומלץ, הינו דיסקציה צווארית פרה-טרכיאלית.אם הבלוטה מצויה בצוואר הצידי, אזי הניתוח יכלול דיסקציה של הבלוטות בצוואר זה. אין עוד הצדקה כיום לכריתת בלוטות לימפה נגועות בלבד (Berry picking) מכיוון שאחוזי ההישנות בצוואר הינם גבוהים מאוד והסיכון בניתוח חוזר לפגיעה במבני הצוואר השונים גבוה יותר. לכן כריתה רק של בלוטות הלימפה הנגועות בגידול אינו מומלץ היום. הסיכון הניתוחי בדיסקציות צוואריות הינו נמוך כאשר מבוצע בידיים טובות. בא.ר.ם. מבוצעות דיסקציות צוואריות מידי שבוע כשרובן לגידולי תירואיד עם תוצאות מצוינות ואחוזי סיבוך נמוכים ביותר.

כריתה או יוד?

הטיפול ביוד רדיואקטיבי נועד לחסל שאריות של בלוטת המגן כמו גם גרורות ממקור בלוטה זו. חשוב לזכור שהטיפול אינו מהווה תחליף לניתוח אלא טיפול משלים לאחר כריתת כל רקמת תירואיד הניתנת לכריתה. גרורות לבלוטות לימפה בצוואר מגיבות פחות ליוד רדיואקטיבי מגרורות רחוקות ומקובל לנתחן ורק בהמשך לטפל ביוד רדיואקטיבי. היוד הרדיואקטיבי ניתן דרך הפה ומפונה דרך נוזלי הגוף (בעיקר דרך השתן) תוך מספר ימים. הטיפול מחייב הכנה מיוחדת, ובימים הראשונים שלאחר הטיפול יש לנקוט אמצעי זהירות. בעבר היה נהוג לאשפז את המטופלים בחדר בידוד בבית החולים למשך מספר ימים. כיום מקובלת יותר שהות במסגרת ביתית, תוך שמירה על עקרונות בטיחות קרינה בסיסיים. לאחר כריתה חלקית של הבלוטה (דהיינו כריתת אונה אחת בלבד), המעקב מתבצע על-ידי בדיקה פיזיקאלית וביצוע אולטרה סאונד של הצוואר. לאחר כריתה מלאה וטיפול ביוד המעקב מתבסס גם על בדיקות דם ומיפוי יוד. בעבר בוצע מיפוי יוד אחת לשנה, אך כיום מסתפקים במספר מצומצם של מיפויים.

הטיפול בחולי סרטן בלוטת המגן מסוג קרצינומה פפילרית הוא מוצלח ולכן הגידול נחשב ל”ידידותי”. בקבוצת החולות הצעירות, בהן הגידול שכיח יותר, אחוז ההבראה מהמחלה מתקרב לכדי 95%. הסיכון לתמותה נדיר וקורה בעיקר במבוגרים יותר עם גידולים אלימים. בגידולים אלו יש לטפל באמצעות ניתוח רדיקלי (הכולל גם כריתת בלוטות למפה בצוואר), טיפול ביוד רדיואקטיבי במנה גבוהה והקפדה על מעקב רפואי נכון ותכוף.


מתוך מגזין א.ר.ם

Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
personal
simpotms
departments
acf
Filter by Categories
dep3
Departments
ללא קטגוריה