בלוטת המגן ממוקמת בתחתית הצוואר ומורכבת משתי אונות המחוברות ביניהן על-ידי גשר של רקמה בלוטית, המצוי קדמית לקנה ומתחת לגרון. בחלקה האחורי של בלוטת המגן מצויות בלוטות יותרת המגן, האחראיות על משק הסידן (קלציום) בגוף. בסמוך להן עובר "העצב החוזר" האחראי על תנועתיות מיתר הקול באותו הצד. בלוטת המגן מפרישה את הורמון המגן טירוקסין האחראי על חילוף החומרים ומשק האנרגיה של כלל התאים בגוף.
גידולי בלוטת המגן נחלקים לממאירים ושפירים
בקרב נשים צעירות גידולים אלו שכיחים ורובם שפירים. לעומת זאת בגברים מבוגרים, גידולי בלוטת המגן פחות שכיחים ושיעור הגידולים הממאירים בקרב קבוצה זו גבוה יותר וגם התנהגותם נוטה להיות אגרסיבית יותר. בקרב ילדים גידולים אלו נדירים. כמו במקרה של השחקנית הצעירה עדי הימלבלוי, אשר נותחה ע"י ד"ר אבי חפץ.
מקור גידול ממאיר של בלוטת המגן הינו בתאי בלוטת המגן
סוג זה של סרטן הינו שכיח ומדי שנה מתגלים בישראל כ-800 חולים חדשים. בדרך- כלל הוא מתגלה כגוש לא רגיש בצוואר אמצעי תחתון באזור בו ממוקמת בלוטת המגן. ישנם מספר סוגים של סרטן בלוטת המגן – השכיח ביותר הוא גידול הנקרא קרצינומה פפילרית (Papillary carcinoma). גידול ממאיר זה, מהווה את הרוב המוחלט של גידולי בלוטת המגן הממאירים (כ-85%), ההישרדות בחיים לאחר טיפול מתאים היא גבוהה ומגיעה לכדי 80%-90%. בנשים צעירות ההישרדות בחיים מגידול זה מתקרבת ל 100% ולכן התייחסותינו לגידול זה כמעט כשפיר.
גידול פפילרי :
גידול של תאי בלוטת המגן (קרצינומה פפילרית) מתבטא כמו גידולי הבלוטה האחרים בגוש במרכז הצוואר התחתון שנע בבליעה ואינו רגיש למגע. לגידול זה, נטייה בולטת לשלוח גרורות לצוואר, ואלו מופיעות בשכיחות של 60%-90% מהחולים. למרות זאת, בקבוצת הגיל הצעירה אפילו בנוכחות בלוטות לימפה חיוביות לגידול, ההישרדות דומה לאוכלוסיה הבריאה; כלומר, התפשטות הגידול לבלוטות לימפה בצוואר אינה גורמת בצעירים ובמיוחד בצעירות – לתמותה מוגברת. באוכלוסיה המבוגרת יותר, ובמיוחד בגברים, הגידול עלול להיות אלים יותר וכמו כן, נוכחות גרורות לצוואר בגיל זה, משפיע לרעה על ההישרדות מהמחלה.
בתכנון הטיפול בסרטן פפילרי, יש לקחת בחשבון לא רק את נתוני הגידול כגון: גודלו, מיקומו ומידת התפשטותו, אלא גם נתוני החולה כמו מין וגיל. גורמים אחרים המשפיעים על מידת אלימות הגידול הם: חשיפה לקרינה כגון זו שניתנה בעבר לחולי גזזת, מחלות נלוות של בלוטת המגן ודרגת האלימות של הגידולים עצמם. הטיפול הבסיסי בגידול פפילרי של בלוטת המגן הוא כריתה שלמה של הבלוטה. כריתה זו לא רק שמסירה את הגידול שבעטיו בוצע הניתוח, אלא גם גידולים אחרים קטנים יותר שלעיתים מלווים את הגידול העיקרי.
כריתה מלאה של בלוטת המגן מאפשרת גם מתן יוד רדיואקטיבי. היוד הרדיואקטיבי נקלט על- ידי גרורות של הסרטן הראשוני (במידה וקיימות) ויגרום לחיסולן. לאחר כריתת הבלוטה ישנם אמצעי מעקב רגישים שעל פיהם ניתן לחשוד בחזרת המחלה. מסיבות אלו נחשבת כריתה מלאה של הבלוטה לטיפול הבחירה: אולם בניגוד לדעה זו, הוכח במרכזים מובילים בעולם, שבקבוצת חולים מסוימת (כגון נשים צעירות עם גידולים קטנים ולא אגרסיביים) ניתן להסתפק בכריתה אונה אחת בלבד, אך מדובר במיעוט מהחולים.